מאת:עופר ביידה

אליפות ישראל במרוצי כביש למרחק 10 ק"מ מתקיימת גם השנה כמו בשנים קודמות (מאז ביטול מרוץ הסרגל) באשדוד.
גם השנה מתקיימים מקצים קצרים למרחק 2.5 ק"מ לגילאים שונים.
המקצה הראשון לילדים עד גיל 12, היה אמור להיות מוזנק בשעה 15:00, ולכן כרבע שעה לאחר מכן, אני מחכה לראשוני הרצים.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

בחלוף דקה, נראה שאכן הם מתחילים להגיע.
מאחר וגם השנה המדידה במרוצי הילדים הייתה ידנית (ללא צ’יפים), התוצאות לא מופיעות באתר 4sport, במקביל לתוצאות המקצה ל-10 ק"מ, ולכן לא אוכל לציין את שמם בסיכום זה.

גם השנה ניתן לראות את השימוש בשיטת הפתקים, כאשר הפתק בידו של הילד בתמונה הוא ההוכחה – להגעתו לנקודת הסיבוב.

ראשוני הילדות מתחילות להגיע גם הן,

עם פתק (בצבע אחר) ביד.

יעבור לא מעט זמן עד שאני ארוץ בשדרה הזאת, ובמקרה שלי זה יהיה כבר בחושך – ננצל את האור לתמונה מייצגת של נוף הרצים.

המקצה העממי למרחק 2.5 ק"מ, אבל אני צריך להתארגן ולקחת את מספר המשתתף שלי.
כרגיל רחבת העירייה מארחת את דוכני ההרשמה.
לאחר דקות לא קצרות (המספר שלי משום מה נעלם), אני מקבל מספר משתתף.
אחרי עוד בירור עם אנשי 4sport על מהות הכיתוב על מעטפת המשתתף, אני מקבל "שחרור" ויכול לחזור לתפקיד "הצלם"…

המקצה ל-2.5 ק"מ לגילאים עד 16, יהיה הבא לזנק,

אבל בינתיים יש זמן לעוד תמונות אווירה.
למשל, מינדי אברהמוף מרצי רמה"ש שמציגה לראווה את מספר המשתתף היוקרתי – 1!

דנה דר מערוץ הספורט מחפשת את מי כדאי לראיין (חוץ מרצי העילית המוכרים כמובן).
אני מציע לה לנסות את אתי איינר הוותיקה – בעבר מהרצות הטובות בארץ – שרק 5 ישראליות, רצו מרתון מהר ממנה.
אבל אתי מ"מועדון ארוחת הבוקר" עדיין באמצע החימום (למרות שבסוף היא כן תתראיין), וירון רוכין – ירושלמי אף הוא – נקרא לדגל.

הילדים יוצאים לדרך.

לאחר פחות מתשע דקות, הרץ הראשון מגיע, אני רץ את "החימום" שלי בכך שאני רודף אחריו כדי לצלם אותו…

גם הפעם קשה לי לזהות את שמות הרצים,

לכן אני שמח כאשר מסיים רץ שאני מזהה כבר ממרוצים קודמים – למשל עידו כהן הצעיר.

ניתן את הכבוד גם לרצות,

אשר מתקרבות אל הסיום.

בעוד דקות ספורות צפוי הזינוק למקצה ל-10 ק"מ, בו גם אני אשתתף.
אני מתחיל להתקדם אל שער הזינוק.

לא מעט פנים מוכרות כבר שם – גמרה אמרה הצעיר, ומשמאלו – ויקטור ברמי ומישל אברמן ודני בן דניאל (מאחור) הוותיקים.

לא הרבה רצים ורצות נצפים מאחורי קו הזינוק, בהשוואה למרוצים חשובים אחרים בארץ ל-10 ק"מ.

יוצאים לדרך, באיחור של כ-4 דקות, כדי לאפשר לכל הילדים לסיים את המקצה ל-2.5 ק"מ.
עדיין, זה איחור סביר לעומת מרוצים בהם נגרם עיכוב רב, לעיתים שלא באשמת המארגנים.

