לכל הטורים של ליאור זך-מאור בשוונג
כשילד צופה במשחק מהאמצע הוא הרבה פעמים שואל בתמימות צופה אחר "מי מנצח?". מי מנצח זה במלים אחרות מי מוביל? כלומר הכוונה של הילד הינה לשאול מי מוביל כרגע במשחק. אבל יש משהו מאוד טהור ונאיבי דווקא בבחירה במילה "מנצח". משהו שמעיד על כך שכנראה הילד מניח שמי שמוביל הוא גם זה שינצח. לא משנה אם זה כדורסל, שש-בש, באולינג, או טריאתלון. כמעט בכל רגע נתון בתחרות או במשחק מישהו מבין המתחרים מוביל. ולפעמים זה גם הספורטאי שבסוף המשחק או התחרות ינצח. אבל ממש לא תמיד. המשחק או התחרות נגמרים בסוף, ורק שם יש משמעות אמיתית למי שמוביל.
בתחרות סבולת ארוכה צריך המון שקט פנימי וביטחון | צילום: דארן ווילר, ישראמן
עוד כתבות לקראת הישראמן
מדריך התזונה המלא לישראמן
הציוד, ההכנות וההתנהלות בישראמן
השלשה שלנו לישראמן
רבע שני בליגת הכדורסל NBA
אחת הדוגמאות הקיצוניות לחוסר החשיבות של מי מוביל ברגע נתון במאבק ספורטיבי הינו הרבע השני במשחק כדורסל בליגת הכדורסל NBA. במשחק טיפוסי בליגה הזאת השחקנים הטובים ביותר בכל קבוצה עולים למגרש ברבע הראשון ונאבקים על כל כדור כמעט כאילו זה הרבע האחרון. ואז בתחילת הרבע השני הרבה פעמים קורה משהו מעט מוזר, שחקני המשנה בכל קבוצה עולים למגרש והמשחק מקבל טוויסט מקצועי ואנרגטי כמעט כאילו זה בכלל משחק אימון חסר חשיבות. לפעמים נפתחים ברבע הזה פערים גדולים מאוד בתוצאה וקבוצה אחת מובילה בפער גדול על הקבוצה היריבה, וכך מסתיימת לה המחצית הראשונה.
אבל במשחקים רבים הקשר לבין מה שקרה ברבע השני ומי שהוביל בסופו לבין מה שקרה בסיום המשחק הוא לא מאוד גדול. המשחק כמעט "מתחיל מחדש" במחצית השנייה ובמידה מסוימת רק ברבע האחרון. רמת הריכוז, המחויבות, המוטיבציה, והאינטנסיביות עולה לאין שיעור וכולם מתכנסים בכל הכוח למאבק על כל כדור וכל סל. לפעמים דווקא הקבוצות הכי חזקות ודומיננטיות משחקות הכי "חלש" ורגוע במחצית הראשונה וספציפית ברבע השני. כאילו יש להן מספיק ביטחון ביכולת שלהן ללחוץ על הגז בזמן הנכון ולהפוך את התוצאה.
הקצב וסדר המתחרים בשלב מוקדם בתחרות סבולת
בתחרויות סבולת ארוכות החלק הראשון חשוב כנראה יותר מאשר בכדורסל. אם "נרדמת בשמירה" והתחלת חלש ולאט מדי אולי כבר לא תצליח לסיים במיקום או בתוצאה שרצית ואפילו יכולת. גם לנגטיב ספליט יש גבולות מסוימים. אבל ככל שהתחרות ארוכה יותר, כך פוחתת החשיבות של החלק הראשון ומי מוביל בו או מי שוחה, רוכב, או רץ בקצב מסוים כשנותר עוד מרחק רב לסיום. הקצב של כל אחד וסדר המתחרים בזמן מסוים הוא רק הקצב וסדר המתחרים באותו זמן נתון. לא צריך למהר להתרשם ממנו יותר מדי.
עדיף "להקריב" קצת במהלך התחרות בשביל לזכות בהמון בסופה | צילום: טלי שינברג
מי באמת ניצח?
בשביל להיות סבלני ולהתחיל בעצימות המתוכננת מבלי להיסחף ולפעמים גם מבלי להתרגש מהמיקום הנוכחי שלך בשלב מסוים בתחרות, צריך המון שקט פנימי וביטחון. ביטחון באימונים שעשית, בהכנה שלך, ביטחון במאמן אולי, ביטחון בתכנית התחרות שלך.
מרבית הספורטאים מתקשים להתחיל בעצימות המתוכננת ונוטים להיסחף עם הזרם. במיוחד אם הם במיקום שהוא פחות טוב מהמיקום שבו הם שואפים לסיים. הם פשוט חוששים. העצימות המבוקרת ובמיוחד המיקום הזמני הלא אופטימלי מערער להם את הביטחון ובגדול הוא מערער אותם: "אם לא אהיה עכשיו בקצב כזה וכזה ובמיקום כזה וכזה לא אצליח לסיים בקצב ומיקום שאני שואף אליו". המחשבה הזאת והתחושה הזאת מייצרת לחץ. דחף להגביר ולשפר עצימות-קצב ומיקום. עכשיו. כדי שזה ירגיע אותי. יחזיר לי את השקט והביטחון שאני בקצב ומיקום בסדר. במקרים רבים זאת טעות התנהלותית קלאסית ורבת עוצמה והשפעה. הספורטאי נלחץ מהקצב ובמיוחד מהמיקום שלו בשלב מוקדם יחסית בתחרות ואז מקבל החלטות גרועות שפוגעות בו בהמשך.
ההשפעה של המשפחה, החברים, והקהל
חלק מהעניין זה לפעמים גם העידוד של המשפחה, החברים, ובכלל הקהל. הם עלולים לדחוף אותך שלכאורה זה נהדר, אבל הבעיה שהם עלולים לדחוף אותך מדי. בשלב מוקדם מדי בתחרות. בהרבה תחרויות סבולת המובילים מקבלים יותר חשיפה ויותר תשומת לב מכל הסוגים. זה כיף, זה כיף להיות מהיר ובקדמת התחרות, וכיף לקבל עידוד, חשיפה, ותשומת לב. ממכר קצת, ועלול לגרום לך להתמקד בעובדה שאתה בקצב טוב ואולי גם במיקום טוב, במקום בפרטים הקטנים של ההתנהלות ובתחרות עצמה.
צריך ביטחון באימונים ובהכנה שעשית
אבל ספורטאים שקולים ומנוסים וכאלה שיש להם מספיק ביטחון והבנה לא שוכחים שאת עיקר העידוד, החשיפה, ותשומת הלב מקבלים אלה שמסיימים במיקום גבוה. ועדיף "להקריב" קצת במהלך התחרות בשביל לזכות בהמון בסופה. פשוט צריך להאמין שזה אפשרי וצריך שקט פנימי ושליטה עצמית.
שליטה עצמית בתחרות
שליטה עצמית זה משהו שאפשר להשתפר בו ולעבוד עליו באימונים. להחליט מראש ולהקפיד להישאר בזון שלך גם אם כולם מהירים ממך ולפניך ברגע מסוים באימון. לא להיסחף ולא לחרוג מתוכנית העצימות והקצב שלך. לתרגל סבלנות. בהתחלה זה קשה ומרגיש די מלאכותי אולי, אבל לאט לאט זה נטמע והופך להיות חלק ממך. הכוח שלך הוא באיפוק. ואז בדרך כלל די מהר אתה רואה שזה עובד. שהסבלנות משתלמת, שאתה מגביר במקביל לזה שאחרים כבר אולי דועכים. שלמרות שאחרי שליש מהאימון היית אולי ממוקם אחרון אבל לאט לאט "הדברים התיישרו" ובסוף סיימת הרבה לפני כאלה שהיו לפניך.
צמתי החלטה במהלך תחרות ארוכה
במהלך תחרות ארוכה אתה ניצב בפני המון החלטות קטנות אבל משמעותיות. "צמתים" כפי שאני אוהב לקרוא לזה. צמתי החלטה. להגביר/להקפיא/להוריד עצימות? לעקוף מישהו? לעצור לשירותים? להוריד/ללבוש משהו? ללכת רגע? להכניס עוד קלוריות? וכדומה. לא תמיד אפשר לדעת בוודאות מה ההחלטה הנכונה בכל מצב ואיך זה ישפיע על המשך התחרות שלך. אבל דבר אחד בטוח – אתה חייב לוודא שההחלטה שאתה מקבל היא שקולה, שכלתנית, ולא רגשית. לא מונעת מאגו או מרצון להרגיע את הביטחון שלך ברגע נתון.
אני מנסה לשאול את עצמי בכל צומת כזה בתחרות ארוכה מה הכי כדאי לי לעשות. ואז רגע לפני שאני מוציא לפועל את ההחלטה אני שואל את עצמי ומוודא שזה מגיע ממניעים ענייניים: למה אתה מחליט לעשות עכשיו כך וכך? אתה בטוח שזה הדבר הנכון לעשות? אם התשובה היא כן מוחלט אז קדימה, לך על זה. אם התשובה מהוססת תנשום רגע, חכה. תוודא שוב שזה לא השד הרע הרגשי מדי שולט בך.
