עד השבת שעברה, כל הטריאתלונים בהם השתתפתי היו מעבר לים. כשראיתי ששוונג מארגנים אחד בכנרת, TRI כנרת, אמרתי לעצמי שהגיע זמני לעשות את הטריאתלון היחף הראשון בתולדות מדינת ישראל!

לכתבות נוספות בנושא:
מעל כל מוגבלות: הטריאתלטים המיוחדים שהתחרו לראשונה ב-TRI כנרת
שלב המסקנות: תחקיר התחרות האישי של אמיר אלפיה מ-TRI כנרת
בלי רוחות, אך עם רוחות מלחמה: אריאל אגרון בטור לסיכום TRI כנרת

אני הולך יחף כבר שנים, כי כשהרגליים שלנו חשופות על האדמה היא מווסתת את המטען החשמלי שלנו. כשיחפים אנו נטענים באלקטרונים והם מתחברים לרדיקלים החופשיים שמסתובבים לנו בגוף ומאזנים אותם. פחות רדיקלים חופשיים גורר פחות דלקות ומערכת חיסונית איתנה. גם ריצה יחפה בריאה יותר לגוף מבחינת בלימת זעזועים ומניעת פציעות. ה"יחפיזם" מגביר את חוש המישוש שלי ואת החיבור לסביבה, בקיצור ההתקרקעות מומלצת לבריאות.

גיא פליקסברודט ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג

את אירועי האתלטיקה בהם אני משתתף אני מכנה 'אתלטיקה התנדבותית' וכל פעם מקדיש את התחרות להעלאת מודעות אחרת.‏ כמו כולנו, מאז 7 באוקטובר אני לא מפסיק לחשוב על החטופים והחטופות ועל המשפחות שלהם, ‏אז החלטתי להקדיש את האירוע הזה ‏לחטופים.

על אף שעשיתי קרוב לעשרה אירועי אתלטיקה התנדבותית, אני חייב להודות שזה היה הקשה מכולם! ‏הביקור במטה החטופים, שזה כינוי לבניין שלם שוקק חיים בתל אביב, היה עוצמתי. עברתי ‏קומות על גבי קומות של מתנדבים עד שהגעתי למרתף הבניין, שם ‏מונחות בסדר מופתי אינסוף חולצות ושלטים עם פרצופיהם של החטופים. התכוונתי רק לקחת חולצה כדי ללבוש בטריאתלון, אבל בגלל ששוונג ארגנו לי למחרת ראיון בערוץ 13 לצד אימא של אלון אהל החטוף, לקחתי גם שלט שלו. לאן שלא הלכתי אחר כך בתל אביב, ללכת עם אלון לצדי הרגיש לי משמעותי.

גיא פליקסברודט ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג

על החולצה שקיבלתי במטה כתבתי בלורד שחור את שמות כל החטופים. ‏זה היה מצמרר. עם החולצה והשלט הגעתי לאולפן של ערוץ 13. ‏בחדר האיפור ‏פגשתי את המשפחה של אלון. קיבלתי המון השראה מעידית וקובי, שעושים מאמצים בלתי נלאים להחזיר את הבן שלהם ואת כל שאר החטופים הביתה. ‏הם גם כתבו לאלון מסר על השלט. למרות שהתרגשתי בראיון, הצלחתי להסביר עד כמה חשוב החיבור של רגליים יחפות לקרקע בחיי היום-יום.

‏לאחר לילה מלא בהתרגשות וכמעט ללא שינה, הגעתי לתחילתו של הטריאתלון. הזינוק היה מאוד מרגש כי הכרוזים כל הזמן הזכירו את המצב שבו אנחנו נמצאים ואת האיחולים לחזרתם של כולם הביתה. ‏הכנרת היא מקום נהדר לשחות בו, ‏‏חשבתי הרבה על החטופים וכמה זמן הם לא התקלחו, שלא לדבר על לשהות בתוך מים חיים. ‏

גיא פליקסברודט ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג

הרכיבה הייתה יפהפייה בהקפת הכנרת מדרום מזרח ‏וקיבלתי תגובות מרוכבים אחרים על כך שאני עושה זאת בלי נעליים! ‏החולצה עם שמות כל החטופים הנכיחה לי כל הזמן עבור מה אני עושה את המאמץ הזה. מזג האוויר המתחמם ואתגר אותי, אך צוות המתנדבים בתחנות הריענון ובנקודות מפנה במסלול עודדו אותי ואת רגליי היחפות.

‏הכול השתנה והתעצם כשעברתי לחלק של הריצה היחפה, כי אז יכולתי לשאת איתי את השלט של אלון. זהו החלק האחרון המגיע לאחר שני מקצי ספורט מעייפים כבר ו‏התרגשתי מהתגובות הבלתי פוסקות של הרצים האחרים והקהל שצפה בנו. ‏

גיא פליקסברודט ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג

התחושה הייתה של ריחוף ונשיאת לפיד של תקווה וחופש! ‏בקו הסיום ‏המנחה, שידעה על כוונותיי, שיתפה את זה עם כל הקהל ופנו אליי רבים להודות לי על המאמץ. הרגשתי שהצלחנו לגייס עוד אור ומודעות לשלוח לאחינו ואחיותינו שעדיין בשבי, ושהם והמשפחות שלהם ידעו שאנחנו לא שוכחים אותם ולו לרגע אחד!

גיא פליקסברודט ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג