כשאתם מתכננים טיול רגלי אתם בודקים לאן אתם נוסעים, מהו זמן נסיעה ובאיזו דרך תגיעו לשם. אבל הדבר החשוב ביותר אותו תבדקו הוא, מהו אורך המסלול, הסגנון, רמת הקושי שלו וכמובן נקודת ההתחלה והסיום שלו. באופן לא מפתיע – כך עושים גם בטיפוס!
היכולת שלנו להצליח לטפס מסלול קשורה מאוד בהבנה וביכולת שלנו לתכנן את המסלול נכון. על מנת לעשות זאת, חשוב להסתכל היטב על המסלול ולהבין את כיוון ההתקדמות (נכון, למעלה, אבל לא רק), ואופי המסלול: שיפועים, סוג האחיזות ועוד. מכיוון שהכתבות שלי מתרכזות בטיפוס בקיר טיפוס (אינדור), אני אתייחס במדריך הזה לתכנון מסלול בקיר טיפוס ולא בטבע. אם כי, הקניית הרגלי טיפוס טובים ונכונים בקיר, מאפשרים מעבר חלק וטוב יותר אל הטיפוס בטבע.
בקירות הטיפוס (וגם בחוץ במצוקים) יש מסלולים רבים בדרגות קושי וסגנונות שונים. הדברים מתבטאים בשיפועים השונים בזווית הקיר, ובגודל האחיזות. ככל שהשיפוע שלילי והאחיזות נעשות קטנות וקשות יותר לאחיזה, סביר להניח שהמסלול יהיה קשה יותר… אבל על כך ארחיב בכתבה אחרת.
אני רוצה לכוון אתכם למסלול בקיר ואיך "לתכנן את הטיול שלכם", באופן כזה שתצליחו להתחיל, לטפס, ליהנות ואולי אף לסיים את המסלול, או "לסגור", כפי שנוהגים לומר אצלנו. לכן כתבתי מפת דרכים הכוללת את השלבים שיעזרו לכם במסלולים בכל דרגות הקושי.
"על הנייר" יש דרך אחת לטפס את המסלול וזה כפי שבונה המסלול תיכנן ובנה. לכן כאשר נתכנן את המסלול עלינו לנסות לקרוא אותו, כפי שבונה המסלולים תיכנן וכך יהיה לנו קל להבין מה המסלול דורש מאיתנו, איזה יכולות וטכניקה יתאימו ולאן נכוון . בוני מסלולים בונים מסלולים שונים ומגוונים שיתאימו לקהל מטפסים נרחב. ילדים, מבוגרים, מתחילים ומתקדמים. ככל שהמטפס מנוסה יותר כך יוכל להתגבר על מסלולים שונים, גם כאלה שאינם בהכרח נראים מתאימים לו, אולם תחילה- נחזור לתכנון המסלול.
מהו מסלול?
מסלול הוא קבוצת אחיזות בצבע אחד שעליהם נטפס בעזרת ידיים ורגליים מההתחלה ועד הסוף. לכל מסלול יש רמת קושי שונה כמו שכתבתי והסברתי בכתבת המבוא.
את תחילת המסלול נבצע בהתייצבות על המסלול. ההתייצבות כשמה כן היא – אנו נחזיק באחיזות שסומנו כאחיזות התחלה בידיים וברגליים. במרבית הקירות תחילת המסלול מסומן על ידי פתק שעליו רשום דירוג המסלול. בנוסף יש סימן היכן בונה המסלולים רוצה שהמטפס יניח את ארבעת הגפיים. על המטפס להתייצב על תחילת המסלול לפני שהוא ממשיך לאחיזה הבאה. פעולה זו חשובה על מנת להקנות יציבות בהמשך התנועה ולהימנע מתנועות חפוזות שלרוב פוגעות בשיווי המשקל ובאיזון, ולכן מסתיימות לרוב בנפילה כבר בצעד הראשון.
את סוף המסלול נוכל לראות כאשר לא נראה עוד צבע אחיזות מעל לנקודה מסוימת מהצבע שבחרנו – יש גם קירות שיסמנו את אחיזת הסוף עם הפתק "Top". בסוף המסלול נבצע שוב התייצבות "באחיזת סוף" – נחזיק בשתי הידיים את האחיזה – מהלך הנקרא "מאצ'" (Match) – נספור בלב עד 3 שניות וככה בעצם נסיים את המסלול בהצלחה.
בתמונה: מאטץ' ידיים על אחיזה אחרונה-סיום מסלול
השלבים בקריאת מסלול:
1. מחפשים את ההתחלה ואת הסוף של המסלול.
2. מסתכלים על כיוון התנועה של המסלול.
3. חושבים על תנועות הידיים.
4. חושבים על תנועות הרגליי.
לאחר שבחרנו את דרגת הקושי ואיתרנו את אחיזות התחלה של המסלול כולל הרגליים ואת אחיזת הסוף, בודקים את הקו של המסלול – עלינו להבין לאיזה כיוון אנחנו הולכים לטפס ולכן נצייר עם העיניים קו דמיוני ונעקוב אחרי האחיזות של המסלול מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום.
מסלולים מדרגת קושי v1 לרוב ייבנו בקו אנכי כלפי מעלה, מסלולים קשים יותר יותר "יטיילו" על הקיר וילכו מעט שמאלה או ימינה ולאו דווקא בקו ישר.
החלק השלישי עוסק בתכנון תנועות הידיים. השלב הזה הוא לפעמים הקשה ביותר למי שרק מתחיל, וקשה עדיין להבין איזו יד ימין/שמאל לשלוח לאחיזה הבאה, ומהי האחיזה הבאה?!
אז איך אנחנו יודעים? מסתכלים לאן פונה הפתח של האחיזה – האם הוא פונה ימינה? שמאלה? מלמטה או למעלה? כך נוכל לדעת עם איזה יד נצא ונתפוס. (רמז נוסף הוא שאריות מגנזיום על האחיזה).
הנה תרשים של מסלול שממחיש את "כיוון האחיזה":
סימון בירוק: אחיזת יד ימין
סימון בכתום: אחיזות יד שמאל
סימון בורוד: אחיזות רגליים
תרשים של מסלול שממחיש את "כיוון האחיזה"
לבסוף נסתכל על כל האחיזות ונחשוב היכן הכי כדאי להניח את הרגליים. נחפש האם יש אחיזות רק לרגליים ואיפה הם ממוקמות. לפעמים המסלול מתוכנן כך שאחיזות הידיים והרגליים הן אותן אחיזות ולפעמים ברור שחלק תוכננו כאחיזות יד וחלק רגל. בכל מקרה עלינו לזכור שאנו משתמשים בכל האחיזות בצבע אחד בלבד בין אם בידיים או ברגליים.
דמיון ו-ויזואליזציה של המסלול הם חלק בלתי נפרד מהטיפוס עצמו. כדי להיות יעילים, ועל מנת להימנע מבזבוז אנרגיה באמצע הדרך כדי לחשוב לאן עליי להמשיך, חשוב לנסות לדמיין את המסלול מתחילתו ועד סופו.
כאשר מטפסים מנוסים עובדים על "פרויקט" שהם רוצים לסגור, הם ירשמו לעתים את כל הצעדים של המסלול ואת סוג אחיזה המחכה להם בכל צעד, ואפילו "יעלו" את המסלול בדמיון מודרך עם תנועות ידיים ורגליים כדי לעזור למוח להתכונן טוב לקראת מה שיגיע.
הנה קטע מאוד יפה הממחיש את הנאמר של המטפס אדם אונדרה לפני שהוא סגר את המסלול הקשה בעולם בדרגת 9c+.
אחרי שקראתם את הכתבה רוצו לקיר הקרוב לביתכם והתנסו בעצמכם. תודה שנתתם לי לעזור לכם, נתראה בכתבה הבאה.
