לפני כמה ימים יצאו שלושה ספורטאים אמיצים ושאפתנים במיוחד, במטרה לצלוח את לאתגר האוורסטינג בארץ. שניים מתוכם שברו שברו מחסום מטורף של פחות מ-10 שעות, פחות מ 9:45 ליתר דיוק (מה שרק 50 רוכבים בעולם עשו) השלישי רכב ב 11:46 וגם הוא שבר שיא ישראלי שעמד עד היום על 12:03. גולדי גלהר יצאה לשאול אותם כמה שאלות, חשוב לומר שחוץ מהפה והאצבעות כל השרירים שלהם נראו סובלים היטב, אז מי שחשב שאתגר האוורסטינג זה עסק פשוט, שיחשוב שוב 🙂

לפני שנשמע קצת ממי שצלחו את האתגר, הנה קצת מספרים:

החבר'ה טיפסו ליער התימנים מצומת אשתאול סה"כ 47.3 פעמים את העליה עם שיפוע של 10.5% שבשיאו מגיע ל- 18%! פחות מ-7,200 רוכבים בעולם צלחו את האתגר עד היום. מתוכם, 63 בלבד ירדו מה 10 שעות.

בישראל ישנם 15 רוכבים שבצעו את האתגר, כשארז צארום הוא הראשון ב 2014 על נס הרים והוא גם היחיד שהגיע לעשרה  טיפוסים כאלו והחזיק בשיא הישראלי שעמד על 12:03.
דורה הלר עשתה זאת ב 22 שעות במצפה רמון ב 2018.

השיא העולמי נקבע על 06:59 לפני כחצי שנה, בשיפוע ממוצע של 15.5% בארה"ב. האתגר קיים גם בעולם הווירטואלי, שם התוצאות מהירות יותר, בממוצע של בערך שעה.

הכירו את הגיבורים:  ירון ליטן (47), יניב פתאל (31) וחן יהלום (32)

ירון פעיל בתחום הברזל שלוש שנים, תמיד עסק בספורט בצורה מתונה, אבל העבודה האינטנסיבית שלו דרשה השקעה גדולה, הוא היה מנכ״ל של מספר חברות גדולות בעברו. יניב פתאל איש צבא מתאמן כבר 6 שנים בטריאתלון. חן מהנדס מכונות באינטל  שלושתם מתאמנים של תום מרמרלי והם חלק מקבוצת ה Squad, הנבחרת של TRIHARD.

 למה לעשות את האתגר הזה? 

האתגר מאוד קשה, הוא בתחום אחד ספציפי להבדיל מטריאתלון, וזה מקשה ולא מקל. יש יתרון באתגר שלא תלוי בתחרות רשמית, הוא לא מחייב נסיעה לחול למשל, או כפיפות ללוז של מישהו אחר. כמו כן מאחר והיעד הוא טיפוס של 8848, ניתן לבחור בסוגים שונים של מסלולים שמתאימים יותר לכל רוכב והיכולות שלו, אומר לנו ירון. פתאל טוען שאין תשובה אמיתית, זה כמו למה לעשות מרתון/טריאטלון/איש ברזל, בסופו של דבר אנחנו פשוט מחפשים איזה אתגר בשביל לרגש את עצמנו ולתת מוטיבציה לקום בחמש בבוקר בחורף.  זו גם הסיבה שאנשים מטפסים על האוורסט. יש אתגר, ויש מי שמכור לסכנה, לאדרנלין, לליבחון את קצה היכולת ולכמה רגעים של תהילה. כל אלה מילים יפות לכתבה הוא אומר ובשניה של כנות הוא מספר לנו כי הוא עשה את זה בגלל לחץ חברתי מירון וחן.

חן מתאר כי בשנה האחרונה בגלל מגפת הקורונה וביטול האירועים, התחלנו בסקוואד לחפש את עצמינו ולמצוא אירועים חלופיים, זה התחיל שפוי ברכיבות מהירות לחיפה וחזרה במהירות של מעל 40 קמ״ש, מרתון אחת לשבוע, והגיע לדברים קצת יותר ארוכים כמו רכיבה על כביש 90 ממטולה לאילת ואוורסטינג כקינוח.

טיפ לספורטאים שרוצים לעשות את האתגר

הראשון הוא לדאוג לחבורה של אנשים שילוו אותך אומר לנו חן, גם אם זה רק בשעות האחרונות. באירועים כאלה אתה לא יודע אם ומתי המשבר יגיע (עייפות/כאבים/שעמום) למזלי היתה לי הפריווילגיה שהרבה חברים מהקבוצה פשוט עזבו יום עבודה/ילדים משפחה ובאו לכמה שעות טובות, לרכוב לצידך, או לתת עזרה לוגיסטית ולדאוג שתאכל ותשתה כמו שצריך, כי את התזונה אתה לא סוחב על עצמך (כל גרם הוא משמעותי) .וזה מוביל לטיפ השני – ההתארגנות הלוגיסטית מאוד חשובה, למזלי יצא לי לעשות את האתגר עם ירון ויניב והגענו לניהול לוגיסטי ברמה גבוה מאוד בתמיכה של High5 ואנשי הליווי ידעו בדיוק מתי לתת לנו שתייה/ג׳ל או לעקוב אחרי מספר העליות – המוח לא עובד טוב אחרי טיפוס של 6000 מטר.  ירון מוסיף חייבים לבוא מוכנים ולהעריך בצורה טובה את היכולות.

לטפס מקטע קצר ותלול הייתה הבחירה שלנו, זה לא יתאים לכל אחד, לרוב יהיה עדיף לטפס בצורה מתונה יותר – אבל המחיר של זה יהיה זמן וקילומטרז' מצטברים ארוכים יותר. חשוב להיות מוכנים מנטלית ופיזית ליום רכיבה של כ-15 שעות ומעלה, אזור סטרילי מהפרעות ככל הניתן. מכוניות, רוחות, רוכבים אחרים. וכמובן אומר לנו פתאל לבחור את המסלול והיום המתאים זה 50% מההצלחה בביצוע. כל מטר שהתקדמת ולא טיפסת הוא בזבוז. רוח פנים הכי קלה הופכת לקיר אחרי כמה שעות. בנוסף – חשוב מאוד להכיר טוב טוב את המסלול על כל העיקולים, חריצים ומכשולים שבו. לטפס אותו לפחות 20 פעמים לפני כן (ולרדת נכון כמובן – לא פחות חשוב). לדעת כמה מטר בדיוק מטפסים ואיפה אמור להסתיים האירוע.

צילום באדיבות trihard

נקודת השבר במהלך האתגר 

לשמחתי לא הייתה נקודת שבר (ירון) אבל יש שלב, בדומה למרתון, שם זה קורה באזור הק"מ ה 30-32, שהיא נקודה אפורה. הכח מתחיל להיגמר, ונחלשים. ומצד שני הסוף עדיין רחוק. צריך לבוא ערוכים (בראש) לרגע הזה – שנמשך כמה שעות באוורסטינג!  המשך הטיפוס (ה 10% שנותרים) כבר יותר קלים בראש, הגם שהם לא יהיו יותר קלים פיזית.
חשוב גם להכיר את מגבלות התזונה של הגוף. במקרה שלי, לא נגעתי בכלום שהוא סינטטי בערך עד השעה השישית ורק אז כשהגוף התקשה לעכל מוצק עברתי לתזונה ״ספורטיבית״. לחן הייתה נקודת שבר משמעותית אבל הוא התגבר עליה כמו ענק (מברזל כבר אמרנו?!) אחרי מספר שעות התחילו כאבים בחזה וקושי לנשום. אני לא מכיר טוב את התחושה הזאת ובניגוד לעייפות או כאב שרירים שאתה יודע שיהיו, כאן גם יש פחד על הבריאות שלך – לחץ בחזה זה לא סימן טוב וכבר היו מקרים בעבר של ספורטאים עם אירועי לב באימון. שוב למזלי, החברים מסקוואד היו שם בשביל לעודד ולתמוך, וכמובן תודה ענקית לתום מרמרלי שהיה לצדי, אמר להקשיב לגוף לדאוג לקחת סוכר ולא לאבד חום גוף – בלעדיהם לא הייתי מסיים.

פתאל מתאר נקודת שבר אחרי 7 שעות: טיפסתי כבר 3/4 מהגובה, אבל הרגשתי ממש שהכוח דועך ברגליים. החלטתי שאני לא עוצר עד הסוף ואיכשהו הצלחתי להתאושש עם הרבה עידוד של החברים בתוספת סוכר וג'לים. "נקודונת" השבירה הבאה היתה כשתום אמר לי שלפי השעון של ירון אנחנו צריכים לעלות עוד חצי עלייה. זה סתם היה מבאס, אבל בסוף השלמתי ל-9000 הוא אומר בחיוך. להבנת הנושא – שעון מדויק סוטה בעד 0.5%, הפער בין השעונים המדויקים יכול להגיע בקלות ל 1%, תקף גם בזוויפט למי שמתוסכל מהתוצאות שלו.

ולשאלה המתבקשת, מה הדבר הבא?

שלושתם מאוד עייפים, ציפיתי לשמוע על תכניות למנוחה מוחלטת לחצי שנה הקרובה לפחות אבל מסתבר שספורטאים ברמה שלהם לא מתעייפים כל כך מהר.

ירון: שאלה טובה, רוצה לעשות איש ברזל בתוצאה חזקה עבורי. עד כה עשיתי רק תחרות אחת ולא הייתי מספיק מוכן, לא פיזית וגם לא בראש. המטרה שלי היא סאב 10 עמוק. חן: אין לדעת. אנחנו רשומים ל 20 Peaks ונכון לשעה זאת נמצאים בראש הטבלה. מחכים שתחרויות יחזרו בשביל לעשות איש ברזל נוסף. מאמין שעוד לפני מישהו יגיע עם רעיון חדש וכנראה נזרום.

פתאל בניגוד אליהם מתחתן ממש בקרוב אז האתגר הבא שלו הוא לנוח עד לחתונה ללכת לטעימות ולבחור חליפת חתן שהיא לא חליפת טיראתלון אז הוא נח עד סוף  מאי והוא גם  לא מבטיח לעמוד בזה. תאחלו לו בהצלחה ומזל טוב 🙂

לסיקור המלא של האתגר ניתן להכנס לאינסטגרם של Trihard