שמחה של פולנים בחצי מרתון בית שאן

חצי מרתון בית שאן הביא רצים רבים אל קו הזינוק, המזג אוויר היה מושלם, האווירה הייתה מרוממת, רצים בכירים שברו שיאים וגם שי גולדלוסט חזר עם תוצאה משמחת, אבל בפולנית
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp


חצי מרתון בית שאן הביא רצים רבים אל קו הזינוק, המזג אוויר היה מושלם, האווירה הייתה מרוממת, רצים בכירים שברו שיאים וגם שי גולדלוסט חזר עם תוצאה משמחת, אבל בפולנית

מאת:שי גולדלוסט


יש משהו בראשוניות, בהרפתקה, באי הידיעה, שמעצים את ההתרגשות בחוויה ומעלה את רף השמחה על היותינו חלק מהדבר הזה – עולם של רצים. ואולי האכזבות הן אלו שמדרבנות אותנו לאימון הבא, להשתפר, להמשיך להתמיד. ואולי קצת קשה לנו לשמוח ולפרגן לעצמנו, במיוחד למקור הפולני שבי, שידוע בתחום ה"שמחה".

המאמן הזכיר לי את הפוסט שכתבתי אחרי חצי-מרתון תל אביב בשנה שעברה, שכותרתו הייתה "קוראים לזה אכזבה". אבל עכשיו מה? אחרי שראיתי את השעון נעצר על 1:40 בקו הסיום, מה מרגישים ועל מה כותבים? ניסיתי להתבונן פנימה ולענות על השאלה מה באמת משמח אותי בריצה, והאם זה קשור בכלל לשיפור התוצאה?

נזכרתי במרוץ הראשון שלי ל- 5 ק"מ – מרוץ גלעד. הדופק שלי לפני הזינוק היה כמו היום בריצה קלה. לפני עידן הגארמין והג'לים. פשוט באתי ורצתי. לא היה לי מושג בתוצאות, הרגשתי שותף לאיזה כת חצי סודית שנהנית לקום מוקדם בבוקר. לאחר מכן, הגיעה השמחה בריצה הארוכה הראשונה שלי – 14 ק"מ בחוף הצוק, איזו גאווה, חזרתי הביתה מפורק עם חיוך של חצי איש ברזל. מיותר לציין ששאר חברי הקבוצה שהתאמנו לברלין רצו 30 ק"מ באותה שבת. ולאחר החלו האימונים למרתון הראשון, נסיעה לתחרות בחו"ל 10 Kעם שיא אישי שגרם לי מרוב התרגשות להשאיר את הנייד שלי פתוח, אולי שר הספורט ירצה לברך. 

   

אנו התרגלנו להתנצל בכל שיחה על כך שאנחנו היום לא בכושר, אתמול היינו חולים, שלשום הייתה לנו פציעה, יום קודם התינוקת בכתה, ושבוע לפני הבוס הטריף את דעתנו במשימות חסרות תכלית, ובכלל יש לנו עוד אדי אלכוהול מאיזה פאב – אז איך עם כל זה נעשה תוצאה טובה? אנו מתרגלים לאט, לאט, להאיר את החסרונות במקום לשמוח על היכולת לשלב את הריצה בתוך חיינו העמוסים, לנשום, להודות על ריצה בגשם, להכיר אנשים חדשים, להתחבר ולהשתפר.

מרוץ בית-שאן, זו הייתה הפעם הראשונה שלי בארץ המעיינות. התעוררתי לתוך זריחה מופלאה. התארגנתי לריצה, ביצעתי חימום קצר והרבה התכנסות עם עצמי לקראת המרוץ. הריצה שטפה, תוך כדי הקילומטרים החולפים כבר הבנתי שהיום זה היום, היום יהיה לי שיא חדש. קצת עליות, הרבה ריכוז, מעט רוח, ציפייה לסוף, נעל ספורט על מצערת הגז וקו הסיום. יש אושר שמציף, יש שמחה, אבל בעיקר יש הוקרת תודה על הדרך וגאווה אישית על העשייה.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג