משהו טוב קורה – לגעת בשמיים

בשישי האחרון הגיע לסיומו המסע שלי לקראת חצי הישראמן באילת. דרך ארוכה, מייגעת, עם טוויסטים בלתי צפויים בעלילה. הפעם החלטתי להביא את סיפור המסע שלי, שאני מקדישה עם המון הערכה ואהבה לכל הנשים המדהימות שפגשתי בדרך למרוץ האופניים לנשים • מור שלזינגר מסיימת את חצי ישראמן 2009
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

בשישי האחרון הגיע לסיומו המסע שלי לקראת חצי הישראמן באילת. דרך ארוכה, מייגעת, עם טוויסטים בלתי צפויים בעלילה. הפעם החלטתי להביא את סיפור המסע שלי, שאני מקדישה עם המון הערכה ואהבה לכל הנשים המדהימות שפגשתי בדרך למרוץ האופניים לנשים • מור שלזינגר מסיימת את חצי ישראמן 2009

מאת:מור שלזינגר

בשישי האחרון הגיע לסיומו המסע שלי לקראת חצי הישראמן באילת. דרך ארוכה, מייגעת, עם טוויסטים בלתי צפויים בעלילה. הפעם החלטתי להביא את סיפור המסע שלי, שאני מקדישה עם המון הערכה ואהבה לכל הנשים המדהימות שפגשתי בדרך למרוץ האופניים לנשים. נשים שבשבוע האחרון התייצבו לצידי, עודדו, פרגנו, תמכו, ולימדו אותי שיעור נוסף באחווה נשית. תודה!

נשות הברזל

אבל לפני המסע שלי, הצדעה, לגיבורות האמיתיות של סוף השבוע הזה: תרצה טל, ליאת אטקינס, חנה שוען, קרן גולדבלט ושני זילברמן. שהשלימו את המסלול המלא בזמן שבין 14 ל-17 שעות, בתנאים בלתי נתפסים של רוח מטורפת, גשם, ברד ולא נכנעו. הן החלו את התחרות בחושך, עוד לפני הזריחה, וסיימו אותה אחרי השקיעה. כל הכבוד!

זה מתחיל כשהלב קופץ מהתרגשות. זמן קצר אחרי שסיימתי חצי איש ברזל בכינרת, מתפרסמת ידיעה בשוונג על קיום הישראמן באילת, והלב קופץ מהתרגשות. מכאן מתחיל מסע ארוך, שעליו מנצח ביד רמה כרמי, המאמן שלי.

בום, טרח, מה קרה? חודש לפני הישראמן, אימון שבת שגרתי, מסתיים בבית החולים אחרי התרסקות ב-60 קמ"ש. כאן מקבל המסע תפנית חדה, בנסיון עיקש לחזור לתפקוד, לחזור לכושר. התהליך איטי ומתסכל, אבל אני לא מסוגלת לוותר על החלום. 27.2.09 ואני עם כתף פצועה, מפרק ירך שעוד מחלים מההתרסקות, וחיוך של אושר. אני כאן!

זינוק עם שחר, וכולנו במים. סיבוב שני של השחייה, והכתף כבר מתחילה להשמיע קולות של "מיציתי", זה כואב, ממש כואב. אבל אני לא מוכנה לפרוש, עוד לא. עם כל נשימה מנסה להחליט אם אני מסוגלת להמשיך או לא. הכאבים בלתי נסבלים, אני רוצה לפרוש, אבל ממשיכה ומסיימת. על האופניים אני מאושרת. מרגישה בנוח. על ההתחלה אני לא מפסיקה לעקוף, מעודדת את הנשים שאני חולפת על פניהן בדרך, ומאושרת. מגיעים לנטפים, והעלייה פשוט טסה לי בין הרגליים.


לגעת בשמיים – ישראמן אילת / צילום: מור שלזינגר

לגעת בשמיים. גבוה למעלה, על הרי אילת, נופים מדהימים, ואני חושבת לעצמי שעכשיו אני מבינה את ההרגשה של לגעת בשמיים. בתחרויות מהסוג הזה יש רגעי התעלות מדהימים, הרגליים עובדות, הגוף סובל, ואני פשוט מאושרת. מרגישה הכי בת מזל בעולם, לצאת מהתרסקות כזו וחודש אחרי כבר להיות כאן על האופניים בתוך כל הקסם הזה.

מכות רוח. לפני נקודת הסיבוב יש רוח גב מטורפת, ואני טסה במהירויות בלתי שפויות בעליל. מסתובבת, ועכשיו זה רוח פנים ורוחות צד מטורפות שמאיימות להעיף את האופניים. כרוכבת כביש מנוסה, יש לי כאן יתרון, אני שומרת על האופניים יציבות. אבל הרוכבים שלפני מתעופפים ברוח כמו בובות נייר. רגע אחד הם בצד ימין, ובמשנהו, האופניים מקפצות לנתיב הנגדי. מזל שלא היו רוכבים ממול – אחרת זה היה נגמר באסון. צריך כאן ריכוז עילאי, אין מקום לאירובר, הרוחות משתוללות, מדי פעם מחליפות כיוון בפתאומיות.

המשבר – רגליים חלולות. שמעתי את הביטוי "רגליים חלולות", ואף פעם לא הבנתי אותו. עד היום, עד הקילומטר ה-70 לרכיבה. הרגליים פשוט מתרוקנות, אין בהן כלום. מכאן ועד סוף הרכיבה אני במאבק עם הרגליים החלולות שלי. מנסה לא להשבר מנטלית. מזכירה לעצמי שגם ביום רע אני יכולה להוציא תחרות טובה. ואחרי שעה של סבל זה נגמר, אני חזרה בנטפים.

המסלול הכי יפה בעולם. בריצה אני מתחממת ומתאוששת, והרגליים חוזרות לתפקד. אני טסה את הירידה בנטפים, משוחררת, סופגת את הנוף המדהים שנפרש לפני. נופי המדבר המדהימים, הצבעים המשכרים, ומעבר לכל עיקול נפרש לתחתי מפרש אילת. איזה קסם, איזה יופי, זה נראה לי המסלול הכי יפה בעולם. איזה כיף להיות אני.

שובה של הרוח. מגיעה למטה, ומגלה בחזרה את הרוח. הקצב יורד. מאבק אמיתי, ואני סופרת קילומטרים לסיום. עוד קילומטר, ועוד קילומטר.
הסיום קרוב מאי פעם, אבל הרוח אכזרית. צעד ועוד צעד, עוברת גשר, רצה על הטיילת. הגוף גמור, אנשים מסתכלים עלי במבטי תדהמה ולי יש רק דבר אחד בראש: קו הסיום.

ופתאום, זה שם! מחכה לי למעלה, רצה בכל הכוח, ומתפוצצת מאושר. כנגד כל הסיכויים, אחרי התרסקות מטורפת, עם פציעה ועשיתי את זה!
6:55, ושלישית מכל הנשים. אני מרוצה. מסתבר שגם ביום רע עם רגליים חלולות, ועם פציעה, אני יכולה לעשות תחרות טובה.


מור שלזינגר – הכל יכולה / צילום: מוטי קמחי

ובחזרה למרוץ האופניים לנשים:
שבועיים למרוץ, והאקשן בעיצומו. שלושה אימונים פתוחים מחכים לנו השבוע:
* יום שישי 6.3.09 שעה 9:00 בפארק הירקון ניפגש לאימון מסכם עם כרמי שרביט וקבוצת x-team.
* לאימון יצטרף דורון, נציג פולאר, שיתן הדרכה קצרה על שימוש בשעון דופק. מי שתרצה בכך תוכל לקבל חינם שעון פולאר לנסיון באימון(!!!).
* יום שישי 6.3.09 שעה 15:30 בחיפה אימון עם המאמן רועי שפרון וקבוצת מאסטרס חיפה.
* יום שבת 7.3.09 שעה 7:30 בלטרון אימון הכרת מסלול עם המאמן בן עמי טנצר.
לפרטים והרשמה למרוץ



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"נשמו פנימה את העוצמות, נשמו החוצה את החולשות", איימי קראג (הייסטינגס), מרתונסיטית אולימפית..


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג