קופץ בראש – ראיון עם אלוף הארץ בקפיצות ראווה על סוסים

ספורט רכיבת הסוסים בכלל, וענף קפיצות הראווה בפרט, אינם חדשים בישראל. למרות זאת, תחום מרתק זה, על כל גווניו וענפיו, כמעט שאינו מסוקר בארץ והולך לאיבוד בתוך ה"יער" הספורטיבי הפופולארי בארץ, איפה שהוא בין הכדורגל לכדורסל והטניס. אסף שטורמן, אלוף ישראל ברכיבה על סוסים בענף קפיצות הראווה, חושף בפנינו מעט על ענף זה, ובדרך אולי ידביק גם אתכם באהבתו לענף ולסוסים.
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

ספורט רכיבת הסוסים בכלל, וענף קפיצות הראווה בפרט, אינם חדשים בישראל. למרות זאת, תחום מרתק זה, על כל גווניו וענפיו, כמעט שאינו מסוקר בארץ והולך לאיבוד בתוך ה"יער" הספורטיבי הפופולארי בארץ, איפה שהוא בין הכדורגל לכדורסל והטניס. אסף שטורמן, אלוף ישראל ברכיבה על סוסים בענף קפיצות הראווה, חושף בפנינו מעט על ענף זה, ובדרך אולי ידביק גם אתכם באהבתו לענף ולסוסים.

מאת:תמר ברניס


אסף שטרומן הוא בחור צעיר בן 33, יליד קיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. שטורמן הוא מאמן רכיבת סוסים בענף קפיצות ראווה, וכן מאלף סוסים. הוא עובד למחייתו ב"ארוות הקיסר" בבית חנניה, המנוהל ע"י אלישבע וייל. לתחום רכיבה על סוסים הגיע בזכות אביו שרכב בעבר גם כן, ולקח אותו לטיולים באזור הקיבוץ. אסף נדבק בחיידק, הצטרף לחוג רכיבה, המשיך כג'וקי במרוצים ועבר בסופו של דבר לקפיצות ראווה ושם נשאר. במאי האחרון לקח את אליפות הארץ במקצה הפתוח של קפיצות בגובה 1:35 מטר. את האליפות ניצח עם הסוס שלו, וולרנו בן ה-8, שהביא עימו מהולנד כסייח בן 4. שטרומן מספר ש"הסיפוק האדיר היה לנצח את האליפות יחד עם סוס שבהתחלה לא ידע כלום ושבעצמי בניתי ועיצבתי כסוס מיומן".


במאי האחרון לקח שטרומן את אליפות הארץ במקצה הפתוח של קפיצות
בגובה 1:35 מטר
(צילום: אסף רחמים)


"מאבדים הרבה ספורטאים איפה שהוא בין גולני לשריון"


השאלה הקריטית ביותר לדעתי הייתה, מה הסיבה שתחום רכיבת הסוסים, בקפיצות ראווה בפרט, לא נחשף ברמה הציבורית כמו תחומי ספורט אחרים בארץ. שטורמן ענה שזה מושתת על כמה סיבות: תחילה, ענף הקפיצות הוא ספורט תובעני מבחינת השקעה וזמן ובארץ, נראה כי לאנשים אין זמן מיותר להתעסק עם זה. שנית, זהו ספורט סזיפי, שאינו מתאים לתרבות הישראלית. ספורט זה דורש סובלנות ואורח רוח כי אין בו כוח מתפרץ ואגרסיביות כמו בהרבה תחומי ספורט אחרים ידועים. בנוסף, רוב רוכבי הקפיצות הידועים בעולם הם בני 30+ ואף 60 בטופ העולמי. ספורט זה דורש השקעה של שנים בכדי לבנות עומק, כאשר את השיפור רואים לרוב רק בסוף שנות העשרה, כאשר הרוכב כבר "נחטף לצבא" ואז "מאבדים הרבה ספורטאים איפה שהוא בין גולני לשריון", טוען שטורמן, דבר שבהחלט מוכר גם בתחומי ספורט אחרים.

כמובן אין לשכוח שסיבה נוספת שספורט זה לא אהוד על הישראלים היא השעות הרבות שהספורטאי נדרש "לבלות" בחוץ באימונים, לרוב באותו מתחם יחיד (לעומת ריצה או אופניים שניתן לנצל כדי לראות נופים ואזורים שונים). ואולי הסיבה העיקרית לחוסר הפופולאריות בקרב הישראלים היא שזהו ספורט הדורש שילוב בין הרוכב הספורטאי לסוס הספורטאי. הרוכב פעמים רבות יכול לעשות "הכל טוב" אך לא תמיד זה יביא לתוצאות טובות. יש צורך רב להבין את בעל החיים כי "אם לו לא יהיה טוב, אז לי לא יהיה טוב" מסביר שטורמן. 

אז מי כן מגיע לענף בארץ? רוב הרוכבים מגיעים לתחום מפה לאוזן, או שההורים שלהם בעבר רכבו והדביקו את ילדיהם. רק מי שזה "באמת" תפס אותו, ממשיך הלאה. שטורמן מודה שזהו "ספורט לעשירים" ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו את זה, ולמרות הכל, "ישנם דרכים להסתדר ולהתקדם בתחום ללא כסף", מסביר שטרומן. "יש לדוגמא ילדים אשר מתנדבים בחוות ועובדים בשביל שעות אימון". הוא בעצמו דוגמא טובה לכך שלא רק עשירים מגיעים לתחום כי הוא מגיע מקיבוץ.  

בניית אמון עם הסוס - אסף שטורמן והסוס וולרנו
ספורט זה דורש סובלנות ואורח רוח כי אין בו כוח מתפרץ ואגרסיביות (צילום: אסף רחמים)

בניית האמון מושתתת על עבודה יומיומית יחדיו,
אימון הסוס והרוכב כמקשה אחת


הסיבה לכך שזהו ספורט הנתפס כ"ספורט לעשירים" נעוצה בכמה גורמים, בניהם עלות הסוסים אשר רוכשים, למרות ששטרומן מדגיש כי "בשנה האחרונה יש שהגיעו רחוק עם סוסים מקומיים ולא מיובאים". לספורטאי בתחום שבאמת רוצה להתקדם, יש צורך לקנות סוס משלו בשלב מסוים, כי ההתקדמות הטובה ביותר מתרחשת רק כאשר הרוכב הוא היחיד הרוכב על הסוס, דבר קריטי לצורך בניית האמון בין הסוס לרוכב. בניית האמון מושתתת על עבודה יומיומית יחדיו, אימון הסוס והרוכב כמקשה אחת, טיפול בסוס כל יום, וטיפוח הקשר. הסוס והרוכב הם למעשה ישות אחת שהעבודה בניהם צריכה להיעשות ללא מלחמות, למשל אסור לרוכב למשוך לסוס בפה ולבעוט. אם מהצד הרכיבה והעבודה עם הסוס נראית קלה, אז עשית עבודה טובה. החיבור בין הסוס לרוכב הוא חשוב יותר מהכל.

אז מי למעשה הספורטאי? הסוס או הרוכב?
שטורמן עונה שזה אותו הדבר. ה"ספורטאי" הוא הרוכב, בשילוב עם הסוס. ככל שהרמה גבוהה יותר בתחרויות, יש צורך לדאוג לסוס יותר כמו אתלט. ישנם תוכניות אימונים שמתאימים לסוס ויש פחות דגש בשלב זה על הרוכב. מבחינת כושר הרוכב, יש צורך בכישרון רכיבה, קורדינאציה טובה ורגש. יש צורך ביציבה טובה, שיווי משקל ויכולות להפעיל ידיים ורגליים מנוגדות בתרגילים. כל תנועה של הרוכב תביא לתוצאה עם הסוס ולכן יש לשלוט בגוף בצורה מקסימאלית. יש להרגיש את הסוס כי זהו בעל חיים רגיש ביותר המגיב מיידית לתגובות הרוכב. ככל שהתנועות והניואנסים קטנים ועדינים יותר, התוצאות טובות יותר, ודבר זה מושג על ידי הכרות אישית בין הסוס והרוכב, המושתת כאמור, על טיפול ועבודה יומיומית של הרוכב עם הסוס.


 אם מהצד הרכיבה והעבודה עם הסוס נראית קלה אז, עשית עבודה טובה (צילום: אסף רחמים)


ענף קפיצות הראווה הוא למעשה ספורט לכל דבר


ענף קפיצות הראווה הוא למעשה ספורט לכל דבר עם תוכניות אימונים ועונות כמו ליגה בכדורגל. העונה בארץ מתחילה בספטמבר וממשיכה עד מאי, וחודשי הקיץ הם פגרה בגלל החום. רוב הספורטאים הם ילדים בבית ספר ולכן התחרויות הן תמיד בשבתות (כל שבת שנייה) ומהוות "בילד-אפ" לאליפות הארץ.

הליגה השנה מתחלקת ל-2 (בניגוד לשנים קודמות שהתחלקה ל- 3). החלק הראשון הוא שלב הדירוגים לגביע המדינה והשלב השני הוא הדירוגים לאליפות הארץ.
למעשה יש שתי ליגות – ליגת בתי הספר, לילדים מתחילים הקופצים מעל מכשולים בגובה עד 90 ס"מ, וליגה בוגרת בעלת 4 מקצים: מגובה 1 מטר עד 1.30, כאשר 1.30 זה מקצה פתוח. לשם השוואה, באולימפיאדה, גובה הקפיצות עומד על 1.60.  

זהו הספורט היחיד בעולם בו יש מקצים בהם משתתפים יחדיו ילדים, נשים וגברים. מכיוון שזהו ספורט ראווה, צריך לשמור על כושר בסיסי ומראה מטופח. הענף מגיע מאנגליה, שם יש הקפדה יתרה על תצוגה מול הקהל, ולכן, יש צורך להראות אלגנטי ומסודר, הן ברמת הסוס והן ברמת הרוכב. ברמות הנמוכות יש מתאמנים ברמות כושר שונות, אך ברמות הגבוהות, הכישרון של הרוכב, יחד עם ה"הצגה" לקהל (אלגנטיות הרוכב והסוס) והכושר, יעשו את ההבדל. 




יש צורך להראות אלגנטי ומסודר, הן ברמת הסוס והן ברמת הרוכב (צילום: אסף רחמים)

ניצחונות בתחרויות אינם תלויים בהכרח בעלות הסוס אותו קנית.


ניצחונות בתחרויות אינם תלויים בהכרח בעלות הסוס אותו קנית. אין ספק שאם תשקיע יותר כסף בקניית סוס, תקבל יותר, אך יש לזכור את הקורלציה בקשר ההדוק בין הרוכב לסוס והטיפול המסור, להצלחה בענף. כפי שמסבר שטורמן, "סוס לא שמים בגראג' של הבית". 99% מהספורטאים מחזיקים את הסוס בחוות ספורט, שם יש שגרת אורווה ומערכת שלמה מסביב לסוס עם תנאים מקסימאליים ומעקב ווטרינרים, וכל זאת לפני שאפילו מתחילים לרכב.

בחירת סוס המתאים לרוכב, מסביר שטרומן,
"היא הדבר המסובך ביותר בתחום. ההתאמה צריכה להיות מבוססת על כמה פרמטרים. תחילה, יש לראות כי הסוס מסוגל לעשות את הפעולות הבסיסיות הנדרשות ממנו, ללא קשר לרוכב. אחר כך, מגיע השלב בו בוחנים אם הרוכב מסוגל להתמודד עם הסוס. אף פעם לא מצפים להתאמה של 100%, אך צריך לראות חיבור בסיסי טוב. גם כשקונים סוס מחו"ל, תמיד נוסעים לשם לנסות אותו לפני".   

שטורמן מזמין את הקהל הישראלי
לבוא כל שבת שנייה לתחרויות ולהכיר מקרוב את הענף היפה ואת בעל החיים המיוחד שהוא אוהב כל כך.

לאתר הרשמי של וולרנו


תמר ברניסתמר ברניס
כתבת, עורכת משנה
רצה, רוכבת ובעיקר רוכבת ורצה.
[email protected]




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"עוד יבוא יום בו לא אוכל לרוץ יותר. היום הוא לא היום הזה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג