אם רצים אז חסינים? מסתבר שלא בדיוק

היום כבר ידוע שפעילות גופנית היא מרכיב חשוב במערכת החיסונית שלנו בכלל ובזמן מגיפת הקורונה בפרט. למרות זאת, ארבעה רופאים אתלטים בעצמם מדגישים כי כל פעילות גופנית אמנם תורמת לתהליכי ההחלמה של הגוף שלנו אך היא איננה הופכת אותנו ואת הרצים והרצות בפרט - לחסינים מפני וירוס הקורונה
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

בעיצומה של מגיפת הקורונה יחד עם מקרי התחלואה בוירוס הקורונה, שנראה שמגיע לכל שכבות האוכלוסייה, בין אם הם בקבוצת סיכון ובין אם לא. בתוך המקרים המאומתים, ישנם גם אתלטים. הרצים צריכים להמשיך לשמר את הריחוק החברתי במהלך האימונים, ללבוש מסיכות כאשר אין אפשרות לשמור על מרחק. לפי הנחיות ה CDC (המרכז לבקרה ולמניעת מחלות) מומלץ לעטות מסיכות על הפנים כאשר נמצאים במקום ציבורי ובייחוד כאשר נמצאים במחיצת אנשים שאינם בבית שלך, ועל אחת כמה וכמה כאשר לא ניתן לשמור על ריחוק חברתי. אז עולה החשיבות של המסיכה.

הכתבה כוללת ראיונות עם 4 רופאים שכולם אתלטים שעבדו שעות רבות ומתישות ביחידות לטיפול נמרץ בבוסטון, סיאטל, קולומבוס ואוהיו. הם מדגישים שוירוס הקורונה אינו "מוותר" או פוסח על קהילת הרצים. כושר גופני גבוה אינו מהווה חסינות מפני וירוס הקורונה. היותנו רצים ובעלי כושר סיבולת גבוהה ככל הנראה לא ישפיע על מידת החומרה שבה נחלה בקורונה.

לדוגמא בבית החולים במסצ'וסטס בבוסטון גיל החציון ביחדה לטיפול נמרץ הוא 58, מה שאומר שמחצית מהחולים הם צעירים יותר מ 58, וישנם צעירים בשנות ה 20. חלק מהחולים בקורונה הם גם מרתוניסטים חובבנים.

ד"ר הרדין קורי מביה"ח במסצ'וסטס טוען שגם אם אין לך יתר לחץ דם או סוכרת, עדיין אתה צריך להישמר. לטענתו רואים אתלטים העוסקים בספורט סיבולת שחולים בקורונה באופן חמור.

עדיין מוקדם מידיי עבור מדענים ורופאים לקבוע בדיוק מה יקרה לאלו אשר מחלימים מ-COVID19, אבל יש להם מושג מהימן מה יקרה לאלו שנזקקים לעזרה נשימתית בעקבות המחלה. החולים אשר מפתחים דלקת ריאות חמורה בעקבות מחלת הקורונה, לרוב זה מוביל למחלה נשימתית חריפה Acute Respiratory Distress Syndrome (ARDS). בתקופה הזו של הפנדמיה, זה לא נדיר להיתקל במחלה ריאתית נשימתית חמורה.

"קרוב לוודאי שהריצה הראשונה מיד לאחר ההחלמה תרגיש נורא, אך במשך הזמן עם ההתאוששות הרץ יחזור לעצמו" צילום: shutterstock

ד"ר מארק וורפול הוא רץ וגם פרופסור במחלקה לרפואת דחופה, ריאות ומרפאת שינה באוניברסיטת וושינגטון. לדבריו, דלקת ריאות חריפה ARDS שנגרמת ע"י הנגיף משקפת פגיעה בריאות שנגרמת מהצטברות של תאים דלקתיים ועודפי נוזלים במבנים הזעירים שבונים את הריאות- alveoli. בעקבות כך, הריאות לא מסוגלות לתפקד באופן נורמלי, כלומר לא יכולות לאפשר ספיגה של חמצן והיפטרות מפחמן דו חמצני לדם.

לדברי וורפול, נזק ריאתי במידה כזו או אחרת קורה במידה לכל מי שיש לו דלקת ריאות. במצב של דלקת אקוטית חריפה כמו זו הנגרמת מנגיף הקורונה, מתרחש נזק ריאתי משמעותי שדורש תמיכה נשימתית ביחידה לטיפול נמרץ. לדברי הרופאים שרואיינו, החולים אשר שורדים את הדלקת הריאות החמורה והחריפה ושנזקקו להנשמה, במשך הזמן תפקודי הריאה שלהם ישתפרו במידה ניכרת, אבל הם יישארו חלשים לזמן מה, עשויים לפתח תסמינים פוסט טראומטיים. נראה שהחולים מתאוששים  מהמחלה אך עדיין לתקופת זמן לא מבוטלת הם חלשים במיוחד.

ד"ר דוד זיהר, רופא ביחידה הריאתית לטיפול נמרץ מביה"ח במאסצ'וסטס, Mass general, (וטריאתלט איש ברזל) טוען שזו התחככות עם המוות. לדברי מומחים, לאחר דלקת הריאות החריפה במיוחד, הריאות בעלות כושר החלמה, אך לא ברור למה היכולות הגופניות מחלימות לאט מאוד, אם בכלל. הרופאים מתבססים על תבחין 6 דקות הליכה: התבחין בודק מהו המרחק שהמטופל מסוגל לגמוע במהלך 6 דקות, שנה לאחר אשפוז. בדרך כלל המרחק המתקבל הוא 75% מהמצופה. לטענתם זה די מבלבל ולא מובן איך הריאות מחלימות אבל עדיין המחלים ממשיך לדווח על חולשה גופנית משמעותית. מדענים ורופאים שמסייעים למי שהיה מטופל ביחידה לטיפול נמרץ להשתקם מאמינים שהמפתח להתאוששות מהתסמינים הקשים הללו הוא פעילות גופנית.

אם אתה אוהב לרוץ- כדאי שתמשיך לרוץ | צילום: shutterstock

פרופסור נתן ברומן, חבר בחטיבה הריאתית וביחידה לטיפול נמרץ ורפואת שינה באוניברסיטת אוהיו, קולומבוס, מספר שהחולים אשר הגיעו למצב של דלקת ריאות חריפה קריטית ונזקקו להרדמה ולהנשמה הם חולים שמוגבלים בתנועה, ולטענתו חוסר התנועתיות שלהם הביא אותם למצב פיזי ירוד. אחד האתגרים המשמעותיים עבור חולים אלו שנזקקו להנשמה הוא לשמור עליהם בתנועה. במצב אידיאלי, אם אפשר בכלל להתייחס ליחידת טיפול נמרץ כדבר אידיאלי, אפילו שמטופלים עדיין נזקקים להנשמה מלאכותית, רצוי שלא יהיו מורדמים אלא ערים, ובעזרת מטפל לשמור על תיפקוד מינימלי, כמו הליכה, עמידה, ישיבה. השמירה על התפקוד המינימלי כבר בבית החולים היא קריטית בכדי לעודד את ההתאוששות. כלומר לשמור על תנועתיות מינימלית תוך כדי אשפוז. לטענתו יש לכך השפעה לטווח ארוך על יכולת ההתאוששות שלהם.

ככל שהמטופל נע ופעיל יותר במהלך אישפוזו (אפילו מסביב לכורסא שבחדר), כך התפקוד שלו בטווח הארוך ישתפר יותר.

"עובדת היותך רץ לא תגן עליך מפני הדבקה בוירוס הקורונה, אך ההחלמה שלך ככל הנראה תהיה קלה יותר"

חודשים לאחר שמרבית מדינות העולם אימצו מדיניות ריחוק חברתי קפדנית במידה כזו או אחרת, עדיין יש חוסר מידע לגבי הוירוס. מדוע למשל ישנם אנשים שמושפעים הרבה יותר מהוירוס מאשר אחרים? אלו טיפולים תרופתיים עשויים לעזור? מהו המרחק המינימלי שמגן מפני הדבקה? ומהו המרחק שכדאי לשמור הין אנשים שרצים על מנת לא להידבק?

"עדיין מוקדם מידיי להעריך ולדעת, זה וירוס חדש מכדי לדעת איך הוא ישפיע על אוכלוסיית הרצים. מתוך מחלות דומות באוכלוסיית אנשים ספורטיביים לומדים שככל שאדם בכושר יותר טוב כך ההחלמה שלו צפויה להיות מהירה יותר. יש לזכור כמובן שתמיד יש מקרים יוצאי דופן". לדברי ד"ר וורפול שבימים אלו רץ כ 35-40 מייל לשבוע. "המסר לאוכלוסייה הוא שלהיות בכושר טוב זה עוזר ותורם ואם הכושר האירובי שלך מעולה, יש יסוד טוב להניח שההחלמה שלך תהיה טובה יותר עם סיכויי הישרדות גבוהים יותר".

במילים אחרות, אם אתה אוהב לרוץ- כדאי שתמשיך לרוץ. זה אחד הדברים הטובים שאתה יכול לתת לעצמך. "מאוד קריטי שאנו נמשיך בשגרת חיים בריאה גם מבחינה גופנית וגם מבחינה מנטלית", אומר ד"ר זיהר. רוב הפעמים, ככל שתעשה יותר פעילות גופנית ככה זה יטיב איתך יותר. המשמעות של כך היא לא לפגוע בשגרת הפעילות הגופנית. המשמעות היא לא להעלות מצד אחד את העצימות על מנת לא להגיע למצב של פציעה ומצד שני גם לגרום להחלשה של מערכת החיסון. ד"ר זיהר מספר על עצמו כספורטאי שהוא מתאמן ביתר זהירות בתקופה הנוכחית על מנת לא להגיע למצב של מערכת חיסון חלשה וכאבי שרירים וסימפטומים שיגרמו לו לחשוש שמא נדבק בקורונה. לדבריו, זוהי תקופה שבה רצוי להמשיך שגרת אימונים רגילה ובריאה אך לא לנסות דברים יוצאי דופן.

ריחוק חברתי ככלי מניעת הדבקה בוירוס הקורונה

בתקופה נוכחית הריחוק החברתי הוא כלי שיש להשתמש בו על מנת לעצור הידבקויות בוירוס. הרצים צריכים לשמור על מוטיבציית אימונים אך באותה עת, אין מרוצים להתאמן אליהם וגם אין ריצות חברתיות. רצוי בתקופה הנוכחית לרוץ לבד או מקסימום במרחק מה מבן זוג ריצה קבוע (וליתר ביטחון לשאת מסיכה על היד למקרה שלא ניתן לשמור על ריחוק חברתי). לדברי זיהר "במצב הנוכחי לאור הפאנדמיה, אם אתה באמת דואג לביצועים האתלטיים שלך, אתה צריך לדאוג מהדבקה בוירוס הקורונה ולכן ריחוק חברתי צריך להעסיק אותך ביותר".

למרות כל היתרונות שריצה נותנת לנו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה פסיכולוגית, היא עדיין לא עושה אותנו חסינים מפני מחלות מדבקות. ולכן צריך לעשות ככל שניתן על מנת שלא להדבק ב COVID19. אם כן נדבקים בנגיף, חייבים להישאר בבית, לנוח, לשמור על תנועתיות גם בתוך הבית שזה מומלץ הרבה יותר מאשר לשכב.

"קרוב לוודאי שהריצה הראשונה מיד לאחר ההחלמה תרגיש נורא, אך במשך הזמן עם ההתאוששות הרץ יחזור לעצמו" לדברי ד"ר הארדין. חשוב לציין ששמירת מרחק של לפחות 2 מטר היא חיונית ביותר על מנת להאט את התפשטות ההדבקה, בנוסף על כל הכללים הידועים: מסיכות, שטיפת ידיים. ריחוק חברתי והישארות בבית אם אתה לא מרגיש טוב.

* מתוך Runners world, המלצות לרצים כיצד להתמודד עם מגיפת הקורונה

 




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"הספורט מציב לנו יעדים ומטרות להיאחז בהם. לשאוף אליהם. כל פעם שנופלים על הברכיים ונשברים לרסיסים, נאספים, נעמדים על הרגליים וממשיכים הלאה, ושוב נופלים ושוב נעמדים", איה מידן, טריאתלטית מבארי שניצלה מהטבח ב-7.10


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג