21 קילומטרים של שחייה, תשע שעות במים, זיכרון של צורי סעידי ז"ל בליבם, ותחושת מסוגלות אחת שאי אפשר לקחת מהם. ביום שני שעבר השלימו תמר חושן, נעה איתיאל ומיכאל חסון את אחד האתגרים הקשוחים בעולם המים הפתוחים בישראל – חציית הכנרת לאורכה. אלא שמעבר להישג הספורטיבי האדיר, עבור השלושה מדובר היה במסע של ריפוי, חברות עמוקה וסגירת מעגל מצמררת, שנולדה ברגעים הכי כואבים שידעה המדינה.
7 באוקטובר 2023: האימון המסכם שהפך לסיוט
ב-7 באוקטובר 2023, בארבע וחצי לפנות בוקר, נכנסה תמר חושן למים יחד עם שותפתה דאז, נועה צבי, לאימון מסכם. אימון שחתם חצי שנה של עבודה מפרכת לקראת חציית הכנרת לאורך. השתיים גמאו 16 קילומטרים ויצאו מהמים ב-11:30 בבוקר – היישר אל תוך מציאות מסויטת.
לכתבות נוספות בנושא:
- עשתה את הבלתי ייאמן: יעל פרידלנד צלחה לרוחב את הכנרת בפרפר
- שברו את מחסום הפחד: 15 שחיינים צלחו את הכינרת לרוחב
- לעומק של 137 מטרים: שיא עולם חדש ומטורף נשבר בצלילה חופשית
רק עם היציאה מהמים התוודעו לאסון הנורא שהתרחש במדינה, ובפרט לפגיעה האישית הקרובה. צורי סעידי ז"ל, אחיינה של חברתה לאימונים נעה איתיאל, נרצח במסיבת הנובה ברעים.
View this post on Instagram
צילום וידאו: אמנון חורי
"שלוש שנים לא יכולתי לחשוב על הכינרת", משחזרת תמר בראיון לשוונג לאחר הצליחה. "האתגרים ברמה הלאומית והאישית היו גדולים מדי. אבל תשוקה כמו תשוקה, בסופו של דבר מתגברת ודורשת את שלה". הקריאה לחזור למים הובילה לשיחת טלפון למאמן אורי סלע, שליווה אותה גם בהכנות המקוריות. התשובה של סלע הייתה חדה: "תסמני תאריך". התאריך סומן, תוכנית האימונים נבנתה, והמסע המחודש יצא לדרך.
לא לסמן וי, אלא להגיע עם חיוך
אל תמר הצטרפו שני שותפים יקרים. הראשונה הייתה נעה איתיאל, ששוחה לצידה בחוף הצוק כבר חמש שנים. נעה מעולם לא ראתה את עצמה כשחיינית למרחקים ארוכים במיוחד, אך ככל שהקילומטרים הצטברו והאימונים הפכו לחוויה משותפת, ממכרת ומאתגרת, הרף עלה – וברגע שגמאה 10 ק"מ, התחייבה לאתגר המלא.
השותף השלישי, מיכאל חסון, כבר חווה בעבר את חציית הכנרת לאורכה. ארבע שנים קודם לכן, יחד עם חברו ירון רוזנבאום, התמודד עם חצייה מורכבת בתקופת הקורונה, שפערי הכנה הפכו אותה לקשה במיוחד, עד שנשבע שלא ישוב אליה עוד.
תמר, נעה ומיכאל | צילום: דריה אליאס
מה שגרם לו לשנות את דעתו היה שינוי התפיסה. הוא לא חיפש לסמן וי על אתגר אישי או לצאת לחציית סולו. במילותיו של מיכאל: "המטרה היא להגיע לצד השני עם חיוך על הפנים. עם חוויה שהיא שילוב של מסוגלות אמיתית ובעיקר תחושה של מסע חברי".
הסנכרון של השלישייה
אימון של שלישייה לפרויקט סבולת מסוג זה דורש הרבה מעבר לכושר גופני. "אימון בשלשה לפרויקט כזה כולל תרגול סבלנות מכל מיני סוגים", מסבירה תמר. "ברור שהמרחקים כשלעצמם מאתגרים סבלנות, אבל גם השחייה בשלושה – תהליך שדורש פתיחות, גמישות, כנות ואומץ. להבין על מה חשוב לך להתעקש, איפה אפשר להתגמש, ואיפה אפשר שפשוט כל אחד יעשה בדרכו. הפכנו למשפחה קטנה, מסונכרנת ומוכנה. זה היה כל כך הרבה יותר כיף מאשר לעשות את זה לבד – גם בהכנה וגם בשחייה עצמה".
זוכרים את צורי סעידי ז"ל
ככל שהמועד התקרב, קיבל המשחה את ייעודו המרכזי. נעה ביקשה לתלות על סירת הליווי דגל מיוחד הנושא את תמונתו של צורי סעידי ז"ל. לצד התמונה נכתב: "צורי איתי לאורך המסע".
הסירה עם הדגל לזכרו צורי סעידי ז"ל | צילום: אמנון חורי
דריה אליאס, אחותה של תמר וחברה בצוות הליווי לצד אחיהן ארז טרופן, שיתפה במילים מרגשות שכתבה מיד לאחר הסיום לאיילת, אמו של צורי: "ארז ואני היינו להקת המעודדות, והיה איתנו גם גדי המשקיף, אז כל אחד הזין שחיין אחד. אני דאגתי לאחותך – כלומר, אני וצורי. תמר רצתה לראות זריחה אז הם שחו מימין לסירה, ובגלל זה מיקמנו את הדגל על דופן ימין, וככה הוא היה מולה כל תנועה שנייה. נשימה אחת איתו, נשימה אחת בלעדיו. תכלס, יש פה שיר שכותב את עצמו, נכון? באמצע הכנרת פתאום הגיע פרפר אחד, גדול במיוחד ובגוונים של חום וענבר, וכל מה שחשבתי זה שהנה, הוא בא גם להציץ באופן אישי. איך שהוא הגיע והתעכב רגע לידנו, אמרתי לאחי: 'אה, הנה צורי בא לעודד גם'. נשאר רגע, ועף".
"אני מרגישה יכולה"
לאורך כל תשע השעות במים עטפה קהילת המים הפתוחים את השלישייה. בהתרגשות ובפירגון מקיר לקיר. ביציאה מהמים בחוף הסיום המתינו להם בני משפחה וחברים רבים שהפכו את סיום 21 הקילומטרים לחגיגה של ממש.
כשנשאלה תמר בסיום איך היא מרגישה, סיכמה במשפט פשוט אך מדויק: "אמרתי שאני מרגישה יכולה. וזו הרגשה נפלאה".
תמר מאושרת בסיום הצליחה | צילום: אמנון חורי
מיכאל השיג את מטרתו וסיים את המשחה כולו עם חיוך רחב, ונעה הייתה בעננים: "היא ניצחה את הקור, גברה על החושך של שעות הבוקר המוקדמות ועל המרחק הבלתי נתפס…"
השלושה ביקשו להודות בחום לצוות הליווי וההאכלה – דריה אליאס וארז טרופן שהקדישו יום שלם של נתינה והזנה, למשקיף גדי בנימין מעמותת שחיית מרתון גליל שליווה לאורך כל הדרך (שחיכה לתמר בסבלנות שלוש שנים שלמות כדי לסגור איתה את המעגל) לסקיפר ליאור אליהו, למאמן אורי סלע ולקהילת המים הפתוחים שליוותה בלב פתוח מהזינוק ועד לחוף המבטחים.
