שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

דניאל קרן, מאמן מרחיק לכת

ה"דאו של הריצה": ארבעת עמודי התווך של החכמה

איך החכמה והריצה נקשרים לדבר הוליסטי אחד? בפילוסופיה של הריצה ישנם ארבעה אופנים בהם הריצה יכולה להשתלב במארג החיים, באישיותינו ובאורח חיינו ~ פרק 06

לקריאת המבוא | פרק 01 | פרק 02 | פרק 03 | פרק 04 | פרק 05 | פרק 06 |

בפרק האחרון דיברתי על הפוטנציאל הגלום בריצה ועל עקרונות שיטת הדאו של הריצה. כולנו מרגישים באופן ישיר ובלתי אמצעי את האספקטים המיוחדים לריצה, אלה שמעבר למספרים ולתוצאות. סקרתי את חמשת היסודות ומשם אמשיך אל ארבעת עמודי החכמה – ארבעה אופנים בהם הריצה יכולה להשתלב במארג החיים בצורה הוליסטית – בכל פן ובכל רובד באישיותינו ובאורח חיינו.

בודהה

האופנים בהם הריצה יכולה להשתלב במארג החיים בצורה הוליסטית | צילום: thinkstock

."Happiness is not a matter of intensity but of balance, order, rhythm and harmony. Thomas Merton"
אפיקורוס, פילוסוף יווני בן המאה הרביעית לפני הספירה היה בן האנשים המרכזיים שהשפיעו בחשיבתם על אופן התפתחות המדע. כמו הרבה הוגי דעות מקוריים, עצמאיים, נאמנים לאמת ורק לאמת הפנימית שלהם, גם הוא משך ביקורת מצד המוסדות החרדים מחשיבה עצמאית ופורצת דרך. אפיקורוס דגל בהליכי מחשבה לוגיים דידקטיים שאינם מתבססים על אמונה. לפי אפיקורוס אדם לא צריך להאמין אלא במה שהוא בוחן באופן ישיר ומסיק באופן דידקטי. כאלה הם ארבעת עמודי השיטה. על אף ריבוי הרפרנסים שלי למקורות עתיקים הקשורים לדת כזו או אחרת, השיטה עצמה היא אפיקורוסית בעיקרה. היא אינה דתית ואינה תלויית אמונה וככזו היא מתאימה לבני כל הדתות, לבני כל הכתות, לאנשים מאמינים ולאנשים שאינם מאמינים, לכל מי שיבחר בה. היא אינה מבוססת על שום סוג של אמונה עיוורת, תיקווה, הנחה רעיונית או אימוץ אידאולוגיה אלא רק על ההתבוננות הפנימית ישירה ועל הסקה דידקטית ממה שאנחנו מרגישים וחווים על בשרינו.

עוד כתבות ריצה
כך תשפרו את טכניקת הריצה שלכם 
על סדרת מרוצי הלילה של פרל איזומי כבר שמעתם?
האם כל אחד באמת יכול לעשות מרתון? 

כזה הוא גם מנגנון שיווי המשקל. הוא טבעי לנו, הוא משהו שאנו מרגישים על בשרינו, אין דרך ללמוד אותו ואין דרך ללמד אותו. הוא אינו דורש אמונה ואינו מצריך הנחה רעיונית או קבלת רעיון המבוסס על המחשבה. שיווי משקל הוא משהו שנמצא בנו, מורגש בתוכנו, וחשוב מכל, שיווי משקל הוא משהו שאנחנו שואפים לו באופן טבעי, אינסטנקטיבי. אם נאבד את שיווי משקלנו מיד ננסה להשיב אותו לעצמנו. הדבר נכון לגבי תינוקות כמו גם לגבי אנשים בוגרים. הפרת שיווי המשקל תרגיש לא נכון ונפעל מיד כדי לאזן את עצמנו. כתב יפה סטיוון קווי: Wisdom is your perspective on life your sense of balance, your understanding of how the various parts and principles apply and relateto each other

איש רץ בטבע

איזון היא מילת המפתח בחיים ושמירה על איזון היא היא הבסיס לחיים פוריים | צילום: thinkstock

אם שיווי המשקל לא יוחזר אזי תחושתנו הגופנית תורע, תשאלו כל מי שהיה על סירה בזמן הפלגה בים סוער. איזון היא מילת המפתח בחיים ושמירה על איזון היא היא הבסיס לחיים פוריים, יצירתיים ושמחים. כתב את זה הרמב"ם ולפניו אריסטו ולפניהם הפילוסופים הסיניים ובעצם כל מי שהתבונן בטבע. ישנם סוגים שונים של איזון, בהיבט היקום המקיף אותנו ובכלל זה ברמת הטבע הקרוב לנו על פני כדור הארץ וכן בהיבט שלנו, בני האדם, גם בהיבט הפיזיולוגי וגם בהיבט הפסיכולוגי. תחושת שיווי המשקל הפיזיולוגי אצלינו היא חדה ורגישה ואנחנו שואפים לשמור אותה גם בתנאים שאינן אידאלים. בריצת בתוואי שטח מלא מהמורות, בורות, סלעים עליות וירידות, מנגנוני הגוף פועלים בנמרצות כדי שלא נצא משיווי משקל ונמעד וכך גם כשעומדים על רגל אחת בתרגילי גמישות או בתרגילי שיווי משקל. האיזון יכול להיות בהיבט תעסוקתי, כזה שאנחנו מנסים לשמור עליו בחיי היומיום, בין מחוייבויותינו השונות כאנשים בוגרים ואחראים. איזון בין חיי החברה והמשפחה, העבודה, התחביבים, שעות הפנאי והזמן שבו אנו בוחרים לתרום מעצמינו לסביבה ולאחרים. האיזון חשוב רק בחיי השיגרה וחשוב עוד יותר כשהוא בסיכון של הפרתו בפעמים בהם אנחנו בסכנה גדולה או בזמן שנפשנו מתוסכלת, רוגזת, כועסת או סתם נסערת. חשיבות השמירה על איזון ברגעים אלה היא קריטית שכן דווקא ברגעים אלו נדרש קור רוח, רוגע הנובע מעוצמה פנימית שיאפשר חשיבה צלולה ותהליך קבלת החלטות נכון. בקראטה קוראים לזה האגם. האגם משקף את פני הסביבה בדיוק וללא עיוות. גם אם מתחוללת סופה על פני ההרים המושלגים שניבטים מפני האגם הוא עדיין ישקף את זה באותה מידה של דיוק ובאותה מידה של מציאות כמו בשעה שהשמש זורחת על פני אותם הרים. נפשנו צריכה להיות שקטה ורגועה כשהסביבה המקיפה אותנו רגועה וגם כשמסביבנו יש סערה. הסערה יכולה להיות כתוצאה מתחושת סכנה פיזית, מקונפליקט עם אדם הקרוב לנו, מאירוע שמשפיע על חיינו ולפעמים מדבר הנוגע במיתרי ליבנו ומרעיד אותם. האמת הזאת חלחלה גם לביטוי ההוליוודי שביטא מיאגי סנסיי, המורה של הקראטה קיד אמר לו: "balance, is good not only for karate, balance is good for life", אמת פשוטה ונכונה. גם באופן המילולי, לאדם הסובל ממחלת נפש אנחנו קוראים בלתי יציב בנפשו, מעורער בנפשו, לא מאוזן ועוד.

איזון יכול להתייחס גם להיבטים הרבה יותר אוניברסאלים המתייחסים לטבע כולו. כך למשל בפילוסופיה הטאואיסטית סמל הין יאנג מייצג שני כוחות שלובים זה בזה, משלימים זה את זה, ושווים בכוחם זה לזה. שני כוחות המצויים בהרמוניה. הין הוא נקבי והיאנג הוא זכרי, כוחות שלובים ומנוגדים המשלימים זה את זה בחיבור הרמוני השואף לשיווי משקל. איזון בטבע היא תיאוריה המדברת על כך שמערכות אקולוגיות נמצאות בשיווי משקל וכאשר יש שינוי המפר את שיווי המשקל, יש שינוי נגדי המחזיר את שיווי המשקל. כך לדוגמה, שריפות היער שפעם נחשבו לאסון אקולוגי והיה ניסיון למנוע אותן בכל מחיר התבררו להיות חלק חשוב והכרחי בהתחדשות היער. אחד האמנים הדגולים של המאה העשרים ואחד מהאמנים האהובים עליי ביותר, הנרי מאטיס, היטיב לתמצת את הדברים:
" What I dream of is an art of balance, of purity and serenity, devoid of troubling or disturbing subject matter, an art which could be for every mental worker, for the businessman as well as the man of letters, for example, a soothing, calming influence on the mind, something like a good armchair which provides relaxation from physical fatigue".

אשה רצה בטבע

איזון יכול להתייחס גם להיבטים הרבה יותר אוניברסליים המתייחסים לטבע כולו | צילום: thinkstock

עם השאיפה לאיזון אפשר להתמודד בדרכים שונות. אנשים בעלי דבקות דתית עמוקה יטילו את כל מרכז הכובד על מושא אמונתם. כל מה שקרה, קורה ויקרה, הטוב הרע וכל מה שביניהם נמצא בידי האל. מרכז הכובד מונח על "כתפי" האל או האלה מושא האמונה. ההישענות עליו הינה מוחלטת. אם ינוע או יעלם, יאבד שיווי המשקל. אנשים שאמונתם אבדה בפתאומיות כתוצאה מטראומה שחוו או מסיבה אחרת ירגישו אבודים ומבולבלים. בחיי היומיום גם בידי הדתיים האדוקים ביותר נמצא חופש הבחירה והיכולת להשפיע על חייהם. הביטוי לחופש הבחירה מגיע מכיוונים שונים. ביהדות רבי עקיבא טבע את המשפט: "הכל צפוי והרשות נתונה", כלומר על אף שהאל יודע מה תהיה בחירתך עדיין הרשות ניתנת לאדם לפעול על פי רצונו.

גם עיקרון הקארמה המשותף לדתות ההודיות מתייחס למחזור של יחסי סיבה תוצאה, סך כל מעשיו של האדם בעבר בהווה ובעתיד והשפעתם על החיים בעתיד או על גלגול נשמתו. כלומר, בסופו של דבר, ההגעה והשמירה על איזון, גם אם מרכז הכובד מוטל על גורם שהוא מחוצה לנו, או על מעשים שלא אנו היינו האחראים להם, הם עדיין בידינו ובאחריותנו. על אחת כמה וכמה הדבר נכון אצל כל מי שאינו פאטאליסט, אצל כל מי שלא מאמין כי הגורל הוא שקובע את העתיד ואין בידינו אפשרות לשלוט או להשפיע על הגורל. באחת מהמשלחות טיפוס ההרים להימלאיה בהן השתתפתי, אחרי יותר מחודש של טיפוס, מבין עשרה מטפסים שהתחילו את הטיפוס נותרנו רק פול ואני. ביום הפסגה, אותו התחלנו בשעות החשיכה של לפנות בוקר מזג האוויר היה טוב אבל הלך ונעשה רע ככל שהשעות נקפו.

כשהיינו בגובה של 8000 מטר מעל פני הים ראינו חזית שחורה של ענני סערה הולכת וקרבה והיינו חייבים לקבל החלטה באם להמשיך את הטיפוס לפיסגה או לרדת למאהל ולתפוס מחסה. אני, בחרתי לוותר על חלום ההגעה לפיסגה ולחזור למטה ואילו פול החליט להמשיך בטיפוס לפיסגה. בדרכנו למטה, הוא מהפסגה ואני מנקודת הסיבוב, הסערה כבר השתוללה בעוצמת הוריקן. אותי משבי הרוח קרעו מההר והעיפו אותי כמו נוצה ברוח. בהרף עין הייתי באוויר ושבריר שנייה אחר כך מתגלגל ללא שליטה במורד ההר. למרבה המזל הייתי מאובטח וקשור וכעבור מספר שניות החבל נתמח ועצר את הנפילה שלי. חוץ ממספר מכות יבשות ודקירה מגרזן הקרח לא היו לי נזקים משמעותיים. פול, הרבה מעליי גם כן נתלש מההר כמו עלה מענף, נפל, התגלגל בשלג ואיבד את הכרתו. צוות חילוץ מצוייד בחמצן חילץ אותו עם פגיעות מינוריות של זעזוע מוח וכוויות קור. שנינו קיבלנו החלטה. שנינו ישנו באותו אוהל. הוא לאחר שהגיע לפיסגה ואני בלי שהגעתי אליה. האם זה מה שמשנה? על אף שהחלטה להסתובב ולחזור על עקביי הייתה קשה, ועל אף האכזבה בעקבות אי ההגעה לפסגה היתה גדולה, זו היתה ההחלטה שלי וקיבלתי אותה בלב שלם. גם אם פול הינו נוצרי אדוק והאמין שהאל שומר עליו, עדיין הוא זה שצריך היה לקבל את ההחלטה.

רצים בדרך כלל אינם פטליסטים, אינם מאמינים בגורל מוחלט וידוע מראש. מלכתחילה תפישתם מבוססת על האמונה כי פעולה תביא לשינוי ותפיסה זו הולכת ומתחזקת ככל שמתמידים בריצה. אנחנו יודעים, בידיעה מוחלטת המבוססת על מעשה ותוצאה שאימון ישפר את התוצאה, או במילים אחרות שלמעשים שלנו ישנה השפעה מכרעת על עתידנו. מתוך ההבנה הזו נבין ששמירה על שיווי משקל היא פונקציה של אימונים, כגון זה של ההולך על חבל בקרקס או זה של האדם המודרני המנסה לשלב בין חייו כאיש משפחה, עבודתו, תחביביו ושאר עיסוקיו. אמן הקרקס יוכל לשמור על האיזון בהליכה על חבל דק ורקדנית הבאלט תצליח לשמור עליו בעמידה על רגל אחת אולם יכולות אלה שמורות לאנשים המקדישים את חייהם לעיסוק אחד, למטרה אחת ולשם כך נחוץ מבנה אישיות נדיר. זאת ועוד, גם ההרקדן המוכשר ביותר וגם הלולין ההולך על חבל, מוכשרים ככל שיהיו נופלים מידי פעם ונפילות אלו, עלולות להיות כואבות ומסוכנות במיוחד. לנו, בני התמותה, האנשים מהשורה שחיים בעולם התובע מאיתנו חלוקת משאבים שקולה ומדודה, האיזון היא מילת מפתח וכדי שהיציבות תישמר נחוץ בסיס רחב ויציב ולא צר כמו החבל עליו הולך הלולין. הדרך לבנות בסיס יציב שאינו מתערער בקלות היא על ידי מבנה הנתמך בארבעה עמודים, שכל אחד מהם זקוף, איתן, מאסיבי ובעל יציבות עצמאית משלו. מרגע שיש לבסיס ארבעה עמודים הרי שגם אם אחד העמודים יקרוס, המבנה ישאר איתן על שלושת העמודים האחרים. אפילו אם לא רק עמוד אחד יקרוס, אלא שני עמודים מתוך הארבעה יקרסו הרי שאם השניים הנותרים יהיו מאוזנים נכון ביניהם, יהיו רחבים מספיק ויציבים בפני עצמם הרי שעדיין המבנה יוכל להישאר עומד על תילו.

עמודי התווך מהם בנוייה תפיסת העצמי שלנו, מורכבים מעמוד התווך של הגוף, עמוד התווך של ההכרה, של הנפש ושל האינטלקט. בפרקים הבאים אסקור אותם ואחבר בינהם ובין הריצה כחלק אינטגראלי בנו ובחיינו.

עמוד התווך של הגוף

העמוד הראשון הוא זה המוכר לנו היטב. חכמת הגוף. אודות חכמה זו קראנו הרבה ספרי ריצה ומאמרי ריצה. קראנו על הפיזיולוגיה של המאמץ, על חשיבות הפחמימות והחלבונים, על פציעות ספורט, על חשיבות המנוחה ועל סכנת האימון יתר. לא רק קראנו אלא גם יישמנו את חכמת הגוף בצורה של אימוץ תוכנית אימונים המותאמת לנו ובאינספור של אימונים בעלי שמות שונים. אימון אינטרוואלים וריצות טמפו, אימוני פארטלק, ריצות ארוכות ואימוני עליות. כל אלה, אולי אף יותר מכל מה שלמדנו בקריאה בשמיעה ובכל אופן אחר נצרבו בגוף. אחרי תקופת אימונים הגוף יודע והגוף זוכר. על חכמת הגוף נכתבו אינספור ספרי ריצה, אינספור מאמרים ואינספור אתרי אינטרנט המציעים כללים, עקרונות עצות לחוכמה זו, כל אחד לפי שיטתו ולפי הבנתו.

ספר הריצה השלם שכתבתי עסק בהרחבה בחוכמת הגוף. הוא כולל את כל הנושאים שרץ יכול להזדקק להם, תוך הסבר מושגים מתחום הפיזיולוגיה של המאמץ, מתורת האימון ומושגי יסוד באנטומיה. הספר גם כולל הסבר מפורט של אבני הבניין השונות של תוכנית אימונים, מה מטרות האימונים השונים ומה הדרך הנכונה לבצעם: אימוני מהירות, אימון פארטלק, טמפו, אימוני עליות, ריצות נפח, אימוני התאוששות ועוד. הספר כולל פרקים בנושאי תזונה, ירידה במשקל, הכנה פסיכולוגית לתחרויות, תוספי תזונה וגם מגוון תוכניות אימונים מפורטות על בסיס יומיומי. תוכניות אלו מוצגות בהתאם לרמת הרץ, מרצים המתכוננים לתחרות 5 ק"מ ראשונה ועד לרצי מרתון השואפים לרדת ממחסום השלוש שעות. הספר מייעץ כיצד להתאמן נכון, באופן שיפחית את הסיכוי לפציעת ספורט, איך להתאמן באופן היעיל ביותר כדי למנוע מאמץ מיותר ואיך להתאמן באופן שימצה האופטימאלי את המאמץ המושקע באימונים. לא כאן המקום להרחיב שוב בנושאים אלה אבל הנה מספר עקרונות שחשוב להזכיר.

מעלות הריצה האיטית

אומר לאו טסה בספר הדאו: "הרך והחלש גוברים על הקשה והחזק " (36). הטעות הנפוצה ביותר אצל רצים, מתחילים ומנוסים כאחד היא שהם רצים מהר מדי. בתחילת קריירת הריצה שלי, באחד האימונים בסנטרל פארק של ניו יורק עבר אותי בקלילות רץ שנראה מקצועי ואמר לי תוך כדי ריצה "you have the hurry disease", אז לא הבנתי למה הוא מתכוון והיום, שנים רבות אחרי, אני מבין. רצתי מהר, כל הזמן ובכל אימון. טעות – אסור לרוץ מהר בכל האימונים. באימוני ההתאוששות צריך לרוץ לאט, באימוני הנפח יותר מהר, באימוני הטמפו עוד יותר מהר ובאימוני המהירות הכי מהר. חשוב לזכור ולדעת שללא ריצות ההתאוששות האיטיות וללא ריצות הנפח בקצב הדיבור המהירות לא תגיע.

כדי לרוץ מהר צריך לדעת לרוץ לאט. חשוב לדעת את זה וחשוב עוד יותר לקבל את זה. כדי לרוץ מהר חייבים גם לרוץ לאט. אל תפחדו לרוץ לאט. בריצה, להבדיל מכל ספורט אחר, גם בקצב איטי הדופק יעלה לקצבים שיהיו מועילים באופנים שונים. בסיגול הגוף לשריפת שומנים ובקפלירזציה, כלומר ביצירת יותר כלי דם שיסייעו בהולכה של חמצן לתאים. הריצה האיטית תסייע גם ביצירת רקמת חיבור חזקה יותר ובתוך תקופת אימונים אינטנסיבית תיתן לגוף את ההפוגה הנדרשת לו כדי להתאושש מהאימון הקשה, מהאימון הקודם, כדי שיהיה כשיר ומוכן לקראת האימון הבא. בהקשר זה של אימוני המהירות אי אפשר שלא לזכור את אמרתו הנפלאה של מהטמה גנדי: There is more to life than increasing its speed.

מעלות ההרמוניה

דיברתי על הטבע ועל כך שלטבע קצב משלו שלא ניתן להאיץ אותו. הגוף שלנו הוא טבעי כמו שהשתיל הוא טבעי. דישון וטיפוח נחוצים להתפתחות בריאה ונכונה אבל כמויות גדולות של מים לא יועילו להאצת צמיחתו של העץ ואולי אף יזיקו. בניית הגוף הוא תהליך בו מעורבים מספר מערכות גופניות. מערכת השלד, המערכת הקארדיו ואסקולארית ועוד. הגוף יתפקד בהתאם ליכולת של החוליה החלשה בשרשרת ואם העומס יהיה גדול ממה שהיא מסוגלת לשאת, אותיה חולייה תישבר ואנחנו ניפצע. אומר לאו דזה: " בני אדם במעשיהם משחיתים את הדברים סמוך להשלמם. לו אך היו נזהרים בסוף כמו בהתחלה, לא היו הדברים נשחתים"

חשוב להבין את זה במיוחד בתקופת האימון הראשונה שלאחר מנוחה, פציעה או פגרה. היו קשובים לגוף. זכרונכם עלול לתעתע בכם. אתם זוכרים את הביצועים שהיו לכם בעבר, את קצבי הריצה, את המרחקים, את העומס שהגוף שלכם נחשף אליו ונשא בגאון ובאופן טבעי אתם רוצים לחזור לאותה נקודה. החיפזון, קוצר הרוח הזה לחזור לכושר שהייתם בו ואולי אף להתעלות עליו מסוכן. התקדמו לאט. בהדרגה. היו קשובים כמו מנצח בתזמורת לכל כלי נגינה. ראו שהכלים בהרמוניה. עם הכאב הקל ברגל, הרפו מעט ותנו לה להתאושש, אם הגוף עייף הרפו ותנו לו מספר ימי מנוחה. בזמן האימון התמקדו בתחושותיכם, הרגישו היכן עיקר המאמץ, האם קוצר הנשימה הוא זה שיוצר את עיקר הקושי באימון או אולי דווקא הנשימה קלה אבל תחושתכם היא שכוח השרירים אינו מספיק חזק. חזקו את החלש. חזקו את החלש.

מעלות הנחישות

רובנו לא ניחנו בכישרון מולד ויוצא דופן ובכל זאת בעזרת התמדה, חריצות ומאמץ נכון נוכל להגיע לאן שנרצה. ברב המכר talent is overrated טוען הסופר ג'ף קולווין ששתי התשובות הפופולאריות לשאלה מה הופך אנשים למצויינים בתחומם, עבודה קשה וכישרון טבעי, אינן מדוייקות. לפי קולווין הסיבה העיקרית לכך שוולפגאנג אמדאוס מוצארט ווורן באפט נחשבים לעילויים בתחומם היא מה שהוא מכנה ה" deliberate practice".

"What really makes the difference is a highly specific kind of effort-"deliberate practice", לפי פרופ' אנדרס אריקסון מהאוניברסיטה של פלורידה שחקר את נושא ה-deliberate practice הביצועים יוצאי הדופן של אנשים בתחומם אינם נגזרים מהתמדה וחריצות בלבד, אלא מהמאמץ המדוייק המושקע במשך שנים רבות. לפי ממצאי מחקרו, מרכיבי האימון הנכון כוללים: 1. מאמץ מתמיד ועקבי לאורך שנים 2. פירוק הכישור הנלמד לרכיביו השונים ותרגול ולימוד של כל רכיב בנפרד 3. המשך התרגול בדרגות קושי הולכות ועולות 4. קבלת פידבק וייעוץ ממאמן ומורה.

"expert breaks down the skills that are required to be expert and focuses on improving those skill chunks during practice or day-to-day activities, often paired with immediate coaching feedback. Another important feature of deliberate practice lies in continually practicing a skill at more challenging levels with the intention of mastering it"

אנחנו לא רצי עילית ואין לנו יומרה להיות כאלה ועדיין, לכולנו יש שאיפות בתחום הריצה. אימון לפי תוכנית אימונים מתאימה היא מה שמכונה deliberate practice. התוכנית מפרקת את הכישורים הנדרשים לריצה ובכל אימון יש מיקוד על אופן הפעולה הרצוי. ריצות ארוכות ואיטיות לבניית סבולת, אימוני עליות לבניית כוח, אימוני אינטרוואלים לשיפור המהירות, וריצות טמפו ותחרויות הכנה לבניית חוסן נפשי ועוד.

עמוד חוכמת הגוף

הוא זה שבזכותו ה- deliberate practice יהיה יעיל ועדיין ההתמדה והנחישות היא אם כל ההצלחות. החריצות היא אחת מה – Seven heavenly virtues שמזכיר אאוריליוס פרודנטיוס קלמנס, משורר בן המאה החמישית לספירה בשירו "מאבק הנפשות" .

בהרצאות ובשיחות המוטיוואציה הרבות שנתתי במהלך השנים ישנן מספר שאלות שחוזרות על עצמן יותר משאלות אחרות. אחת השאלות הפופולאריות היא לגבי רגעי המשבר ורגעי הקושי בטיפוס על האוורסט, בחציית מדבר הסהרה בריצה או במשלחות לחוג הקוטב. התשובה שלי מפתיעה את השואלים ועם זאת זו התשובה האמיתית. הקושי הגדול ביותר הוא לא במהלך המסע עצמו אלא דווקא במה שקודם ליציאה לדרך, בתהליך של גיוס הספונסורים למימון המסעות היקרים האלה. זהו תהליך ארוך הנמשך חודשים רבים וכולל אינספור תשובות שליליות, דחיות ואכזבות. זה תהליך מתיש, מתסכל ומייאש. על אף שאין בתהליך הזה שום מאמץ פיזי קיצוני ואף על פי שלכאורה אין בו דבר הנתפס כ"אתגרי" הרי שדווקא במשך התהליך הזה מתחשק להרים ידיים, לוותר. אחרי חודשים של ניסיונות כושלים הסיכויים לפעמים נראים כל כך קלושים שממש קל לוותר על החלום. זה המבחן הראשון, עוד לפני היציאה לדרך. אותה נחישות נדרשת גם בתוך המסע.

קשיים, בעיות, חוסר חשק וייאוש עלולים להיות מנת חלקכם בדרך להגשים חלום. אל תוותרו. קחו נשימה, קחו פסק זמן קצר, והמשיכו. נפלתם – קומו. נפלתם שוב – קומו. תמיד תתקדמו – אם אפשר אז בצעידה, אם קשה תתקדמו על ארבע, אם קשה מאד – תזחלו. אל תוותרו. אל תעצרו.

אל תחששו מהדרך הארוכה, לאו טסה כתב: מסע של אלף לי מתחיל מתחת לכף הרגל (64). כולנו מכירים את עמוד התווך של הגוף, זה שאומר איך להתאמן נכון, ביעילות ובחכמה. מי שלא מכיר מוזמן לקרוא את ספר הריצה השלם שהוביל כבר אלפי רצים לשיאים אישיים ולהישגים יוצאי דופן. בכתבה הבאה אסקור את מה שעוד לא דיברנו עליו: את עמודי החכמה של ההכרה, הנפש והאינטלקט ואסביר איך אלה משתלבים עם עולם הריצה.


דניאל קרן | מייסד ומאמן ראשי של מרת"א ומחבר "ספר הריצה השלם"


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות