שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

ליאור זך-מאור, מאמן חזק בראש קל ברגליים

"רכבתי גרוע באפיק ישראל, אבל הצלחנו להגן על תואר המאסטרס"

אחרי שלושה ימים מתישים, קשים ומהנים של רכיבה אתגרית שכללה גם פציעה וגם פודיום, חוזר ליאור זך-מאור ל"זירת הפשע" ומסכם את המרוץ שהוא ובן הזוג שלו לרכיבה עברו

אחד הלקחים שגלי רונן, הבן זוג שלי לרכיבה בתחרות ואני הפקנו אחרי האפיק בשנה שעברה, היה שלא הגענו מספיק חזקים. אמנם ניצחנו את קטגוריית המאסטרס ורכבנו טוב, אבל ידענו שאם אנחנו רוצים לנסות להגן על התואר אנחנו צריכים להרים את רמת הרכיבה שלנו. הנחנו שכמה מהזוגות יגיעו בכושר משופר בהשוואה לשנה שעברה ודיברנו על זה ארוכות עם ענבר רונן (אלופת הארץ באופני הרים במשך שנים רבות ואישתו של גלי). סיכמנו שהשנה נעשה יותר אימוני הכנה ספציפיים וננסה להשתפר.

אפיק ישראל

"ידענו שאם אנחנו רוצים לנסות להגן על התואר אנחנו צריכים להרים את רמת הרכיבה שלנו" | צילום: רונן טופלברג

עוד כתבות על אפיק ישראל
ישראמן ואפיק ישראל הם שני אירועי הסבולת ההארד קור הטובים בישראל"
סיכום היום הראשון של אפיק
סיכום היום השני של אפיק
סיכום היום השלישי של אפיק

גלי וענבר התגייסו למשימה ואני השתדלתי להתאושש מהישראמן ולבלות בשטח כמה שיכולתי. כבר באביב כששאלו אותי אם אני מתכונן לאליפות העולם בחצי איש הברזל עניתי שאני בעיקר מתכונן לאפיק כי יש לי אחריות ומחוייבות כלפי גלי. פעמיים בשבוע נסעתי לטרק משמר העמק לפנות בוקר ויצאנו לרכוב ביחד. הכושר של גלי הלך והשתפר מחודש לחודש, אבל אני הרגשתי חוסר יציבות. היו לי שבועות טובים ושבועות גרועים. מצד אחד הרגשתי שאני בכושר רכיבה טוב ומצד שני היו לי יותר מדי אימונים שהתפרקתי באמצע או התקשתי להתאושש מהם. הגיחות שלי לחו"ל ביולי, אוגוסט, וספטמבר עשו לי לא טוב וחששתי שאני מגיע לקו הזינוק פחות מוכן ממה שרציתי ובעיקר פחות מוכן מגלי. חזרתי מיוון אחרי שליוויתי את אריאל רוזנפלד בספרטתלון ונותרו עוד עשרה ימים לזינוק. הרגשתי מעוך למדי ובמקום לעשות אימוני חידוד כפי שתכננתי העדפתי בעיקר לנוח ולנסות להתאושש. אמרתי לגלי שייקח בחשבון שאני לא במיטבי ודיברנו קצת על האסטרטגיה ליום התחרות הראשון. ערב הזינוק נפגשנו בכפר התחרות בכדי לקחת את הצ'יפים של מדידת הזמנים והמראה שנגלה לעינינו היה מחמם את הלב. כמו בשנתיים הקודמות של האפיק הכל היה מאורגן ומתוקתק ברמה של חו"ל. קישקשנו קצת עם חברים וחתכנו הביתה כדי לסגור קצוות אחרונים ולנוח לקראת מחר.

יום התחרות הראשון

הזינוק לתחרות אופני הרים גורם לזינוק לטריאתלון להראות כמו טיול בפארק. החימום, המיקום לקראת הזינוק, והנחישות בדקות הראשונות, יכולים להשפיע מאוד על המשך התחרות שלך ואפילו להכריע אותה. לטוב ולרע. זינקנו הכי חזק שיכולנו ואחרי כמה דקות של אטרף בדופק מקסימלי "שחררנו" את רוכבי העילית הצעירים ונכנסנו לזון שלנו ביחד עם ליאור זהבי ורז יעקובסון, חברים שלנו שרכבו כצמד גם השנה ועשינו איתם כמעט את כל האימונים.

68129.3

"נכנסנו לזון שלנו" | צילום: גלי רונן

החלק הראשון של יום הפתיחה היה הררי יחסית ואחריו הגענו לאזור מישור החוף הצפוני. דהרנו ברביעייה באזור ברכות הדגים של מעגן מיכאל ובשלב מסויים נעקפנו על ידי הזוג הדרום אפריקאי שהתפנצ'רו בתחילת היום והתעכבו קצת. הם עברו אותנו במהירות של אופנוע שטח והייתי המום מהקצב. לא במקרה הם ניצחו את האפיק בהופעה מרשימה למדי.

כצפוי הרגשתי די גרוע וגלי נטל את מלאכת הכתבת הקצב וההובלה מול הרוח. איכשהו אחרי שלוש וחצי ארבע שעות התחלתי להרגיש יותר טוב ובחלק האחרון של היום שהיה מורכב מרצף של סינגלים בעלייה הצלחתי לתרום את חלקי מקדימה.

הגענו לשער הסיום כשהשעון הראה 4:50 והמתנו לראות מתי מגיעים הזוגות הבאים בקטגוריה. בעיקר חיכינו לאנג'לו ונעם מקבוצת BIKE-WAY ולבאומל וזיגמונד מאשכולות-CCC. שני הזוגות שהערכנו שיהיו הכי חזקים. בזמן שהצוות של טרק טיפל לנו באופניים התקלחנו והתמקדנו בתזונת התאוששות ועיסוי עדין. וידאתי שכל החברים סיימו בשלום ונסעתי הביתה להכין את הדברים ליום הבא. יש יתרון לזה שאתה גר 25 דקות נסיעה מכפר התחרות. בערב חזרתי לטקס ולתדריך והופתעתי לגלות שרן צחור הספיק לערוך כבר את הסרטון שמסכם את יום התחרות הראשון.

יום התחרות השני

כמו בשנה שעברה גם הפעם היום השני תוכנן להיות ארוך וקשה במיוחד. גם בגלל הטופוגרפיה וגם בגלל הדרכים "המפנקות" של הכרמל. התחזית דיברה על אפשרות ריאלית לגשם והיה ברור שאם יהיה רטוב זה יהפוך להיות סוג של "יום לפנתאון" שיזכר לדורות. באחת הירידות הראשונות החלקתי על ערמת סלעים "צפים" וחטפתי מכה בגב כף יד שמאל. עליתי על האופניים והמשכתי לרכוב כרגיל. בהתחלה חשבתי שיצאתי בזול אבל אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש כאב מטריד באזור המכה וראיתי שהכפפה קצת נפוחה. שלפתי כדור נגד כאבים שאני תמיד לוקח איתי בתחרויות בדיוק בשביל מצבים כאלה ובלעתי אותו עם קצת מים.

68129.1

"אפילו לרוץ עם האופניים היה די מפחיד. שלא נדבר על לרכוב" | צילום: ליאור דיין

באזור אוניברסיטת חיפה תפס אותנו מבול מרענן. עיתוי "מושלם". בדיוק הגענו לירידה הסלעית בסינגל של נחל כלח המרהיב ביופיו. אפילו לרוץ עם האופניים היה די מפחיד. שלא נדבר על לרכוב. חלפנו על פני קיבוץ בית אורן וצלחנו את הבוץ רגע לפני שהוא הופך להיות עיסתי מדי ובלתי רכיב. עלייה מפרכת לכיוון הר שוקף ומשם לכיוון הכפרים הדרוזים.
אחרי חמש שעות ועוד 24 דקות חצינו את קו הסיום וסוף סוף הורדתי את הכפפות כדי לבחון את הנזק ביד. חום ונפיחות. קפצתי למתחם הרפואי בכפר התחרות וכצפוי קיבלתי המלצה חמה לנסוע לעשות צילום. שמתי קרח ולקחתי עוד משככי כאבים. הנחתי שעם החבישה הנכונה ועם קצת משככים אצליח לשרוד את היום השלישי והאחרון של התחרות לפני שאני מתפנה לטפל ביד. הפער המצטבר שלנו מהזוג הבא עמד על 55 דקות וידעתי שאנחנו יכולים לרכוב רגוע יחסית ולא לקחת סיכונים מיותרים. ביקשתי מאדוה אשתי לקפוץ לקנות לי סד חבישה איכותי ועשיתי ישיבת תאום ציפיות עם גלי כדי שנהיה מסונכרנים על התכנית למחר.

יום התחרות השלישי

יום הרכיבה האחרון כלל 68 ק"מ בלבד על מנת לאפשר למתחרים לסיים עם קצת אנרגיות וליהנות ביחד עם משפחותיהם מחוויית הסיום. זרמנו בזהירות במגרש הביתי שלנו באזור הרי מנשה ועמק יזרעאל ואחרי קצת יותר משלוש שעות נטולות דרמות חצינו את קו הסיום בפעם האחרונה והתפננו להנות עם המשפחות שלנו מהמתחם המרשים. חולצות פינישר, תמונות, אקספו גדול, הפעלות לילדים, דוכני אוכל, וטקס סיום מכובד. חו"ל זה כאן. הוספת מקצים חד יומיים קצרים איפשרה לרוכבים פחות מנוסים להשתלב באירוע והמתחם היה שוקק חיים ומלא שמחה.

ronentopelberg-002

"האפיק הוא מרוץ של שלושה ימים שנושכים אותך חזק ומוציאים ממך את כל מה שיש לך בגוף ובראש" | צילום: רונן טופלברג

האפיק הוא לא מרוץ פשוט וקל. שלושה ימים שנושכים אותך חזק ומוציאים ממך את כל מה שיש לך בגוף ובראש. כולם סובלים. "מנצח הוא מסיים" כפי שאומרת סיסמת התחרות. אבל בכל זאת כמה רוכבים שראיתי גרמו לי להתפעל מהם יותר מהשאר. עמוס גרי ואורן אוזרד שניצחו שוב בקטגוריית הגרנד מאסטרס בתצוגת רכיבה שלא מביישת רוכבים צעירים מהם בעשרים שלושים שנה. שני גרזנים שמסרבים להזדקן.

עומר שפירא ואיתמר דשא שניצחו בקטגוריית הזוגות המעורבים ורכבו נהדר בעיני. נועם סטרשנוב ויובל פרידמן שמסרבים להיכנע ולוותר לא משנה כמה פנצ'רים ותקלות יש להם. נועם נפל חזק בתחילת היום השני והייתי בטוח שנגמרה להם התחרות. כששמעתי שהם סיימו נדהמתי. ניב ליבנר, יניב פרסול, ועוד כמה וכמה רוכבים שהמשיכו לרכוב לבד למרות שבני הזוג שלהם פרשו והם היו "מחוץ לתחרות" הרשמית. כבוד על הנחישות להמשיך ולסיים.

tomerfeder-004

"האפיק הוא לא מרוץ פשוט וקל" | צילום: תומר פדר

אחרי התחרות בשנה שעברה שלחתי לגל צחור שמפיק את כל האירוע של אפיק ישראל מייל תודה והערכה וצירפתי פידבק עם כמה הערות על דברים שחשבתי שאפשר לשפר. להפוך את הטוב מאוד למעולה. החל מחצייה יותר בטוחה מהחנייה למתחם התחרות ועד תחנות התזונה. הכל בוצע השנה באופן קרוב למושלם בעיניי.

"HOT אפיק ישראל" היתה כצפוי, בנוסף לישראמן, אחת משתי תחרויות הסבולת המקומיות הכי טובות בארץ בעיני. לשמחתי השתתפתי השנה בשתיהן. ישראמן מלא בינואר האחרון ועכשיו האפיק. יום אחרי סיום התחרות קפצתי לעשות צילום ברמב"ם והאבחון היה קל ומהיר. שבר באחת מעצמות המסרק בכף היד. גבס שלושה שבועות. בקטנה.


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות