והפעם אלעד רועד ושוחה, בזמן אימון ב-19 מעלות ללא חליפה. רק אז הוא מגלה כמה עובדות על שחייה בחורף, על עקצוצים וקפאון
מאת:אלעד בנימין
יום חמישי, 6:30 בבוקר. מד הטמפרטורה באוטו מראה 5 מעלות. אני יושב באוטו לבוש בחולצה קצרה, מעיל פליז, עליונית, כובע ים, כובע צמר, נעלי בית וכפפות. שותה באיטיות כוס תה חם ורואה איך מערכת החימום של האוטו מנסה להגיע ל-24 מעלות. מולי חוף פולג, ים שטוח, ולידי חונות עוד שלוש מכוניות. חמישה אנשים יוצאים לשחיית בוקר של 5 ק"מ. באינטרנט כתוב שטמפרטורת המים היא 19 מעלות.
כולם יוצאים מהרכבים – אני היחיד בלי חליפה. מגיעים לשפת הים, מורידים תיקים ומתפשטים. אני מחכה עד לרגע האחרון, מתפשט ונכנס בהליכה מהירה ונחושה למים. אני עוקב אחרי כל ההוראות של גדי כץ (חכה חכה גדי פתחתי חשבון איתך…), כשהמים מגיעים לגובה המפשעה אני קופץ פנימה ומתחיל לשחות.
ואז נהיה קר.
מים כבדים
בחצי הקילומטר הראשון אני עוד מלא אדרנלין. אני מרגיש את הקור על העור, אבל הוא עוד לא חדר פנימה. אני מדמיין כבשן שבוער אצלי בבית החזה, וכמו מכשף משתמש בכוח החום כדי להדוף את הקור הרשע שמאיים לכבוש אותי. "קטן עלי" אני אומר לעצמי…"אני יכול להמשיך ככה עוד הרבה זמן". לידי שוחה מירב ברנר, חותכת את המים ונראה שהיא נהנית.
אחרי חמש מאות מטר הכבשן מראה סימני חולשה ראשונים. מתחיל עקצוץ בקצות אצבעות הרגליים – עקצוץ שמבשר על כך שבקרוב לא ארגיש שם כלום. פלג גוף עליון עדיין בסדר, אבל אני מגביר קצת את קצב התנועות כדי לייצר יותר חום גוף.
אחרי קילומטר אני פתאום נתקל בזרם מים קרים ששוטף אותי. הגוף מתכווץ לנוכח המתקפה החדשה ואני משחרר צרור קללות לתוך הים, ומגביר קצב בשאיפה לצאת מהקטע הקר במהירות. עוד כמה מאות מטרים ואורי סלע, יחד עם אבישג טורק ועידו גרינבלט חוזרים חזרה אלינו כדי לצמצם פערים. "דווקא נעים" אומר אורי, "התחממתי". אני לא אומר לו באותו רגע מה אני חושב עליו ועל זה שהוא התחמם…
השעון מראה 2.4 ק"מ ואנחנו מסתובבים חזרה. כדי לא לבזבז אנרגיה אני מפסיק להוציא את הראש ולתצפת קדימה – סומך על מירב שהיא שוחה בנתיב הנכון ודואג להישאר בקצב שלה.
הייאוש נעשה יותר נוח
אחרי שעה ורבע אני מפסיק להרגיש את כפות הרגליים. אני יודע שהן שם כי מדי פעם נוירון אמיץ מצליח להגיע ולדווח שממש ממש קר לכל האצבעות שם והן היו מעדיפות שאני אפסיק עם השטות הזו.
מגיעים חזרה לחוף. אני רץ החוצה, לובש את כל השכבות שהבאתי. הגוף רועד. מגיע כמה שיותר מהר לבריכת עולם המים בפולג וחונה מתחת למקלחת מים רותחים. אחרי 7 דקות אני יוצא מהמקלחת ומתחיל להתלבש. מרוב רעידות אני לא מצליח ללבוש את הבוקסר – עושה אחורה פנה לעוד עשר דקות במקלחת. בסוף הגוף נרגע, המערכות חוזרות לאיזון.
השעה תשע בבוקר ואני מתחיל את היום.
עוד יומיים, יום שבת – עוד חמישה ק"מ בים. הייאוש נעשה יותר נוח
 |
אלעד בנימין רודף הרפתקאות סדרתי |
