מלון ספורט קלאב אילת – גן עדן לצליאקים

חולי צליאק מתמודדים עם אוכל כל יום וכל היום. ספורטאים עם צליאק מגלים מהר מאוד עד כמה קשה להיות ספורטאי ובעיקר כשהם נוסעים לכמה ימים לפני תחרויות או מחנות אימונים. אבל כשחולי צליאק, על אחת כמה וכמה ספורטאים עם צליאק, יגיעו למלון ישרוטל ספורט קלאב אילת הם יגלו שאפשר לאכול, לשבוע ואפילו להתפוצץ מרוב אכילה וכל זאת בזכות גישה המקדשת את זכותו של חולה הצליאק ליהנות מחופשה כמו כל אחד אחר
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

חולי צליאק מתמודדים עם אוכל כל יום וכל היום. ספורטאים עם צליאק מגלים מהר מאוד עד כמה קשה להיות ספורטאי ובעיקר כשהם נוסעים לכמה ימים לפני תחרויות או מחנות אימונים. אבל כשחולי צליאק, על אחת כמה וכמה ספורטאים עם צליאק, יגיעו למלון ישרוטל ספורט קלאב אילת הם יגלו שאפשר לאכול, לשבוע ואפילו להתפוצץ מרוב אכילה וכל זאת בזכות גישה המקדשת את זכותו של חולה הצליאק ליהנות מחופשה כמו כל אחד אחר

מאת:אביטל הירש; צילומים: יאיר בן עמי

צליאק היא מחלה שנגרמת עקב רגישות לחלבון שנמצא במספר דגנים. אכילת מאכלים המכילים גלוטן גורמת לאנשים עם צליאק למגוון רחב מאוד של סימפטומים והימנעות מאכילתם מעלימה לחלוטין את התסמינים, כך שלמעשה אם לא נחשפים לגלוטן אפשר לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין. 

נשמע פשוט, נכון? זה מה שגם אני חשבתי פעם, כשגיליתי שיש לי צליאק. חשבתי שבסך הכל אצטרך להימנע מאכילת לחמים, מאפים פסטות ועוד מאכלים שברור שהם מכילים גלוטן (עד כמה שאפשר לקרוא להימנעות כזאת "בסך הכל"). אבל כשהתחלתי לחקור את הנושא, גיליתי להפתעתי שזה לא כל כך פשוט. ההקפדה על הדיאטה בצליאק צריכה להיות על קוצו של יוד, וכל פירור עלול לגרום לתופעות שנעות בין אי נעימות קלה ועד לכאבים חזקים והשבתה מכל פעילות.

כשמבשלים בבית, המצב בשליטה – כל צליאקי מתחיל לומד לקרוא בקפידה את תוויות המוצרים כבר בשלב הקניות, ויודע שגם מאכלים תמימים לכאורה, כמו רטבים ותבלינים, עלולים להכיל גלוטן. בזמן ההכנה והבישול יש להקפיד על הפרדה בין מאכלים המכילים גלוטן לבין אלה שלא, ולעיתים גם להשתמש בכלים אחרים לבישול.



החיים המסובכים של הצליאקים
המצב מסובך יותר כשאוכלים מחוץ לבית. כל ביקור במסעדה מחייב תחקור של המלצר ולעיתים גם של הטבח, נדרשת הקפדה יתרה במטבח וגם אחרי כל זאת, אין כמעט מסעדה שמוכנה להתחייב שהמזון שיוגש לצליאקי יהיה בודאות נקי מגלוטן. 

ואם ביקור יחיד במסעדה הוא כה מסובך, על אחת כמה וכמה נסיעה לכמה ימים והתאכסנות במלון, בטח ובטח כשהאורח הוא ספורטאי המגיע לתחרות או מחנה אימונים ואפילו סתם כשרוצים לשמור על אורח חיים הכולל פעילות ספורטיבית.

כצליאקית מזה מספר שנים, אני כבר יודעת שאני לא יכולה לסמוך על חסדי הגורל לפני נסיעה כזו ושעליי לערוך מספר בירורים מול המלון ובמידת הצורך אף להביא איתי אוכל. אני עדיין זוכרת את הביקור האחרון שלי באילת – יצאתי מהמלון בשעת צהריים כשבטני מקרקרת בקול, ונכנסתי לאחד מבתי הקפה שבטיילת. הסברתי למלצרית את מצבי ושאלתי אותה איזו מנה אוכל לאכול במקום. היא הלכה למטבח ,חזרה כעבור רגע ואמרה לי שאין שום דבר שאני יכולה לאכול. אפילו לא סלט? שאלתי ביאוש. לא. אפילו לא סלט. עברו כמה שנים מאז, ותחושת העלבון עדיין זכורה לי היטב.


מיצאו את הגלוטן המסתתר בתמונה

כל זה עלול להפוך את הנסיעה שאמורה להיות מהנה וכייפית לכאב ראש אחד גדול. המחשבה על איפה ומה אני אוכל, וכמה אני יכולה לסמוך על זה שהאוכל יהיה נקי מגלוטן, מדירה לעיתים שינה מעיניי.

הפורומים מהללים
כך שכשידעתי שאני עומדת להתאכסן במלון ישרוטל ספורט קלאב אילת ועוד לפני שהתקשרתי לשם, עשיתי חיפוש בגוגל כדי להתכונן נפשית למה שעומד לפניי. מיד נתקלתי בשלל הודעות של גולשים בפורומי צליאק שונים, שהיללו ושיבחו את צוות המטבח במלון וכתבו על שפע המזון שעמד לרשותם. זה היה בהחלט מרגיע מבחינתי, אבל למרות זאת ערכתי את שיחת הטלפון המתבקשת למלון, כדי להיות בטוחה לגמרי.

אשת יחסי הציבור של המלון, שנית, הבטיחה לי שהמטבח ערוך ומוכן תמיד לקבלת אורחים עם צליאק ושאין צורך להצטייד מראש. היא ביקשה שכשאגיע למלון אבקש לפגוש את סגני השף ואסביר להם לגבי הצרכים המיוחדים שלי.

ואכן, כך עשיתי. מיד לאחר הצ'ק אין נפגשתי עם דורי ישכיל ושלום בן שימול, שני סגני השף המקסימים מהמלון.

דורי ושלום, אני רגילה שכשאני אוכלת מחוץ לבית אין לי הרבה מה לאכול, או שאני לא בטוחה שמה שאוכל יהיה נקי מגלוטן ובדרך כלל שניהם. אתם יכולים להרגיע אותי?
שניהם מחייכים. “יהיה לך המון מה לאכול", הם אומרים. “במטבח שלנו יש מודעות מאוד גבוהה לנושא.

מעבר לזה, את מוזמנת לערוך איתנו סיור לפני כל ארוחה, כדי שנדריך אותך בדיוק לגבי מה את יכולה לאכול ומה לא. בנוסף, את מוזמנת לבקש מאיתנו להכין לך מאכלים שאת אוהבת, ונשמח לעשות את זה". 

זה לא מובן מאליו שאתם יודעים בדיוק מה מידת ההקפדה הדרושה. אני באמת לא צריכה להסביר לכם כלום?
"לא", הם עונים יחד. "במטבח שלנו יש אי נפרד להכנת אוכל נטול גלוטן ואנחנו ערוכים תמיד לספק תחליפים למיניהם. יש לנו כלים נפרדים להכנת אוכל נטול גלוטן, כולל גרילר, מחבתות ועוד. במידת הצורך וכשיש לאורח אלרגיות מסוימות, אנחנו אפילו מוציאים כלים חדשים לגמרי".

וכל זה בגלל שאני עומדת לכתוב על זה כתבה בשוונג, נכון?
"ממש לא!”, הם מתעקשים. "קודם כל, לא מדובר רק על מלון מלון ישרוטל ספורט קלאב אילת אלא על מדיניות שקיימת בכל רשת ישרוטל. בכל מטבחי הרשת יש היערכות תמידית לנושא וכל אורח של המלון צריך רק להודיע לנו שיש לו צליאק – או כל רגישות תזונתית אחרת – והוא יקבל מענה מדויק לצרכיו".

מימין: ישכיל ובן שימול. 
משמאל: סקפטית 


מבחינתי, יש
שתי רמות להתחשבות מבחינת צליאק: הראשונה היא כשיכולים להנחות אותי מה אפשר
לאכול ומה לא, שזה נחמד וראוי להערכה בפני עצמו. השנייה היא כבר בליגה
אחרת לגמרי: כשיש תפריט שמכיל מספיק תחליפים למאכלים שאסור לאכול. מלון
ישרוטל ספורט קלאב אילת, כבר ניחשתם, נמצא בליגת העל של ההתחשבות.


אסף בוזגלו, השף הראשי של המלון (משמאל) ודורי ישכיל, סגן השף (באמצע)

סיור מודרך בחדר האוכל
לפני ארוחת הערב, דורי ערך איתי סיור בחדר האוכל והנחה אותי בדיוק מה אני יכולה לאכול ומה לא.

להפתעתי ולשמחתי, גיליתי שאת הרוב המוחלט של המאכלים אני יכולה לאכול – אפילו המרקים במלון נטולי גלוטן! (אני חושבת שרק צליאקים ובני משפחותיהם יבינו את עוצמת ההתרגשות). 

דורי: “אני מעדיף לא להשתמש באבקות למיניהן כשאני מבשל. לדעתי, האוכל יותר טעים כך, והרווח הנוסף הוא שאנשים עם צליאק יכולים לאכול אותו בלי חשש". 

כדי להסמיך מאכלים משתמשים הטבחים במלון בקורנפלור ולא בקמח חיטה, ומעטים הם המאכלים שבהם משתמשים ברוטב סויה.

במקרה של מאכלים כמו פסטה או מאפים למיניהם, הצוות מציע תחליפים נטולי גלוטן – המטבח מצוייד בפסטה מסוגים שונים, אטריות אורז, לחמים ומאפים אחרים ללא גלוטן. וזה עוד לפני שדיברנו על ארוחת הבוקר.

דורי ידע להגיד לי בדיוק איזה סלט אני יכולה לאכול ואיזה לא.
הוא
ידע, למשל, שהחברה שמספקת את החומוס שהם משתמשים בו מציינת על גבי האריזה שהחומוס הוא נטול גלוטן. 

ישכיל משכיל את הסקפטית
על מיקומו של גלוטן


בקיצור, הרגשתי בטוחה לגמרי. ויותר מזה: זו הייתה אחת הפעמים היחידות מאז פרוץ הצליאק לחיי, שבה הרגשתי שאני לא מקופחת לרעה מבחינה קולינרית ושחשוב למארחים שלי שאיהנה כמו כל אורח אחר במלון – אני מודה שזו הרגשה נעימה ביותר, וכנראה שזר לא יבין זאת.

גם ארוחת הבוקר, שתמיד מהווה מקור לתסכול, הפכה לחוויה מתקנת – במלון מוגשים פנקייקס, מאפים, לחמים, קורנפלקס, עוגות, עוגיות, וופלים ועוד – כולם נטולי גלוטן. חלקם נקנים בחנויות מיוחדות וחלקם נאפים במלון.

ערוכים לכל מגבלה תזונתית
זה הזמן לגלות שמלבד צליאק, בימים אלו אני מאותגרת תזונתית גם מבחינות אחרות, ותקצר היריעה לפרט את כולן. בחודשים האחרונים כבר התרגלתי לאכול בצורה מינימליסטית וחשבתי שגם במלון זה לא יהיה שונה. אבל בפעם הראשונה מזה זמן רב, כשסיימתי את הארוחה הרגשתי מלאה, שלא לומר – מפוצצת. עם כל המגבלות הרבות שלי, בכל זאת הצלחתי למלא את הצלחת (שוב ושוב – אני מודה) במגוון רחב של מנות. 

מה לגבי אנשים עם רגישויות אחרות למזון?
דורי: "יש לנו מוצרים גם לרגישים ללקטוז (מוצרים עם סויה, למשל), לטבעונים (לחם בלי ביצים), ממרחי סויה למיניהם, סייטן ועוד. יש גם עוגות ועוגיות ללא סוכר ואפילו עוגיות ללא סוכר וללא גלוטן. הכל קיים פה תמיד וכמובן שבמידת הצורך, אם לאורח יש בקשות מיוחדות, אנחנו שמחים לקנות מוצרים חדשים ולהכין מאכלים שיתאימו לו".


הפתעה בקופסה
יום לפני הישראמן שוב תקפה אותי פאניקה קלה – ידעתי שאהיה על המסלול במשך רוב שעות היום (אמנם לא כמתחרה, אבל בכל זאת – גם אני צריכה לאכול, ואולי אפילו יותר מהמתחרים). בניגוד לאחרים בצוות, לי אין אפשרות לאכול סנדוויצ'ים או לקנות אוכל בחנויות נוחות למיניהן. ניגשתי לשלום, סגן השף, ושאלתי אותו אם יש לו רעיון מה אני יכולה לעשות. עוד בטרם הספקתי להוציא את המילים מפי, כבר קיבלתי ממנו כמה חמגשיות ארוזות עם אוכל שהיה יכול להספיק לכמה וכמה אנשים, מה שהציל אותי במשך אותו יום ארוך ואינטנסיבי.
"שלום, אני יכולה לקחת אותך הביתה איתי?" שאלתי את בן שימול בתקווה כשהביא לי את הקופסאות שהיו מסומנות לעילא עם כיתוב ברור לגבי תכולתן. הוא, מצידו, לא הבין ממה אני מתרגשת כל כך. זה הרי כל כך מובן מאליו שגם אני צריכה לקבל שירות זהה ומפנק בדיוק כמו שאר האורחים במלון. 

נשמע הגיוני ואפילו טריוויאלי, ובכל זאת, בנוף המלונאות והמסעדנות הישראלי זה עדיין רחוק מלהיות מובן מאליו, ולי אין ספק שבאופן אישי אמשיך לתת עדיפות למקומות שמגלים התחשבות באנשים עם צרכים מיוחדים.
31.1.2013

אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג