מאת:עופר ביידה
המראה ההייטקי של ליגד סנטר – מקום הכינוס של מרוץ מודיעין נראה מבטיח
אבל נראה שאחד ממרוצי הילדים כבר מתעכב, מה שכנראה ישפיע על שאר הזינוקים…
מחכים לתדריך לפני הזינוק
קהל המעודדים גם כבר מוכן
סוף סוף יוצאים לדרך
האיזור בו יערך המרוץ אהוד גם על רוכבי אופניים, אחת מהן, מור (בתמונה), מתחרה בדואתלונים, שואלת אותי מי זה הרץ המצלם…
כל הכבוד למשפחת בן יעקב שעשתה את כל הדרך מטבריה, עוד כחודש רבים מהרצים יגיעו לרוץ בעירם…
מרתוניסט ותיק כמו אלי בוצר (מארגן מרוץ גלעד) יודע את חשיבות החימום לפני הריצה
כשמשטרת ישראל בשטח, אל תהיה במתח!
רגע לפני ההתפרסות בשטח, גם המתנדבים הם חלק מהמרוץ – תמיד טוב שהמתנדבים הם בעצמם ספורטאים.
מוכנים לזינוק
אולג ליפמן בתידרוך אחרון, מסביר שהמרוץ מחולק ל-2 חלקים, כ-4.4 ק"מ שאחריהן חוזרים לנקודת הזינוק ויוצאים לעוד הקפה של כ-10 ק"מ.
לפחות ההתחלה לא קשה
אחרי עיכוב של לא מעט שניות עקב שרוך סורר שהחליט להיפתח, אני מנסה לצמצם פערים
לא מעט רצים נראים עם אוזניות
מנצלים כל ירידה כמה שאפשר
והנה ניר ברק מ"שוונג", שהרעיון שארוץ עם מצלמה היה שלו (לפני מרוץ רעננה ב-2003).
כיום, כפי שרוני גוסרסקי אמר לי על קו הזינוק למרוץ להבים (שהתקיים לפני כשבוע): "אנחנו לא מרשים לך לרוץ בלי מצלמה…"
כמו שהבטחתי בכתבה על מרוץ אייל 2006, הנה רץ שמנצל את החולצה האיכותית שחולקה שם.
הפעם, לא נראה לי שיש בעיה עם החלוקה לקטגוריות לנשים, כך שאפשר קצת לחייך…
כפי שהזכרתי בתחילת הכתבה, אחד מתוך לא מעט רוכבי אופניים שנפגוש בדרך
בינתיים המסלול לא כל כך נורא,
אבל לך תדע מה צופנת העליה הקרובה בסופה…
אומנם היער מספק לא מעט צל, אבל עדיין חשוב לשתות
כשיש מצלמה יש כוח
לקראת סיום החלק הראשון של הריצה
הרצים שסיימו את המקצה ל-4.5 ק"מ מעודדים את רצי המקצה הארוך
אחרי שגם השרוך השני נפתח לי, אני נזכר שראיתי עוד רצים עוצרים מאותה סיבה.
במרוץ שדה בוודאי שאסור לרוץ עם שרוך פתוח מחשש לנפילה.
אני שוב מנצל את הירידה כדי לפצות על השניות האבודות.
אחרי כל עליה,
יש ירידה
ובסיומה נקודת מים
במרוצים מרובי עליות וירידות יש לי שיטה קבועה: בירידות אני עובר רצים
ובעליות הם משאירים אותי הרחק מאחור…
אחרי שכשני שליש מהמרחק כבר מאחורינו, כבר יש סיבה לאופטימיות,
עד לעליה הבאה…
שניים מכינים כוסות, שניים אחרים ממתינים לרצים, אחד בכל צד – כך צריכה להיראות תחנת שתיה!
ואחרי עוד עליה (למי יש כח לספור…),
באה עוד ירידה, אך אליה וקוץ בא…
לא ממש כדאי לפתוח בספרינט בתוואי כזה מחשש לנפילה
גם במקומות בהן לא היה שומר, השילוט היה כזה שלא משאיר מקום לטעויות – 2, 3 ואפילו 4 חיצים לסימון המסלול.
השומר "הבטיח" לי שנשארו עוד 500 מטר לסיום, כשזה לא מתממש, כל שנשאר זה להמשיך לצלם…
האם השלט בהמשך העליה מסמן את סיום המסלול, כמו שאחד הרצים (ששוב "ברח" לי) קיווה?
למרות שעברנו את שלט ה-14 ק"מ, הסיום אינו נראה באופק
פאטה מורגנה ביער? האם יתכן שסוף סוף שער הסיום נגלה לעינינו???
הסתיים עוד מרוץ שניתן להגדירו כמרוץ למזוכיסטים (מצד שני רץ למרחקים ארוכים שהוא לא חצי מזוכיסט, כנראה לא שייך לספורט הנכון…)
הזמן – קצת פחות מ-1:14 שעות, מה בדיוק היה המרחק? כבר פחות חשוב במרוץ כזה.
להתראות בחצי מרתון בית שאן.
קישורים קשורים
תמונות מרוץ מודיעין כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
