זוהי פרשיית הספורט המחרידה ביותר שנראתה בעולם כולו מאז 1936 (על מה שקרה ב-1936, בסוף טור זה).

אי אפשר לומר שלא חזינו כבר בפרשיות ספורט אומללות, קיצוניות, מבישות ופליליות. הסימום המאורגן-מדינתי של מדינות הגוש הקומוניסטי בשנות ה-70' וה-80' של המאה הקודמת ושל רוסיה בעשור וחצי הקודם; הסימום השיטתי של הרצות הסיניות בתחילת שנות ה-90'; פרשיית הרמאות של לאנס ארמסטרונג; השחיתויות האולימפיות סביב אולימפיאדות מסולט לייק סיטי, דרך ריו, סוצ'י ועד טוקיו. הפרשיות של בן ג'ונסון, מריון ג'ונס, ועוד. הרבה רפש זרם סביב חמשת הטבעות.

"צלקות ההתעללות הנוראה הזו ממשיכות לחיות אצל כולנו". סימון ביילס | צילום: shutterstock

אבל מה שקרה בפרשיית הפשיעה המינית המתועבת של ה"רופא" של איגוד ההתעמלות האמריקאי, לארי נסאר, חורג הרחק מעבר לכל אלו.

נסאר עבד גם כרופא של איגוד ההתעלמות האמריקאי תחת הוועד האולימפי האמריקאי, וגם כרופא של מתעמלות באוניברסיטת מישיגן סטייט.

הוא הטריד מינית, נגע, דחף את ידיו ועשה כבשלו עם מאות מתעמלות צעירות וגופן, משך עשרות שנים. למרות התלונות שזרמו, שנים שמוסדות הספורט והרשויות לא עשו דבר. בסוף המורסה התפוצצה, והכל נחשף.

 500 מיליון דולר פיצויים לקורבנות מהאוניברסיטה 

הרופא המתועב נחקר, נשפט, הורשע ונאסר. דינו נגזר ל-100 שנות מאסר. אוניברסיטת מישיגן סטייט כבר חויבה לשלם 500 מיליון דולר בפיצויים לקורבנות, אבל זה היה רק הפתיח.

מכאן, מטחנות הצדק החלו לטפל באיגוד ההתעמלות ובוועד האולימפי האמריקאים. כן, כן. אותו ועד אולימפי אמריקאי שכבר עשרות שנים שוטף את העולם ואת ארה"ב בסלוגנים וקמפיינים של ערכים ספורטיביים, הרוח האנושית, ווינריות, מקצוענות ומוסר ספורטיבי. אצל ארגונים אלו, התפשטו בסתר ובחדרי מרפאות סגורים, התיעוב, הפשע, הרעל והטינופת הגדולות ביותר. לא במגזר הפרטי או המסחרי, אלא במעוזם של המטיפים לערכים הרוממים – הוועד האולימפי האמריקאי.

הסיפור יכול היה להיגמר עם קבלת פיצוי של 500 מיליון דולר לקורבנות מאוניברסיטת מישיגן סטייט, אבל הוא לא נעצר שם. הקורבנות החליטו לנקות את האורוות המסריחות עד האחרונה.

הסיפור נגמר השבוע ב"פשרה" משפטית בה חויבו הוועד האולימפי האמריקאי (הוא ולא אחר) ואיגוד ההתעמלות האמריקאי, לשלם בעצמם 380 מיליון דולר למתעמלות הקורבנות.

שתיים מקורבנותיו של לארי נאסר. סימון ביילס (מימין) ואלי רייזמן | צילום: shutterstock

מורה נבוכים משפטי קצר: אף גוף, ודאי לא גוף ללא כוונת רווח (כמו ועד אולימפי), אינו מתנדב לשלם סכומים כאלו. ה"פשרה" מצד הוועד האולימפי האמריקאי, נולדה בוודאות קרובה, מסיבה אחת פשוטה – כי זה יכול היה עוד להסתיים הרבה יותר גרוע. זה יכול היה להיגרר למשפט חדש, עם שמיעת עדויות וצליבה בשידור חי. הפעם לא של לארי נסאר, אלא הפעם של בעלי ובעלות התפקידים בארגונים הללו, שטייחו, העלימו עין, השתיקו, הסתירו וטאטאו מתחת לשטיח. במשפט כזה, כל הטינופת וההתעלמות ממצוקת המתעמלות, היו נחשפים לאור היום, ועמם גם היתה נחשפת השיטה.

השיטה, בפשטות היא שהם לא שמו קצוץ על הבנות. לא ספרו אותן. הם הקריבו את המתעמלות, את הנערות הצעירות, את הספורטאיות על מזבח התוצאות. אותם עניינו שלוש מתכות – זהב, כסף וארד.

זו הסיבה שהם "התנדבו" השבוע לשלם 380 מיליון דולר. לא כי הם רצו. אלא כי בלי זה, כל הממסד האולימפי בארה"ב היה נכנס לשיתוק חלקי, והופך לגוף מושמץ ושנוא.

 השתקה בשווי 380 מיליון דולר 

יש שיאמרו שמה שהם עשו, זו קנייה של שקט והשתקה ב-380 מיליון דולר. לא השתקה למעשיו של העבריין המתועב, נסאר. מעלליו של האסיר ל-100 שנים כבר פורסמו מזמן ברבים. לא, השתיקה שהם קנו היתה ביחס אליהם עצמם. שתיקה לכיסוי מחדליהם של המוסדות ושל המנהלים הרלוונטיים במוסדות האולימפיים ומוסדות ההתעמלות האמריקאים. ה"רגולטורים" שמעלו בתפקידם.

לא רק כסף חויבו הארגונים האולימפיים לשלם, אלא גם לערוך רפורמות מרחיקות לכת, שנועדו למנוע הישנות מקרים דומים.

אלא שבדרך ל"פשרה", לא בחלו הארגונים בניהול טקטיקה משפטית מול הקורבנות ומשפחותיהם. עם הגעת התביעות, הכניס את עצמו איגוד ההתעמלות האמריקאי לפשיטת רגל בניסיון להגן על עצמו. רק בשבועות הקרובים, לאחר ה"פשרה", הוא צפוי לצאת חזרה מהליך פשיטת הרגל, ולהתחיל לתקן ולשלם על מחדליו.

עורך דין ג'ון מנלי, שמשרדו מייצג כ-100 מהקורבנות, אמר ביום שני השבוע: "הקורבנות קיבלו עכשיו סכום כולל של 880 מיליון דולר כפיצוי לכאבן וסבלן מידי המפלצת הזאת, והמוסדות שאפשרו זאת: אוניברסיטת מישיגן סטייט, איגוד ההתעמלות האמריקאי, והוועד האולימפי והפאראלימפי האמריקאי. ארגונים אלו הוציאו מעל 100 מיליון דולר בתשלומים לעורכי דין תאגידיים בניסיון לחמוק מאחריותם החוקית והמוסרית. הצלחנו מסיבה אחת פשוטה – האומץ והנחישות של המתלוננות. נשים אמיצות אלו נאלצו לחיות מחדש את הפגיעה בפומבי, כולל בעשרות ראיונות לתקשורת, כדי שאף ילד נוסף לא ייאלץ לסבול פגיעה פיזית, רגשית או מינית, בחתירתו להגשמת חלומותיו."

גם ה-FBI לא חמק מביקורת. משרד המשפטים האמריקאי מצא שבמשך הטיפול האיטי והקלוקל של ה-FBI בחקירת הפרשה, לנסאר התאפשר לתקוף עוד 70 עד 120 בנות נוספות. כל זאת בזמן שה-FBI גרר רגליים.

אלי רייזמן, המתעלמת האמריקאית היהודייה שזכתה במדליות אולימפיות למכביר באולימפיאדות ריו 2016 חידדה: "זה היה כמו הגשת ילדים תמימים לפדופיל על מגש של כסף".

המתעלמת האמריקאית היהודייה שזכתה במדליות אולימפיות בריו 2016. אלי רייזמן | צילום: shutterstock

 "הצלקות ממשיכות לחיות אצל כולנו" 

המתעמלת המפורסמת בעולם, סימון ביילס, שהיתה גם היא קורבן של נסאר, האשימה את הארגונים והמוסדות הספורטיביים בכך שלא העמידו את הביטחון, השלמות והרווחה של הבנות שהיו תחת אחריותם בעדיפות עליונה. ביילס שאמרה: "אני מאמינה ללא כל ספק שהנסיבות שהובילו להתעללות המינית בי ואפשרו לה להמשיך, הן תוצאה ישירה של העובדה שהארגונים שנוצרו לפקח ולהגן עליי כספורטאית – איגוד האתלטיקה האמריקאי והוועד האולימפי האמריקאי – כשלו מלבצע את תפקידם".

ביילס גם הבהירה כי מבחינת הקורבנות, הפרשה לא תסתיים אף פעם: "צלקות ההתעללות הנוראה הזו ממשיכות לחיות אצל כולנו", אמרה ביילס, "ההשלכות של ההתעללות מצד האיש הזה לעולם לא תחלופנה או תישכחנה".

בל נשכח גם אנחנו, כשאנו שולחים את ילדינו להתאמן ולרדוף אחרי חלומותיהם.

האצטדיון האולימפי של ברלין ב-1936 | צילום: Nagyman

לסיום, חוב שהתחייבנו אליו בתחילה: מה הדבר הנורא שהתרחש ב-1936? ובכן, קוראים לו אולימפיאדה. המשחקים האולימפיים הנאציים בברלין, שנה בלבד אחרי חקיקת חוקי הגזע האנטישמיים של נירנברג בגרמניה הנאצית. רגעי שיא שפלותה של התנועה האולימפית (כולל ראש הוועד האולימפי האמריקאי דאז, אייברי בראנדג'), שהכשירה בידיעה ובהכרה מלאה את הגזענות הנאצית, כשהביאה את נבחרות כל העולם להתארח אצל אדולף היטלר, גבלס וחבריהם הרצחניים צמאי הדם. אולימפיאדה בה התנוססו צלבי קרס באתרי התחרות האולימפיים ואשר בה מדליסטים, שופטים וקהל גרמניים, הצדיעו במועל יד על דוכני המדליות, באתרי התחרויות וביציעים.