המאמץ של הורה שמלווה את ילדו או ילדתו לאורך שנים באימונים ובתחרויות הוא עצום. כספורטאים בעצמנו, ברור לנו שזה שווה. הילד מרוויח בכל התחומים – חברתית, פיזית ומנטלית, ואנחנו מרוויחים חיבור אחר איתו, דרך התחביב המשותף שנוגע כמעט בכל אספקט בחיי הבית. גם באכילה. ובנקודה הזו יש גם בעיה.

לכתבות נוספות בנושא:
לכבוד יום הילד הבינ"ל: כמה ילדים עוסקים בספורט ואיזה ענף הכי פופולרי?
לא רק ויטמין C: הסגולות הבריאותיות של התפוז ומיץ תפוזים
חמש בנות, בית אחד וסיפור משפחתי של מצוינות ספורטיבית

אתם כנראה לא צריכים אותי כדי לומר לכם עד כמה התזונה חשובה לספורטאי, אתם יודעים לבד, אתם ספורטאים. אבל אתם גם מחזיקים במשרה נוספת: הורים לילד שחי בתנועה, באימונים ובתחרויות. ושם אולי הידע שלכם יכול דווקא להוות מכשול.

אז מה בעצם הבעיה? ילד/ה ואפילו נער/ה אינם "מבוגרים נמוכים". הדרישות התזונתיות שלהם שונות מאוד מהדרישות התזונתיות של אדם בוגר (כלומר, משלכם), גם אם אתם עוסקים באותו ענף שספורט שהם עוסקים בו.

הסכנה בתזונה לא מתאימה 

ילדים ובני נוער זקוקים לכמות אנרגיה גדולה כדי לתמוך בגדילה שלהם, וכאשר הם עושים ספורט הם זקוקים לכמות גדולה אף יותר, כמובן בהתאם לסוג הפעילות, משכה ועוצמתה. כאשר ילד/ה או נער/ה לא מכניסים מספיק אנרגיה, כלומר – אוכלים מעט מדי ביחס לצרכים של הגוף שלהם, הגוף יפגע קודם כל בגדילה, ורק לאחר מכן בביצועים הספורטיביים.

צילום: Shutterstock

היות ולגדילה אין מועד ב', פגיעה בה במהלך השנים המשמעותיות (בגדול מאוד, אני מדברת על העשור השני לחיים, גילאי 10-20) אינה הפיכה. למשל – הצמיחה לגובה, בניית מסת העצם, מוגבלות מאוד בזמן, וילד שלא ינצל את מקסימום פוטנציאל הגדילה שלו לגובה ויבנה את מסת העצם שלו בזמן, לא יוכל להשלים אותם מאוחר יותר.

הרבה מידע, לא הכל נכון

המידע בנושאי תזונה ותזונת ספורט שנמצא ברשתות החברתיות ופונה ישירות לבני הנוער הוא רובו ככולו מידע שיווקי, שמועבר על ידי דמויות מפורסמות ואהובות, שמשתמשות בנראות שלהן כדי לקדם את עצמן או את האג'נדה הפרטית שלהם גם בנושאי אוכל וספורט.

לרוב המידע שהם מעבירים אינו מבוסס מחקרית ואינו מתאים באמת לבני נוער. כאשר ילד מנסה לחקות את האכילה של הספורטאי האהוב עליו הוא עלול להזיק לעצמו יותר מאשר להועיל.

המידע שפונה לילדים ולבני נוער על תזונת ילדים ספורטאים מפוצץ בשטויות. מאמנים שממליצים לרדת במשקל, אינסטגרם שמלמד על "אכילה נקיה", ואתם באמצע, מנסים לעשות את הדבר הנכון בלי להיות בטוחים מה זה בכלל.

25 שנות עבודה עם ילדים ובני נוער לימדו אותי שרוב רובן של הטעויות לא נובעות מחוסר אכפתיות. בדיוק להפך, הן מגיעות מאהבה גדולה, ניסיון אישי מורכב עם אוכל ודימוי גוף, ובעיקר מחוסר באינפורמציה נכונה.

המידע שפונה לילדים מפוצץ בשטויות | צילום: Shutterstock

חמשת הכללים שישנו את התמונה

הנה חמשת הכללים הבסיסיים שאני מיישמת עם כל משפחה שמגיעה אלי:

1. תסמכו על התאבון שלהם — כל עוד לא הוכח אחרת. 
ילדים ומתבגרים שרויים בתהליך גדילה שלוקח אנרגיה עצומה, עוד לפני שהתחילו להתאמן. כשמוסיפים לקלחת גם ספורט תחרותי, הצורך הקלורי עולה משמעותית. מחסור באנרגיה, גם אם לא ניכר לעין בלתי מנוסה, פוגע בגדילה, בריכוז ובביצועים. ילד שאומר שהוא רעב אחרי ארוחה? לרוב הוא באמת רעב.

2. הניצחון הוא בידיים שלכם.
ילדים ובני נוער זקוקים לתמיכה תזונתית מהבית. אין להם זמן, לעתים אין להם ידע. בלי התארגנות מראש של הבית, הם פונים לחטיפים זמינים ולמזון מחוץ לבית. הילד/ה שלכם יאכל את מה שנמצא בבית, ולכן, קניות חכמות, ארוחה זמינה אחרי אימון, ושולחן שמזמין ישיבה משותפת הם אלה לא "בקטנה". אלה הכלים הכי חזקים שלכם.

3. הרזיה? לא בבית הזה.
תשומת לב למשקל, ודרישה להרזיה היא טעות בעבודה התזונתית עם ילדים ומתבגרים, ואצל ספורטאים הנזק עלול להיות גדול אף יותר. ירידה במשקל בגיל הגדילה פוגעת בבניית מסת שריר, וכשהיא קוראת בגיל ההתבגרות היא גם מגבילה את היכולת לנצל את פוטנציאל הגדילה. מלבד מקרים קיצוניים של עודף מקל, המיקוד הנכון יהיה תמיד באכילה מספקת ומזינה ולא במספר על המשקל. ספורטאי שאוכל טוב, מתחזק. ספורטאי שמרזה, נחלש.

אין תחליף לתזונה מאוזנת ובריאה | צילום: shutterstock

4. אתם המשפיענים האמיתיים.
מה שאתם אומרים, מה שאתם מגישים, ואיך אתם מתייחסים לאוכל ולגוף שלכם בבית, הם אילו שמעצבים את הקשר של הילד עם גופו ועם האוכל כבר מגיל ינקות. זו לא אשמה, זה כוח, וזו הזדמנות שאפשר ללמוד להשתמש בה נכון, גם מבלי לשנות את חיי המשפחה.

5. תבחרו אתם מי מלמד את הילד שלכם על תזונה.
הרשתות החברתיות מלאות בתוכן על תזונה, דיאטות וגוף "אידיאלי". אם אתם לא תהיו שם קודם, מישהו אחר יהיה. ואתם ממש לא רוצים לוותר על המקום הזה בחיי הילד שלכם. אתם לא צריך להפוך לדיאטנים. כל מה שתצטרכו זה לדעת זה איך לפתח שיחה.

תשאלו: "מה מטריד אותך?", "איך אני יכול לעזור?", "מה היית רוצה שאעשה אחרת?". שיחה אחת כזו יכולה לשנות הכל. אין פה קסם. אין תפריט שיפתור הכל תוך שבועיים. מה שיש, הוא גישה שמבוססת על מידע אמיתי, על הבנה שילד ספורטאי הוא לא מבוגר קטן, ועל האמון שלכם כהורים שמכירים את הילד טוב מכולם.