להורדת אפליקציית שוונג החדשה לחצו על חנות היישומים של הנייד שלכם:

הסיפור הבא קרה לפני מספר חודשים באיירונמן קנדה, אבל הוא ממשיך לעורר הדים עד היום ואפילו ב"ניו יורק טיימס" הקדישו לו בסוף השבוע האחרון כתבה ענקית. אחרי הכל, הרבה מהכותרות שמספק הספורט, גם המקצועני וגם החובבני, קשורות לשערוריות – וזו בהחלט שערורייה גדולה.

מסתבר שגם שם ניסו לרמות. איירונמן קנדה | צילום: RICHARD SMITH

באותה תחרות בקנדה, מי שעמדה מחויכת על הפודיום יום אחרי שחצתה את קו הסיום היתה הקנדית ג'ולי מילר, שניצחה כביכול בקטגוריית הגיל 40-44 לנשים בזמן של 10:49:03 שעות. במעמד הטקס, ניגשה אליה סוזן דייויס האמריקאית שהיתה בטוחה כמה דקות לפני כן שהיא המנצחת ושאלה אותה "איפה בדיוק עברת אותי? אני ממש לא זוכרת שראיתי אותך". דייויס מספרת שבאותו רגע מילר התעלמה ממנה וירדה מהבמה מבלי ללחוץ לה את היד".

עוד כתבות בנושא 

האיש שעשה 50 איירונמנים ב-50 יום ונשאר בחיים 
"אני סבתא בת 67 ועשיתי תחרות איש ברזל"  
להירשם לתחרות איש ברזל ולרוץ לספר לחבר'ה 

ולא רק דייויס הבינה שמשהו מסריח כאן, אלא גם המתחרות האחרות בקטגוריה שסיימו בצמרת ולא זכרו שראו את מילר במהלך הריצה. דייויס ידעה בוודאות שבקטגוריה שלה היא היתה זו שיצאה ראשונה מהמים, וגם זו שסיימה את הרכיבה. אבל מילר "כביכול" רצה יותר מהר מכולן בדרך אל התואר המכובד והסלוט לאליפות העולם בהוואי.

דייויס וחברותיה, כמו גם טריאתלטים רבים אחרים, החליטו לחקור את העניין ומהר מאוד הבינו את גודל השערורייה. מסתבר שעוד במעמד התחרות, כשמילר חצתה או קו הסיום, התברר כי לא היה לה צ'יפ ובאופן אוטומטי היא מיד נפסלה. הקנדית ערערה, היא טענה שהצ'יפ שלה נפל מיד אחרי המעבר לריצה ושהיא גילתה את זה תוך כדי הריצה. היא הביאה עדויות של מתנדבי התחרות, שאישרו את טענותיה שהיא צעקה להם שהצ'יפ שלה נעלם. מנהל התחרות, שהחזיק בידו רק את זמן ההגעה שלה לשטח ההחלפה השני (אחרי השחייה והרכיבה), חקר את העבר שלה כטריאתלטית. הוא ראה שמדובר במנצחת טריאתלון ונקובר וגם במי שניצחה באליפות העולם בטריאתלון למרחק ארוך (אליפות למרחק איש ברזל מטעם התאחדות הטריאתלון הבינלאומית – ד"ב). עם הנתונים האלו הוא החליט "לוותר" לה או יותר נכון להאמין לה והורה לאשר את התוצאה שאתה היא חצתה את קו הסיום.

כיום יש כל כך הרבה אנשים בשטח, וקשה לרמות את כולם | צילום: WIKIMEDIA COMMONS

כמובן ששאר המתחרות לא הסתפקו בקביעה המוזרה הזאת והחליטו לנצל את כל האמצעים הטכנולוגיים שיש כיום בתחרויות, כדי שמקרה רוזי רואיז לא יחזור על עצמו. רואיז היתה המנצחת בין הנשים במרתון בוסטון 1980, אך לאחר מכן התברר שאת חלק מהמסלול היא עשתה בכלל ברכבת התחתית אחרי שהתחזתה לרצה שפרשה. בניגוד לשנות השמונים, בתחרויות כמו אלו של סבב האיירונמן בעידן הנוכחי ישנם צלמים בכל מקום. הבדיקות כללו נתונים של מצלמות סטילס ומצלמות וידאו, לפיהן היה די ברור שמילר לא היתה בכל נקודות הציון של ריצת המרתון שהתבצעה בשתי הקפות. כמו כן, מצלמות הוידאו הוכיחו שבמקומות שבהם היא צולמה היא לא רצה בקצב סביר לזה שבו כביכול היתה אמורה לרוץ 42.2 קילומטרים.

בסופו של דבר מארגני איירונמן קנדה אימצו אתת ממצאי החקירה, פסלו את מילר ומחקו את התוצאה שלה. היא עצמה הכחישה, וכדי "לבוא לקראתה" ביקשו ממנה המארגנים להמציא הוכחות ובתור התחלה את ההוכחה הבסיסית ביותר שהיא נתוני שעון ה-GPS שלה לריצת המרתון. גם את זה מילר לא הצליחה לספק.

לאור העובדות האלו, גם בהתאחדות הטריאתלון הבינלאומית פתחו בחקירה לגבי ההופעה של מילר באותה אליפות עולם שהתקיימה בסין בשנת 2014 ובה היא ניצחה בקטגוריית הגיל שלה. כמו כן, גם באותו טריאתלון ונקובר בקנדה שבו ניצחה בקטגוריה התגלו זמנים לא הגיוניים ברכיבת האופניים שמצביעים אולי על "פספוס" של הקפה. מילר עצמה מכחישה עד היום, היא לא הסכימה להתראיין לאותה כתבה ב"ניו יורק טיימס" אבל בהצהרה קודמת היא כתבה "מעולם לא הייתי עושה במכוון משהו שהיה מכפיש את שמי או את ילדיי ובעלי".

הנושא הזה הפך בחודשים האחרונים לדיון חם מאוד באתר הטריאתלון SLOWTWITCH שהעורך שלו דן אמפילד התראיין לכתבה ב"ניו יורק טיימס" ואמר: "יש לנו קוראים שחושבים שחומרים אסורים זה לא אחראי, אבל לקצר מסלולים זה דבר הרבה יותר גרוע. מי שמשתמש בחומרים אסורים לפחות עושה את כל המרחק". אחת מיריבותיה של מילר התראיינה לאותה כתבה ואמרה: "זה לא מטריד אותי יותר מדי כי בסופו של דבר אנחנו מתחרים נגד עצמנו. אנחנו לא עושים את זה בשביל תהילה ובטח לא בשביל כסף. זה בסך הכל תחביב".

האם יש בכלל סיבה לרמות? כנראה שכן | צילום: Kelly Martin

הדברים האלה כנראה לא לגמרי מדויקים, כי בסופו של דבר מילר מגיעה מעיירה קטנה בקנדה בשם סקוומיש שבה היא הפכה לסוג של סלבריטאית בזכות ההישגים שלה ואין ספק שהם גם תרמו לה לעסקים בתור יועצת רפואית מנטלית שמתמחה בבעיות של דימוי גוף. אגב, באותה כתבה ב"ניו יורק טיימס" נברו עוד יותר בעברה של מילר כספורטאית והביאו עדויות גם לכך שמספר ניצחונות שלה במרוצי אופני הרים בקנדה נחשבו ל"מוזרים" בקרב הקהילות המקומיות של הרוכבים. אחד מהם צוטט כשאמר "היא ספורטאית חזקה, אבל יש לה בעיה של עמידה בלחצים ובכל מקרה היכולת שלה לא תואמת את התוצאות שהשיגה".

בעולם הטריאתלון מקווים מאוד שמדובר במקרה בודד שלא מייצג תופעות מסוג זה, אבל אין ספק שאותו מקרה צריך לעורר חשדות רבים בתחרויות שבהן ספורטאים מתחרים כביכול כחובבנים אבל מבחינת ההשקעה שלהם הם הרבה יותר מזה.