הבלונים שהופרחו לאוויר, מוסיפים נופך חגיגי לזינוק בשעת בין הערביים.

למרות שכמות המשתתפים לא גדולה – מראה הזינוק ביחד עם הנוף, יוצר תמונה מרשימה.

יש מספיק מקום לרוץ במרווח, ואפילו אפשר לצלם בנחת…

התחלת הריצה היא במגמת ירידה, וכך ניקולאי יגורוב ונטע-לי לוין יכולים לנצל זאת לריצה קלילה.

המפגש הראשון שלנו מתוך שלוש פעמים, עם הכיכר שלפנינו – כיכר הקשתות.

קובי תורג’מן מסמן V כפול על מרוץ אשדוד, למרות שבשביל הליקופטרים נצטרך לחכות שלושה ימים, לחצי מרתון תל-אביב…

מאחורי דמותה של מרגלית איסק (במרכז התמונה) מסתתר שלט, שמורה לרצי המרוץ לרוץ בכיוונו, אבל ייקח לנו עוד מספר דקות כולל סיבוב בנקודת בקרה, כדי להגיע אליו.
גם לגיל גמר נשארו עוד לא מעט דקות לרוץ, עד שיוכל לחצות את קו הגמר של מרוץ אשדוד.

הסימון לסוף הקילומטר הראשון מופיע – גם כשלט על העמוד בצד שמאל, וגם בכיתוב בולט לרוחב הכביש.
לפי זמני צילום התמונות, רצתי את המרחק ב-4:15 דקות, כצפוי – הריצה בירידה – גרמה לי לרוץ מהר בהרבה, מהקצב הצפוי שלי לסיום כל הריצה…

בחלוף כ-3 דקות, מובילי המרוץ מופיעים בצד השני של הכביש, אני עובר לרוץ על הדשא שעל אי התנועה, כדי לצלם אותם.
בינתיים בין המובילים, אפשר לזהות את: וודג’ זבדיה, אסף בימרו, בריהון וובה, דסטאו סוונך, גיזאצ’ו יוסף, אסרט ממו וטסמה מוגס.

ניר אילן רץ גם הוא קדימה, מאחוריו מובילת הנשים – קלקידן בלקה מאתיופיה.

בין הישראליות, מוליכה בינתיים מאור טיורי, לפני הלן וולפסון ונילי אברמסקי.

גיא פרץ שועט קדימה, בריאן קרביטרי במרכז, ומאחור – בינתיים – דב שגב.

דנה לוין ושרון ששון הן הישראליות ב"קבוצה הרודפת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב…) אחרי הישראליות הראשונות (מאור, הלן ונילי).

אנחנו מתקרבים לפנייה,

ולכן אני נוטש את הדשא, עליו רצתי בדקה וחצי האחרונות, לטובת הצד שלי בכביש.

העצים לא מסתירים מספיק את השמש, שכרגיל מפריעה לי לצלם…

אבל השלט עם הכיתוב 2km, שולח איתות מעודד.

שטיח הבקרה מוודא שאנחנו אכן מקיפים את הכיכר.

אייל חיון וטל אוחיון ממקיף ח’ אשדוד רצים אל נקודת הסיבוב עם "ליווי צבאי" של חיילים לא מעטים שמשתתפים במרוץ.

אני מצלם את הרצים הבאים ממול, ומשום מה רק החץ על הכביש – לפונים שמאלה – נראה בתמונה,

אבל אני לא טועה, ופונה לכיוון הנכון – ימינה.

מפגש עם עוד נציגים של מקיף ח’ – דני שוורץ, איתי אדרי וראובן ללוש.

לא כל כך ברור לי באיזה מקצה השתתפו רצים שרצו עם מספר מקרטון (כמו המקצים למרחק 2.5 ק"מ) וללא צ’יפ.
אבל גם הם הרוויחו תמונה…

את ירון רוכין פגשנו כזכור מתראיין לערוץ הספורט, בתחילת סיכום זה.

אני מחליט שהגיע הזמן להיפרד מהדשא ולחזור שוב לצד הכביש הנכון.
החיילים זוכים לתמונה קבוצתית.

וילם לאוקס תמיד שמח לראות אותי, וזאת סיבה טובה להתאמץ קצת כדי לצלם תמונות פורטרט (לאורך).

גם איציק קומריאן הוותיק, עם החיוך התמידי, ייהנה מאותה הפריבילגיה.

עוד קבוצת חיילים משיגה אותי,

וגם הצנחנים שמחים לפגוש את נקודת המים הראשונה, אליה אנחנו מגיעים כ-16 דקות לאחר הזינוק.

צביקה כפתורי מספר לי שלפני יותר מ-40 שנה (סיכום זה נכתב כחודש אחרי המרוץ, ולכן אני כבר לא זוכר את המספר המדויק), הוא רץ עם דגל דומה, לזה שאיתו רצים חיילי הצנחנים במרוץ היום.

את טל אוחיון ואייל חיון פגשה עדשת המצלמה שלי בדרכם לשטיח הבקרה הקודם, בהחלט מגיע לרצים הצעירים ממקיף ח’, צילום יותר קרוב.

הבטחתי בתחילת הריצה מפגשים נוספים עם כיכר הקשתות, הנה אנחנו נכנסים אל השני מביניהם.

וביציאה מהכיכר…
בתור "הרץ המצלם", בוודאי שלא אתלונן, שיש מי שרוצה לצלם, אבל למה באמצע הדרך של הרצים?
טל לנדאו, מתלונן על כך בצדק!

בתור פיצוי, נפרגן לטל תמונה לבד.

השמש השוקעת, לא מפריעה לי לצלם את השלט המבשר על סיום הקילומטר הרביעי.
לא ברור לי איך פספסתי את סוף הקילומטר השלישי, אבל לפי זמני צילום התמונות, רצתי את 2 הקילומטרים האחרונים ביותר מ-11:30 דקות.

אני מזהה מספר אנשים שיושבים בצד השני של הכביש, ליד הסימון לסוף הקילומטר התשיעי.
ביניהם המאמנים רפי גרודצקי ורחמים גאשה.

רחמים מבקש שאצלם אותם מהצד השני, אבל היום – זה שמור רק לרצים ולרצות…

שקט מצלמים!

עוד דקה וחצי חולפת, וניידת המשטרה המבשרת על בוא המובילים, מופיעה באופק.
אני עובר לרוץ בצד השני של הכביש כדי לצלם אותם.

והנה הם באים – את גיזאצ’ו, וודג’, בריהון, טסמה ודסטאו פגשנו כבר כאשר הופיעו מולי בתחילתה הריצה,
מיקי קוברין ממכבי ת"א, עכשיו נראה בחבורת המובילים גם הוא.

בין הרצים ש"רודפים" אחריהם – אסרט ממו,

זוהר זמירו – מאמנה של מארי אליאס, מנצחת מרוץ חולון שנערך ארבעה ימים קודם לכן.
את מארי נפגוש שוב שלושה ימים לאחר מרוץ זה – בחצי מרתון תל-אביב.

נועם נאמן גם הוא בין עשרת הרצים המובילים,

ואחריו הרווה אטלי.

פחות מחודש לפני שרן אלתרמן יסתער על אליפות ישראל בטריאתלון, ופחות משבוע אחרי שסיים שני אחרי אחיו התאום דן בטריאתלון אשדוד (שנערך באותו יום כמו מרוץ חולון), הוא מציג כושר טוב גם במרוץ אשדוד.

ניתאי שטיין ואיתי גלזר יסיימו אף הם בין 25 הרצים הראשונים היום.

את בנו של עמית נאמן – נועם, כבר ראינו לפני זמן קצר, ואילו עתה עמית ממתין לראשוני הרצות.
עמית מתעניין לדעתי אם מיקי קוברין יוכל לחבורת המובילים שכוללת לא מעט רצים עם יותר ניסיון בריצות כביש.
למרות שאני מצלם הרבה תחרויות אתלטיקה במהלך השנה בהדר יוסף, אני מודה בפני עמית שאני לא כל כך מכיר, את רץ ה-800 מ’ ממכבי ת"א…
לחילופין אני מנסה (תוך כדי ריצה) להתייעץ עם עמית על איכות התמונה הבאה.

לכל אחד התפקיד שלו – מאמנים מתעניינים במצב הרצים והרצות המובילים, "צלמים" בהשפעת תנאי התאורה ע"י הצלחת הצילומים שלהם…

עמית שלא כל כך הבין את כוונתי, עונה שהוא יגיד לי בסוף הריצה…

אני ממשיך לי (לאיטי) בדרכי, ובחלוף זמן קצר, אכן הרצה הראשונה חולפת על פני – קלקידן מאתיפיה, כשלפניה במרכז התמונה אולג סולוגוב מהפועל חולון.
אפשר לראות שניסיונותיי לבחור כיוונים מוצלחים (מבחינת פרמטרי הצילום), לא תמיד עולים יפה…

במקרה של הישראלית הראשונה – מאור טיורי מאתלטי אורן השרון – התמונה יוצאת קצת יותר חדה.
איתה כנראה בתמונה, דמותו הגבוהה של ארז נוטה ממועדון ארוחת הבוקר.

נילי אברמסקי מהפועל חולון, שנייה בין הישראליות, איתה בתמונה עופרי רביב – עוד אתלט צעיר ומוכשר מאתלטי אורן השרון, ומחניכיו של עמית נאמן.

עוד חניכה של עמית – דנה לוין בת ה-16 – שבמקום השלישי בין הנערות (אחרי מאור טיורי והלן וולפסון).

מדנה הצעירה, נעבור אל אתי איינר הוותיקה, עליה כזכור סיפרתי בתחילת סיכום זה.

נראה שתום וגדעון פלד מכרמיאל שמחים למראה המצלמה, שמואל סדובניק (משמאל בתמונה) שומר על קור רוח…

עודד עינב ומאיר שלמה חוזרים גם הם כבר מנקודת הסיבוב הקרבה ובאה.

לא מזמן פגשנו את דנה לוין, הנה אחותה נטע-לי, אותה פגשנו כזכור בתחילת הריצה.

את סימוני הקילומטרים האחרונים, כנראה פספסתי עקב העובדה שרצתי בצד השני של הכביש.
אבל על נקודת המים אני בטח לא אוותר, ולכן אני חוזר לנתיב הנכון…

עוד חצי דקה חלפה, וכחודש אחרי המרוץ, לא כל כך ברור לי מה צילמתי…
אבל במבט קרוב על התמונה, נראה שאני פשוט לא רוצה לזכור שכל כך הרבה חיילים (בחולצות הכתומות בצד ימין של התמונה) כל כך הרבה לפני.
מצד שני, נראה ששם (בצד שמאל של התמונה) החיילים עדיין מאחוריי…

מזל שיש מכוון, שיראה לי את הדרך הנכונה.

מתחילים את הסיבוב,

סטאס רובצוב ממקיף ה באשדוד מתמודד גם הוא עם המרחק.

שטיח הבקרה יאשר זאת אף הוא.

גם אני כבר בדרך חזרה, ושוב כדי לצלם את הרצים שבדרך לנקודת הסיבוב, אני רץ בצד הכביש שלהם.
עידו לב ממקיף ח’ ירוויח כך תמונה.

דורון גורודצקי, כרגיל מצלם אותי, מצלם אותו, מצלם אותי…

שלום חיים, הדרים קצת מנס ציונה, כדי לרוץ היום באשדוד.

ירון רוכין, רגיל כבר (ואפילו מחכה) לפגוש את המצלמה שלי במרוצים רבים.
הרחק מאחוריו, נוצצים אורותיה של ניידת המשטרה שסוגרת את המרוץ…

עד שאחזור לצד הנכון של הכביש, אני מנסה לצלם תמונה מבעד לצמחייה המפרידה בינינו.
האם רן אהרון, היה מזהה את עצמו מבעד לצמחייה?

עוד תמונה אחת בצד הזה של הכביש,

לפני שניידת המשטרה תבקש מאיתנו (ואולי זה היה רק ממני) לחזור לצד השני של הכביש…

את הסימון לסוף הקילומטר השמיני, אני כבר לא מפספס.
לפי זמני צילום התמונות – 4 הקילומטרים האחרונים, עברו עלי ב-23:38 דקות – קצב של כ-5:55 דקות לקילומטר.

עוד זמן קצר חולף, ואני מאד שמח לראות את נקודת השתייה הבאה.

נראה שמחלקי המים גם שמחו לגלות את המצלמה הלא צפויה.

קצת פחות שמחתי, כשגיליתי שהם הגישו לי בקבוק מים – ריק…
אחרי התמונה הבאה, כאשר גיליתי זאת וצעקתי להם את תלונתי – הנערה בתמונה – רצה אלי, ונתנה לי בקבוק נוסף.
עם מים בתוכו הפעם – תודה!

חנה שחר הוותיקה, שמגיעה למרוצים רבים עם בעלה חנוך מצפת הרחוקה, עדיין בדרכה אל נקודת הסיבוב.
כל הכבוד על המאמץ.

נראה שרן אהרון יזכה בכל זאת לתמונה יותר קרובה, ללא צמחייה שתעמוד בדרכינו…

דוד ויונתן קולב מרחובות, שמחים בוודאי כמוני על הסיום הקרוב,

כפי שניתן ללמוד מהסימון לסוף הקילומטר התשיעי, מה שמבשר כמובן על תחילת הקילומטר האחרון.
לפי זמני צילום התמונות, הקילומטר הלפני אחרון במרוץ היום, לקח לי 5:46 דקות.

חוץ מקילומטרים לסיום, אפשר לספור במרוץ אשדוד – כמה כיכרות לסיום…

דניאל קלביח ומיכאל פטיצ’ין יודעים בוודאי גם הם שהסיום קרוב, אבל בטח לא יתנגדו לתמונה על רקע קצת פרחים.

כמובטח, הגענו למפגש השלישי עם כיכר הקשתות.

ואנחנו מתחילים את הפנייה,

לכיוון רחבת העירייה.

אני מחליט לנסות לצלם עם פלאש,

עכשיו רן אהרון יוכל לצרף תמונה נוספת עם הרקע של כיכר הקשתות המוארת באור שקיעת השמש, המשולב באור מבזק המצלמה.

אורי מרסיאנו ממשטרת ישראל ואריק עבדתי מאיילות, כבר מזמן עם המדליות על הצוואר,

כמו גם הילדים שהשתתפו במקצים הקצרים יותר.
חבל שאור הפלאש קצת סנוור אותם ואולי קלקל קצת את התמונה – סליחה.

אני פונה אל כיוון שער הסיום.

השעון בתמונה (בצידה הימני) מראה 56:26 דקות מהזינוק.

וגם לי כבר מחכה מדלייה לאחר מרוץ מעייף זה – במיוחד עם מצלמה ששוקלת יותר מק"ג אחד…
לא נראה שאור המבזק של המצלמה שלי והתאורה בשער הסיום, השתלבו טוב, בשלב זה.

אפשר לסכם את הריצה שלי:
לפי זמני צילום התמונות (הערכה) 56:26 דקות, 56:27 דקות לפי התוצאות הרשמיות.
מקום 198 מתוך 247 ו-16מתוך 20 בקטגוריה שלי.

כך נראה שער הסיום מצידו השני – בתמונה אייל חיון ממקיף ח’ אותו פגשנו כבר במהלך הריצה.
אייל מסיים זמן קצר אחרי, וגם הוא יקבל בעוד זמן קצר את המדליה הנכספת.

את תום וגדעון פלד מכרמיאל פגשנו לא מזמן בחלקה השני של הריצה, והם "זוכים" גם בתמונה משפחתית, יותר רגועה…

לאחר מנוחה, אני ניגש לאזור טקס הסיום.

הטקס כבר בעיצומו.
נתחיל עם מנצחי הקטגוריה לגילאי 40-44 – איציק לוי, לפני אריק דימו ואביב לאופר.

הילדים והילדות מחכים כבר בקוצר רוח להגרלת הפרסים המובטחת.

נמשיך עם הוותיקים – גילאי 45-49 – ירון כהן, לפני דוד רסקאי וגיל לוטם.

עד שתגיע ההגרלה אפשר להסתפק בתמונה…

מי שיזכו בהגרלה ייקחו הביתה זוג אופניים – היו שניים כאלה, אם אני זוכר נכון.

מאחר והמרוץ נערך ביום השנה ה-13 (לפי התאריך הלועזי) לזכרו של ראש הממשלה שנרצח – יצחק רבין ז"ל – כרזה עם דמותו מזכירה זאת לבאי הטקס.

הילדים והילדות בודקים את המספרים שהוגרלו, בתקווה להיות אלו שייקחו את האופניים הביתה…

נעבור למנצחי המרוץ ואלופי ישראל מבין הגברים – בריהון וובה האלוף החדש, לפני גיזאצ’ו יוסף ומיקי קוברין.

מהאלופים לאלופות – מאור טיורי האלופה החדשה, לפני נילי אברמסקי והלן וולפסון – איתם בתמונה קלקידן בלקה מאתיופיה שניצחה במרוץ מבין הנשים.

עוד תמונה לישראליות, גם בתמונה זו כמובן – ליאל – ביתה של נילי, גאה באמא!

מאחר ומאור והלן זכו כבר במקומות הראשונים בדירוג הכללי, ואין כפל פרסים, האחיות דנה ונטע-לי הן המנצחות בין הנערות עד גיל 19.

ניפרד מהטקס עם הוותיקות – גילאי 40-49 – לוריס מנדלוביץ לפני אתי איינר.

אפשר לסכם:

1. חבל קצת שמשתתפי המקצים הקצרים לא זוכים למדידה אלקטרונית ולפרסום תוצאותיהם באתר 4sport .
אומנם הדבר אולי היה מייקר במקצת את ההרשמה למקצים אלו (20 ₪ היה המחיר), אבל אולי זה היה שווה את זה ומביא עוד משתתפים.

2. למיטב זכרוני כמות נקודות המים הייתה סבירה, למרות שריצה אחר הצהריים בלחות באזור הים של אשדוד, היא לא ריצה קלה.

3. נראה שטקס הסיום באשדוד מתמשך, אבל לפי הילדים והילדות שמחכים עד לסיומו (ואפשר להבין את רצונם לזכות בהגרלה), הוא מתנהל בצורה סבירה.

4. אשדוד נמצאת רק כחצי שעה מתל-אביב, למרות זאת מרוץ זה לא מושך מאות רבות של רצים ורצות, כנראה בגלל שהוא נערך בשעות אחר הצהרים של אמצע השבוע.
השנה סיימו אותו רק 247 רצים ורצות לעומת מעל 400 בשנתיים הקודמות.
נראה שהעובדה שהוא התקיים בין מרוץ חולון לחצי מרתון תל-אביב, גרמו ללא מעט רצים ורצות, לוותר עליו השנה.
כנראה שהעובדה שטריאתלון אשדוד נערך אף הוא מספר ימים קודם לא תרם אף הוא להעלאת מספר המשתתפים השנה.

קישורים קשורים
תמונות מרוץ אשדוד – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר