לכבוש את התבור בפוטו פיניש

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:עופר ביידה



בדרך כלל אני מגיע לתבור מוקדם כדי לצלם גם את המירוץ הקצר – אליפות צה"ל במירוצי שדה – כ-5.5 ק"מ, הפעם אני קצת מאחר, בריצה לזינוק אני רואה את שמעון בן-יעקב שמגיע כמעט לכל מרוץ (ולא לבד), ברקע התמונה – התבור במלוא הדרו.


אני כן מספיק לצלם את מנצחת מקצה החיילות – עינת שלו ובמקום השני גילי צוקרמן



(הפודיום לא זר לא לעינת וגם לא לגילי – אלופות נוער בטריאתלון בשנים האחרונות) יש כנראה חיילים שיש להם כוח גם לגוון בהתעמלות קרקע…


צריך ללכת לזינוק המקצה הארוך בו אני משתתף – ההקפה המלאה (11 ק"מ כפי שאומרים בשנתיים האחרונות, ההערכה שלי שהמרחק הוא כ-11.2 ק"מ, שעון הגארמין שלי – מודד מרחק על פי קליטת לווינים – הראה 11.870 ק"מ, אבל כפי שתבינו בהמשך רצתי יותר מהדרוש…)
הבטחתי בתחילת הכתבה ששמעון בן-יעקב לא בא לבד, אז הנה רעייתו טלי ובתם רוני שלא מפסיקה להשתפר (כמובן שכל המשפחה רצה את ההקפה המלאה).


למרות שכמה מאות רצים עומדים על קו הזינוק, אין בעיות מיוחדות ומהר מאוד ניתן לראות את נחיל הרצים מתחיל את הטיפוס בשביל הצר.


ומהצד השני של נחיל הרצים…


אחרי שהגענו סוף סוף לכביש הרחב, ניתן לרוץ יותר בנוחות, הבעיה היחידה כעת היא רק שאנחנו רק בתחילת העלייה…


אני לא "חובב" גדול של עליות ולכן רץ יחסית לאט, אני מנסה לאתר 2 עמיתים שהגיעו למרוץ (לאחר מכן הבנתי שהשני כבר היה הרבה יותר קדימה ממני), אבל את הראשון אני רואה – אמיר אנגרט (במרכז התמונה בכחול).


אני "נותן" לחבר’ה לחלוף על פני…


אני מחליט שאם כבר אני רץ את העלייה כל כך לאט, אז למה לא לרוץ קצת לכיוון ההפוך…


לא קל לרוץ בעלייה, גם לא עם דגל ישראל.


לא קל ביום שישי בבוקר.


גם הוותיקים שבחבורה פה (בתמונה מקס וולפרט).


והנה נתן (האצן) קווה.


הפעם הראשונה שראיתי מישהו משתתף במרוץ עם מצלמה הייתה לפני כמה שנים בתריסרון במסגרת מרתון טבריה – קבלו את דורון גורודצקי.


טוב, אחרי כ-300 מטרים בכיוון הלא נכון וכ-3 דקות אבודות, הגיע הזמן להסתובב ולחזור לרוץ בכיוון הנכון – הנה החבורה שכנראה עדיין לא קל להם ביום שישי בבוקר.


ירון רוכין מתקדם במלוא המרץ.


מישהו רוצה לעצור בטרמינל התבור?


"הוא הלך בשדות" – משה שמיר רץ בשדות.


אחרי כ-3 ק"מ, הגענו סוף סוף לירידה – זמן טוב להתרענן.


גם בירידה לא קל לרוץ (צריך לבלום), או לא (ולרוץ את הק"מ הרביעי ב-3:38 דק’ לק"מ…).


דניאל מורגנשטרן עם הבקבוק הקבוע ביד.


וכמו שעומר ברק הבטיח בכתבה ב"שוונג" – גילה גליקרמן – אמא לתשעה ילדים – כובשת את התבור.


ממשיכים "להנות" מהמסלול.


כולם להסתדר ברביעיות.


יהודה גולן הבלתי נלאה לא מפסיק לצעוד.


הריצה על הכביש עומדת להסתיים בשלב זה ונחזור לדרכי העפר.


כבר בכניסה לדרך העפר הצרה משהו – עמדת מים, לא הייתה בעיה מבחינה זאת, זה כבר לטובה – כמובן שמזג האוויר הנוח גם עזר


והנה אחרי כ-27 דקות ו-208 תמונות, אני עובר שוב את אמיר.


לפני שניפרד מהשביל הצר – קצינה מווינגייט שמוכיחה שנאה דורש נאה מקיים.


סוף סוף חוזרים לדרך עפר רחבה (אם כי לא להרבה זמן…).


ואפילו קטע קצר של כביש היה לנו – צביקה יהלום, כרגיל בולט בשטח.


חוזרים לשבילי עפר צרים, מזל שיש משטרה.


שתשמור עלינו…


נחמד לרוץ ביחד כשרוב החלק הקשה מאחורינו (בעצם יש עוד עליה, אבל למה להקדים את המאוחר).


לרוץ מהר לרוץ מהר לרוץ מהר…


בניגוד לצלמים אחרים שיכלו למצוא מקום עם נוף יפה של ההר, אסתפק בתמונה הזאת של רץ על רקע התבור.


יש רצים ורצות (כמו ענבל רוזנר) שלא מוותרים על הקפת התבור.


נפרדנו שוב משבילי העפר בפעם הלפני אחרונה וכעת שועטים בירידה – מפגש ראשון עם ורד ששרשורים שלנו בפורום "שוונג" בוודאי גרמו לאנשים לתהות, מה להם ולריצה…


משה פרנס, שלפני מספר שנים הציע ולקח ממני את המצלמה במרוץ וצילם אותי – מקבל את הכבוד.


יגאל שרם, עושה את כל הדרך מרמת השרון לתבור.


לפני שניפרד מהכביש בפעם האחרונה.


שוב עמדת שתיה בתחילת העליה ושביל העפר המוביל לסיום.


פה רוב הרצים כבר מותשים, והנה רץ שלפי החיוך, כנראה עדיין לא.


העלייה האחרונה


לא קלה היא לא קלה דרכינו…


מזל שהיו ל"שוונג" גם צלמים קבועים – הנה אחד מהם בפעולה.


כמו שהזכרתי בתחילת הכתבה, את אחד מעמיתי אמיר אנגרט כן הצלחתי לצלם, אבל דרור בנאיאן היה מהיר מדי בשבילי – צלם "שוונג" כן הצליח ל"תפוס" אותו (בגופיה הבהירה).


והנה צלם "שוונג" מצלם אותי.


מצלם אותו….


והפוטו פיניש שלי (תרתי משמע).


והתוצאה של התמונה שצילמתי בקו הסיום נראית כך.


הסתיים המרוץ שלי, לפחות לגבי ההקפה המלאה בה השתתפתי, הארגון ומזג האוויר היו מצויינים ולטקס הסיום, הקהל כבר ישוב.


השלטים עם מורשת יצחק שדה כבר מפארים את הבמה והכל מוכן.


ביתו של יצחק שדה מעניקה את הגביעים למנצחות.


והנה גם המנצחים.

אלוף גרשון הכהן שחילק גביעים למנצחי צה"ל גם בצד מקבלי הגביעים (רץ את ההקפה המלאה).


ואם התחלנו את הכתבה עם נציג משפחת בן יעקב נסיים עם תמונה משותפת שלהם עם הגביעים.

קישורים קשורים
תמונות מרוץ הקפת התבור כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה
או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"עוד יבוא יום בו לא אוכל לרוץ יותר. היום הוא לא היום הזה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג