מאת:עופר ביידה
 |
קבוצת דב"ש (להלן – דפנה "אהבה זה כואב" שב, עופר "הרץ המצלם" ביידה ועומר "שוונג" ברק) מתייצבת למרתון וונציה. המסע הספורטיבי נפתח כרגיל ב- EXPO המאפיין כל מרוץ מרתון שמכבד את עצמו. |
| אין כמעט תור, מצד שני גם אין הרבה מה לראות. |  |
 |
דוכן אחד בכל זאת צד את עינינו. מרוץ אתגרי בסהרה למרחק 100 ק"מ. יש גם מרוץ בתנאים יותר נינוחים (למפונקים) למרחק 100 מייל. (בתמונה הגביע של המנצח משנה שעברה – המארגנים קיוו לתת לו אותו ב-EXPO מאחר והוא איטלקי…) |
| ביום שישי בבוקר אנחנו צריכים לרוץ 2 ק"מ. בתור תחליף אני מציע להשתתף ב-family run (3 ק"מ) שפרסום עליו מופיע באתר המרתון. כנראה שהיינו בין רצי המרתון הבודדים שהשתתפו בריצה זו, העובדה שרוב הרצים היו ילדים מסבירה כנראה למה כמעט כל החולצות היו במידה SMALL – הלוואי עלי כך גם בישראל. |  |
| יום ראשון תשע בבוקר, נכנסים לקורל המתאים ועומדים על קו הזינוק. |  |
 |
הזדמנות אחרונה לפני שייפרדו דרכנו לצילום 2/3 מחברי הקבוצה… |
| הזמן זוחל ו-5 הדקות שנותרו לזינוק נדמות לנצח… |  |
 |
עוד רצים נצפים על קו הזינוק אוחזים במצלמה |
| סוף סוף מתחילים לרוץ, אחרי שחציתי את קו הזינוק (3 דקות לאחר הזינוק הרשמי), אני מצליח לראות את דפנה, אך לא את עומר, אני מתחיל לנסות לצלם אותה |  |
 |
המצלמה לא מתפקדת טוב בתנאי מזג האוויר (או שהרצפה עקומה…) אבל מדי פעם מצליחה תמונה |
| תמונה אחרונה של דפנה לפני שאני מחליט להגביר (בערך בק"מ ה-3) |  |
 |
פייסרים יש לא רק בטבריה |
| כל הדרכים מובילות לוונציה. |  |
 |
למי שלא זוכר כמה צריך לרוץ במרתון (מי שלא שאלו אותו את זה, שיקום…) |
| איך מצלמים את שני צדדי הכביש בתמונה אחת… |  |
 |
ניתן לראות את שרשרת הרצים נפרשת לאורך הנהר |
| מבנה טיפוסי לאורך קטע זה של המסלול. |  |
 |
שירותים לא ראיתי לאורך המסלול כמו שהבטיחו, הרבה רצים פשוט עצרו בדרך, למשל באזור פסטורלי זה. |
| גם כאן משדרים מהשטח. |  |
 |
קהל מעודד את הרצים. |
| הגעתי לנקודת ה-15 ק"מ ב-1:13 שעות, לאט ממה שקיוויתי. |  |
 |
השלט מצביע על הכיוון, לוונציה דרך מסטרה (העיר בה היה גם ה-EXPO). |
| מאיפה הגיעו פתאום שדות באמצע המרתון… |  |
 |
אחוות ספורטאים – רוכבים מעודדים רצים |
| אחת מתוך תזמורות רבות, את רובם המצלמה התעקשה לא לצלם… |  |
 |
היו גם חלקים פחות ציוריים במסלול. |
| הגעתי סוף סוף לחצי המרחק, ולמרות שזמני האמיתי מהיר ב-3 דקות ממה שמראה השעון, אני מבין שכנראה וכבר לא ארוץ 3:15 שעות כמו שרציתי (בשביל Negative Split צריך באמת להיות בכושר שיא ובטח שלא לצלם בקצב ממוצע של תמונה לדקה). |  |
 |
יש עליות בירידה. |
| אפילו אינדיאנים היו לנו. |  |
 |
גם 9 ק"מ לוונציה (לפי השלט) יש קהל. |
| נכנסים למנהרה. |  |
 |
רצים במנהרה |
| מזל שהמנהרה לא ארוכה. |  |
 |
הנוף השתנה לנו. |
| ואת מי רואים במראה (רמז: הוא מחזיק מצלמה…) |  |
 |
עוד תזמורת שהצלחתי לצלם. |
| הגענו לקטע שבו רצים לכיוון נקודת סיבוב ורואים בדרך את אלו שכבר חוזרים. |  |
 |
מקום טוב לעמוד בו עם אופניים. |
| עכשיו אני כבר בדרך חזרה. |  |
 |
הנה שער היציאה. |
| תחנות השתייה מאורגנות היטב כל 5 ק"מ עם משקה איזוטוני ומהק"מ ה-20 עם בננות (תחליף מצוין לג’ל לטעמי). |  |
 |
ועוד להקה. |
| לפני שעוזבים את מסטרה בדרך הארוכה לוונציה. |  |
 |
יום יפה לטייל באופניים כאשר הכביש סגור לטובת הרצים. |
| דוברי האיטלקית מתבקשים למסור את ההודעה לרודי… |  |
 |
וונציה אנחנו בדרך. |
| לא צריך מילים. |  |
 |
ברוכים הבאים לוונציה. |
| נוף טיפוסי בדרך לוונציה (הסוללה של המצלמה בשלבי סיום גם כן ואחרי שכבר החלפתי אחת אני מחליט לנסות לשמור את התמונות החשובות לסיום). |  |
 |
הכביש לא נגמר. |
| סוף סוף וונציה, את דגל ישראל לצערנו לא ראינו. |  |
 |
מפגש שני עם פסי הרכבת. |
| רואים מבנים מרשימים. |  |
 |
רואים ספינות מרשימות. |
| גם זה סוג של קהל… |  |
 |
מתחילים את הריצה של 13 הגשרים המפרידים בינינו לסיום. |
| גשר אחרון לפני שהמצלמה שלי "נאלמת". |  |
 |
צלם מצלם "צלם"… |
|
אני חוצה את קו הסיום אחרי קצת פחות מ-3:35 שעות (שיפור של כמעט רבע שעה מהשיא העתיק שלי מטבריה, ו-19 דקות לתוצאה ממרתון ניו-יורק לפני כשנה), והכי חשוב סוף סוף רצתי מרתון. מאחר והמצלמה בכל מקרה לא עובדת אני ניגש לקחת את התיק, ומפספס את דפנה שמסיימת את הריצה ב-3:50 שעות עומר מסיים ב-4:17 שעות (גם אותו לא ראיתי מסיים את הריצה). השרירים כואבים אך האימונים (תודה לדפנה ועומר) הצדיקו את עצמם. בוסטון (3:15 הוא הקריטריון בו רציתי לעמוד לשם כניסה למרתון יוקרתי זה) תחכה לפעם אחרת. |
|
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
