שיא עולם נפלא לסיום, ריצות צמודות ודברי פרידה מדייגו 2011
רובנו, יש להודות, לוקים בהפרעה קטנה (שלא לומר פיגור קל) כשעולה הנושא של שיאי עולם. אנחנו מתרגשים מהם בצורה לא פרופורציונית, מחפשים אותם ומונים אותם (כמה שיאי עולם היו באליפות?). האמת היא, שאם המרדף אחרי שיאי העולם לא ישחית את טוהר הספורט (במובן שימוש בחומרים אסורים), קציר שיאי העולם ילך ויתמעט עם השנים. הזמן בין שבירת שיא אחד למשנהו ילך ויגדל. בדייגו, תשעה ימי אליפות הולידו שיא עולם אחד במרוץ האחרון של האליפות. אבל איזה שיא!!
מאת:חגי אשלגי
למי שראה את יוסיין בולט ממריא
בסיום השליחים של 4 כפול 100, ברור כשמש שאלמלא פסל היה יוסיין לוקח זהב גם
בריצה האישית ל-100 מטרים. המדענים עוד יבדקו וימדדו, אבל לא צריך להתפלא אם
יימצא שהסיומת של בולט יצרה שיא אנושי חדש במהירות תנועה יבשתית. המחזה
הזה, של בולט פשוט ממריא על המסלול, צריכה להכניס יראה לכל מתחריו לקראת
האולימפיאדה הקרובה, ובושה ללבו של כל מי שהעז להספיד את האצן המדהים הזה.
בולט הוא אולי לדעת אחדים מוקיון ילדותי בהתנהגותו, אבל פיזית, האיש הוא
ייצור אנושי יחיד במינו. תסתכלו על המרוץ. ספק אם בכל ימי חייכם תראו אדם
רץ מהר כל-כך. כך, נבחרת ג'מייקה לא רק לקחה את הזהב הביתה כצפוי, אלא גם
שברה את שיא העולם במרוץ השליחים הקצר (עם 37.04 – ממוצע של 9.26 שניות לכל
100 מ'). מי שנכח באצטדיון, לא ישכח את המראה כל ימי חייו.
הרביעייה
האמריקאית סבלה מהתנגשות של הרץ השלישי שלה עם הרץ הרביעי של הבריטים,
אובדן המקל ואובדן מדליה. הזוכות מההפקר היו צרפת עם מדליית הכסף, ורביעיית
סיינט קיטס אנד נוויס עם הארד.
4 כפול 100 מטרים נשים
במקרה הזה,
המהירות של בנות ג'מייקה לא הספיקה מול רביעייה אמריקאית מוכשרת, נחושה
ומתורגלת. פער הניצחון של האמריקאיות בסיום – 14 מאיות השנייה (שלוש מתוכן
בתגובה מאוחרת של שלי-אן פרייזר מג'מייקה לזינוק) – לא נובע בהכרח ממהירות
ריצה, אלא לעתים לא פחות ממהירות ואיכות ההחלפות. נדמה היה שהאמריקאיות
תרגלו את ההחלפות היטב, וגם סיומת נהדרת של ורוניקה קמפבל-בראון מג'מייקה,
לא הספיקה כדי לתפוס את כרמליטה ג'טר שזרקה חזה מעבר לקו בשביל זהב אמריקאי
נוסף. זהב שני לג'טר, כסף שני לקמפבל-בראון, וזהב ראשון לאליסון פיליקס.
5,000 מטרים גברים
הריצה
הזאת קיימה והבטיחה. ריצה קשה עם לא מעט דחיפות וברוטליות, שלבסוף הוכרעה
בהקפה האחרונה ובעיקר בישורת האחרונה. שלושת הראשונים סיימו בתוך פחות משש
עשיריות השנייה ביניהם. עשרת הראשונים בתוך פחות מ- 6 שניות. ריצת ה-5,000
מטרים הופכת לנגד עינינו מריצה ארוכה לריצת מרחק בינוני קלאסית. בניגוד לגמר
ה-10,000 מטרים, מו פראח הבריטי הצליח הפעם לשמר את ההובלה עד לקו הסיום.
מאידך,
ברנרד לגאט בתקלה טקטית לא אופיינית, נתקע קצת בתוך הדבוקה והתקשה
להשתחרר. הסיומת החזקה של לגאט לא הספיקה בשביל לעקוף את פראח לפני הקו.
בסוף היו אלו פראח (הבריטי יליד סומליה) ראשון, לגאט (האמריקאי יליד קניה)
שני, וגברהמסקל האתיופי שלישי. גיילן ראפ האמריקאי שהיה שני לקראת תחילת
ההקפה האחרונה, נאלץ להסתפק במקום התשיעי. אימנה מרגה האתיופי נפסל עקב
ריצה על הדשא. מדליית זהב ראויה מאד לפראח שהוכיח עצמו כרץ ה-5,000 מטרים
הבכיר השנה בעולם. ריצה שתהיה מסקרנת במיוחד בלונדון בשנה הבאה.
800 מטרים נשים
מאריה
סאבינובה הרוסייה נראתה כמו אפרוח דקיק לעומת קאסטר סמניה הדרום אפריקאית.
למרות זאת, בריצה נפלאה ומחושבת היטב, הצליחה סאבינובה גם לעקוף את סמניה
ממש לפני הקו, גם לקבוע את תוצאת השנה בעולם, וגם לקחת את הזהב. ג'נט
ג'פקוסגיי הקנייתית שזכתה באליפויות עולם במרחק זה בעבר, הובילה לאורך
קטעים גדולים של הריצה אך לא הצליחה לתרגם את ההובלה לניצחון, וסיימה
שלישית אחרי סאבינובה וסמניה. אליסיה מונטאנו האמריקאית במקום הרביעי ובת
ארצה מאגי ווסי במקום השישי, המשיכו את השיפור האמריקאי הבולט בריצות
הבינוניות. גם הנוכחות של שלושת הרוסיות בגמר, יחד עם המדליה של יורי
בורזקובסקי במרוץ המקביל אצל הגברים, מלמדת על רנסנס רוסי בריצות ל-800
מטרים.
מרתון גברים
אלוף העולם מברלין 2009 – אבל קירוי הקנייתי
– לא כל-כך הצליח לשחזר את הצלחתו בריצות מרתון מאז זכייתו באליפות העולם
ב-2009. קירוי הגיע לדייגו במטרה להגן על תוארו, אבל לנוכח הופעותיו
בשנתיים האחרונות הסיכויים לכך לא נראו מבטיחים במיוחד. אבל קירוי הפתיע.
מראש
במרתון קיצי חם עמידותם של הרצים לחום עשויה להכריע את גורל הריצה, ובחלוף
25 ק"מ מנתה דבוקת ההובלה רק ארבעה רצים, אחרי שמנצח מרתון ניו-יורק –
גברה גברהמאריאם פרש בק"מ ה- 13. בין הק"מ ה- 25 ל- 30 קירוי פשוט המריא עם 5
ק"מ בזמן של 14:18 דקות. לרצים האחרים כבר לא היה שום סיכוי. קירוי המשיך
בקצב גבוה, ובק"מ ה- 40 כבר החזיק ביתרון של מעל 2:30 דקות לפני הבא אחריו.
לבסוף הוא סיים בזמן נפלא של 2:07:38 שעות – כמעט שתיים וחצי דקות לפני בן
ארצו וינסנט קיפרוטו. פייסה לילסה האתיופי לקח את הארד.
למרות
שנתיים קשות, קירוי השלים הישג חריג ונדיר והגן על תוארו כאלוף עולם
במרתון. הריצה שלו, בתנאי החום והלחות של דייגו, היא הבטחה מאד גדולה באשר
ליכולתו ולעתיד לבוא. נכון לרגע זה, נראה שגם אחרי מותו בטרם עת של סמי
ווינג'ירו הגדול, ארבעת רצי המרתון הטובים בעולם (ג'פרי מוטאי, עמנואל
מוטאי, מוזס מוסופ ואבל קירוי) מגיעים מקניה.
סיום
לאליפות
הזאת היו יתרונות ומגרעות. יתרונה הגדול – מאבקים צמודים, הפתעות, תהפוכות
והרבה מאד מתח. הופעות יפות, קרבות צמודים ותחרות אמיתית בין אתלטים בעלי
יכולות דומות וגבוהות. מגרעותיה של האליפות בדייגו – היעדרות של ספורטאים
רבים מדי (בעיקר אצנים ומרתוניסטים) ושעות שידור לא קונוונציונליות ביחס
לעולם המערבי, שמרחיקות חלק גדול מהצופים בישראל, באירופה ובארה"ב מהמרקע.
השאלות
שעולות מהאליפות הזאת מופנות קודם כל לנבחרת האתיופית – לאן הולכים מכאן?
ובראש הנבחרת, שני רציה הבכירים בעשור שחלף – קנניסה ביקלה וטירונש דיבאבה.
אם ביקלה לא יצליח לחזור לכושר טוב לקראת אולימפיאדת לונדון, ספק אם נראה
אותו מתחרה שוב על המסלול. מרב הסיכוי שבמקרה כזה ביקלה יעבור לרוץ על
הכבישים במרתון או יפרוש כליל. גם הזמן של דיבאבה בצמרת ריצות המסלול הולך
ואוזל. כבר שנתיים שדיבאבה וביקלה לא מצויים בחזית ריצות המסלול הארוכות.
2012 היא שנת מבחן עבורם.
שאלה נוספת היא לאן מועדות פניה של אומת
הריצה האמריקאית. התשובה המסתמנת היא כלפי מעלה בריצות הבינוניות, אך עם
סימן שאלה ביחס לספרינטים ולריצות הארוכות. נבחרות אמריקאיות טובות מייצרות
תחרויות טובות.
חיסרון בולט עבורנו באליפות הזאת היה הופעה לא טובה של ספורטאי המשלחת הישראלית – וחבל.
אבל
בשנה הבאה בלונדון, ברור שהיתרונות של התחרות הצמודה יישמרו ובעיית
היעדרות הספורטאים ושעות השידור הקשות ייעלמו. אולימפיאדת לונדון עושה
סימנים מבטיחים כי תהיה אחת האולימפיאדות הגדולות של האתלטיקה. ובאשר
לנבחרת הישראלית – "עוד תראה עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה בשנה הבאה."
נמשיך לעודד ולקוות להופעות טובות.
שנה טובה.
(צילום שער: http://www.erki.nl/)
חגי אשלגי
שואף לתנועה
