אליפות ישראל בשחייה הסתיימה אתמול (רביעי) במכון וינגייט. ארבעה ימים וחצי של תחרות אינטנסיבית, שמטרתה העיקרית לשם שינוי לא הייתה התארים הלאומיים, אלא הקריטריונים למשימות הבינלאומיות השונות. כך נוצר מצב שלפעמים המקום השני היה חוגג יותר מהמקום הראשון, כי הוא זה שהשיג קריטריון באותו משחה. ביום שאחרי, הנה חמש תובנות מקצועיות שעלו לי מהתחרות.

לכתבות נוספות בנושא:
אליפות ישראל ננעלה עם עוד שני קריטריונים, גורבנקו ובן שטרית הוכתרו כמצטיינים.
אליפות ישראל בשחייה: לוקטב ניצח ב-200 חופשי מרתק, זהב כפול לגורבנקו.
שיא העולם "נשבר" במשחקים המשופרים, אך הרשת גועשת: האם השעון "סודר"?

1. אין כמו קרבות שליחים

אחת המטרות של התחרות הייתה הכרעה לגבי הרכב רביעיות השליחים של הנבחרת לאליפות אירופה הקרובה בפריז. בשבע השנים האחרונות, השליחים, במיוחד ל-4X200 חופשי, הם הכוכבים האמיתיים של נבחרת הגברים. גמר אולימפי, גמר אליפות עולם, ובטח שבאליפות אירופה – זה כבר עניין שבשגרה. ולכן, המאבק על הזכות להיכלל ברביעיות השליחים הופך אוטומטית למרתק במיוחד.

לוקטב, קריצ'בסקי ורומנו. מאבקי שליחים מפוארים | צילום: גלעד קוולרצ'יק

לא משנה מי השמות על הלוח, ה-100 וה-200 חופשי הם ההיילייט של היום. כל הבריכה מתעוררת ונעמדת על הרגליים, כש-6-5 שחיינים, ולעתים אף יותר, נאבקים על ארבעת המקומות הנכספים. גם הפעם זה היה בדיוק כך, ונתן עוד גושפנקא לחשיבות פרויקט השליחים שהחל אי שם אחרי משחקי ריו, וכבר הפך לגדול בפני עצמו. המטרה הבאה – מאבקים כאלו גם בשליחים לנשים.

2. דור הביניים מאיים על טבלת השיאים

אף שיא ישראלי לא נשבר באליפות הזאת. בסך הכל הגיוני כאשר מרבית השחיינים הבכירים הגיעו בהכנה חלקית ועם הקריטריון המיוחל כבר בכיסם. אך שלושה שחיינים שמעולם לא היו שיאני ישראל לבוגרים הראו בתחרות הזאת כי טבלת השיאים בהחלט יכולה להתחיל לשנן את שמם.

• יואב רומנו (מכבי שוהם) – השחיין בן ה-21 קבע את התוצאה האיכותית ביותר בתחרות עם 3:47.95 דקות ב-400 חופשי. התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה של המשחה בישראל אחרי השיא של בר סולובייצ'יק.
•  תומר שוסטר (מכבי ראשל"צ) – קבע 53.85 שניות ב-100 גב. מדורג רביעי בהיסטוריה של ישראל במשחה זה וחסרות לו רק 25 מאיות לשיא הישראלי בו מחזיקים במשותף יעקב טומרקין ואדם מראענה.
• אוקאן גולדין (מכבי נהריה) – איכשהו, על אף שלא התאמן באופן סדיר העונה, השחיין בן ה-18 הצליח לשלוף 1:57.38 דקות. מדורג שני בהיסטוריה אחרי השיאן הישראלי יעקב טומרקין (1:55.96 דקות).

תומר שוסטר | צילום: גלעד קוולרצ'יק

3. הדור הבא כבר כאן

האליפות הזו אפשרה הצצה לעבר דור העתיד של הענף, שחלקו כבר ממש מתדפק על דלתות ההווה. חלק מהשמות גם לי לא היו ברדאר. כמו יוני דגן בן ה-16 מקריית טבעון ששחה נהדר את ה-200 מעורב אישי על 2:04.78 דקות. יונתן רבין מהרצליה בן 16 גם הוא שהפתיע ב-400 מעורב אישי עם 4:27.77 דקות. או רויטל ברנוט החיפאית בת ה-17 שזכתה בתואר אלופת ישראל ב-100 פרפר ונתנה זינוק משמעותי השנה.

רויטל ברנוט | צילום: גלעד קוולרצ'יק

יש כאלו שכבר הכרנו ועדיין ממשיכים לקפוץ מדרגות. כמו מרק טלר בן ה-18 מרמת גן ששבר את השיא הישראלי לנוער ב-100 חזה עם 1:01.1 דקות ונראה כמו החזיסט הבא של הנבחרת. אופיר שמחה מקריית ביאליק שמרשימה במשחי הגב. ושון פומברג, גם הוא מביאליק שהוכתר בגיל 16 כאלוף ישראל ב-800 וב-1,500 עם תצוגות מרשימות בבגרותן. זו כמובן רשימה חלקית. אך היא מעודדת במיוחד. ומראה שיש כאן גם דור עתיד מוכשר שימלא את השורות בשנים הבאות.

מרק טלר | צילום: גלעד קוולרצ'יק

4. איפה הפרפר?

בשנים האחרונות לא הייתה תחרות גדולה בלי נוכחות של נציג ישראלי ב-100 פרפר בשלבים המתקדמים. גל כהן גרומי ותומר פרנקל הקפיצו את המשחה הזה לגבהים חדשים. בהיעדרם, נותר בור גדול. כזה שאף מאיים על ביצועי רביעיית השליחים הישראלית במעורב. כבוד גדול לתום סלע, שנכנס לוואקום וזכה בתואר אלוף ישראל. עם שיפור של שנייה וחצי לשיאו האישי (בלי להתמקד במשחה הזה כלל, הוא בכלל היה שחיין 50 חופשי עד עכשיו).

אך 53.74 שניות היא תוצאה לא מספיקה לטופ האירופי בלשון המעטה. נהיה אופטימיים ונקווה שאולי האליפות הזו תשמש כמקפצה עבור סלע, לו יש עוד מקום רב לשיפור במשחה הזה, או שאולי אחרים יזהו את הוואקום שנוצר וייכנסו אליו עם שיפור הרמה.

תום סלע | צילום : גלעד קוולרצ'יק

5. הכסף מדבר

לראשונה (למיטב ידיעתי), הוענקו בתום האליפות פרסים כספיים משמעותיים למצטיינות ולמצטיינים. לא פחות מ-40 אלף ש"ח ביוזמה ותרומה של שחיין העבר דב מלניק. 14 השחייניות והשחיינים שצברו הכי הרבה ניקוד לאורך ימי התחרות זכו בפרסים – מ-1,000 ש"ח למקום השישי ועד 7,500 ש"ח למקום הראשון, כולל 1,500 למצטייני הנוער. מדובר ביוזמה מבורכת וחשובה. שחיינים ישראלים, בדרך כלל, לא זוכים בסכומים כאלה. לא כל שכן בתחרות בארץ.

זה גרם כמעט לכל השחייניות והשחיינים הבכירים להופיע. ואפילו לשחות ארבעה משחים (כדי למקסם ניקוד) מה שגרר קרבות מרתקים. בסופו של דבר – המקום הראשון הוכרע על נקודה בודדת. כלומר, על שתי מאיות במשחה האחרון של איתן בן שטרית). אם המיזם יימשך (ולמיטב ידיעתי זו המטרה), זה ישים זרקור חשוב על האליפות ויגרום לבכירים לעשות מאמצים כדי להגיע אליה. ולהגיע בכושר. כן ירבו.

המצטיינים באליפות עם דב מלניק | צילום: עודד קרני