לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"האהבה שלי לספורט התחילה עוד בילדות. בבית הספר הייתי ילדה ביישנית, אבל על מסלול הריצה ובאולם התמלאות על המכשירים הייתה לי נוכחות. הספורט היה המקום שבו הרגשתי זקופת גו – חזקה, נראית, מצליחה. אהבתי לשחות, אבל אז ידעתי רק סגנון אחד – חזה. עם השנים, כשנהייתי אמא, הספורט נדחק הצידה. לכבוד גיל 47, נתתי לעצמי מתנה – להחזיר לעצמי את עצמי. נרשמתי ללימודי שחייה, ללמוד חתירה, לשפר את הבסיס. ובמקרה – או שלא – ראיתי מודעה על צליחת הכנרת. שבועיים לפני, אני בקושי שוחה קילומטר, ובכל זאת – נרשמתי".
"התכוונתי למקצה הקצר, אבל מצאתי את עצמי בטעות באוטובוס למקצה הארוך של 3.8 ק"מ. כשאני מבינה את הטעות, רציתי לחזור אחורה ולעלות על האוטובוס של מקצה הקצר, אבל השחיין שישב לידי הסתכל עליי הבין את הטעות שלי. אמר לי: 'אם את פה – כנראה את צריכה להיות. תנסי הכי הרבה'. משפט זה חקק בי והפך להיות חלק מהמסע שלי – לעולם, תמיד, להמשיך לנסות ולדחוף את הגבולות. ושחיתי. שלוש וחצי שעות של מאבק, של לא להבין מה אני עושה שם – ושל לסיים. תשושה. אבל מלאה. שם משהו בי נפתח מחדש. חזרתי לספורט – חזרתי הביתה".
ויקי גנאח במרתון ים המלח | צילום: SportPhotography
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"בחרתי בשחייה, ריצה וטריאתלון כי כל אחד מהם נוגע במקום אחר בתוכי ולפעמים חושבת שאולי לא אני בחרתי אלא הספורט הזה בחר בי. השחייה בשבילי היא כמו מדיטציה – שקט עמוק בתוך המים, חיבור פנימי, תנועה שקטה ומנגד החוזק שבגריפה של היד זה ריקוד קסום שהכי יוצאת מהמים מחויכת. הריצה, לעומת זאת, היא הפשטות בעצמה – פשוט לנעול נעליים, לקחת מים ולצאת. היא מחברת אותי לנשימה, לטבע, לשקט שזז איתי. והטריאתלון? הוא אתגר גדול – לא רק פיזי, אלא גם מנטלי. הוא דורש תהליך תנועה בין עולמות, והוא מזכיר לי שוב ושוב מאתגר אותי שאני יכולה יותר".
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"השחייה. שם מרגישה גם חזקה יותר ומרגישה בטוח מול התמודדות שבאתגר בעומק הים".
היכן/עם מי את מתאמנת?
"בשמונה השנים האחרונות אני מתאמנת לבד – מתוך הקשבה לגוף ולנפש, ולפי המטרות שאני מציבה לעצמי. יש בזה חופש, עצמאות, והזדמנות להעמיק פנימה. אבל לצד זה, אני גם מרגישה שלפעמים זו דרך איטית יותר – כשאין מי שדוחף מבחוץ, ההתקדמות תלויה רק בי. ובכל זאת, את הדרך הזו לעולם לא עשיתי לבד. היו לי מאמנים ומאמנות יקרים שהשאירו בי חותם עמוק: עירד פרקס, רוני קדם, יורם לבב, מלי ויזנסקי, רן צחור, אבישג קופמן טורק. ותודה עמוקה גם לחברות ולחברים מעולם השחייה במים פתוחים – שתמיד היו שם בעומק הים, מאחוריי, מצדדיי, מלווים, תומכים, לא נותנים לי לוותר, מלמדים אותי לנווט, לגרוף, להמשיך. ובטריאתלון האחרון באשקלון, ביום שישי שעבר, יצאתי מהמים בין הראשונות – עם חיוך בלב, מופתעת מעצמי. הרגשתי שזה לא רק הישג שלי, אלא של כל מי שליווה אותי. זה היה בשבילם".
ויקי גנאח והחברים לשחייה | צילום: פרטי
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני קמה מוקדם, עוד לפני הזריחה, ונותנת מקום ראשון לאהבה שלי לכתיבה – שם המילים הופכות למרחב של יצירה. אחר כך יוצאת למסלול או לבריכה – מתאמנת בהתאם למטרה או לחלום שבאופק. בהמשך היום אני בקליניקה שלי, "מהפנים פנימה", שם אני מלווה נשים בתהליכי טיפוח וריפוי מבפנים החוצה. ומשם משתדלת לתת זמן איכות לילדים, זוגיות ולתפקיד האהוב שלי כסבתא. אני בוחרת בכל יום ללמוד ולהעניק למה שבאמת חשוב לי וממלא אותי".
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"אני מקדישה לספורט בין 4 ל-5 אימונים בשבוע, כל אימון בין שעה לשעה וחצי, פעם בשבוע אימון ארוך יותר של שעתיים וחצי, ואם יש מטרה באופק כמו תחרות. ההתמקדות משתנה בהתאם למה שקרוב, אם זו תחרות ריצה, אני נותנת שם את הדגש. אם זו תחרות שחייה, אני נמצאת יותר במים. אני מקשיבה לגוף, יודעת מתי הוא צריך מנוחה ומתי אפשר לאתגר עוד קצת".
ספרי על תחרויות שהשתתפת בהם?
"במהלך 13 השנים השתתפתי בעשרות תחרויות – בריצה, בשחייה ובטריאתלון. ביום שישי האחרון לקחתי חלק בטריאתלון אשקלון, שהיה הטריאתלון ה-12 שלי במספר לכבוד יום ההולדת שלי ה-60, במקצה ספרינט. בעולם השחייה, שחיתי בעשרות משחים במים הפתוחים. אני משתתפת כבר 12 שנה ברציפות בצליחת הכנרת, במקצה הארוך 3.8 ק"מ. פעמיים לקחתי חלק גם במשחה שלושת הימים של TI – אתגר של שחיית 10 ק"מ בים סוף ,משחה שמשתווה בדרגת קושי למרתון מלא. בתחום הריצה אני משתתפת בעשרות מרוצים לאורך השנים – ממרחקים קצרים ועד 13 ק"מ. החלום שלי הוא חצי מרתון שעוד לא חציתי, אך אני מאפשרת לעצמי להתקדם בקצב הנכון לי ולגוף, מתוך אהבה למסע ולא רק למטרה".
ויקי גנאח בפורט2פורט | צילום: פרטי
שיא אישי מיוחד?
"בשבילי שיא אישי הוא כשאני שוברת את תקרת הזכוכית של עצמי, את הרף שלי מולי ומול האתגר או החלום שרציתי והגשמתי, אם זה קטן או גדול, שחשבתי שהוא לא אפשרי. כל יציאה למסלול או לים בשבילי זה שיא, כל יום מחדש. השיא שאני יכולה להגיד שאני עדיין פה, על המסלול, אחרי 13 שנים בקצב שלי. מול כל ההערות והמילים ששמעתי מהצד לאורך שנים ועוד גם היום – על המשקל שלי, שמבחינת רבים כביכול לא מגדיר אותי כספורטאית, על האיטיות שלי, על המסלול – אני כאן, ואני גאה בזה".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"המוטיבציה שלי לקום כל בוקר ולהתאמן נובעת מהמקום שהספורט מלמד אותי להיות הכי טובה לעצמי פיזית ונפשית. כל אימון ממלא לי מחדש את הבטרייה ומחזק אותי להתמודד עם אתגרים ומשברים שבאים. להתפעם מהטבע שסובב אותי, ולצלם תוך כדי כי הצילום הוא חלק בלתי נפרד מהמסלול וממני, ואהבה גדולה שלי. לקום כל בוקר להתאמן בשביל עצמי, בשביל הדרך שלי".
האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"אני לא הכי שומרת, זה צעד קדימה, לפעמים ארבעה אחורה. בחצי שנה האחרונה ירדתי 13 קילו דרך תזונה וכמובן הספורט אבל יש לי עוד דרך והדרך נמשכת. ואת המשפט הקבוע אני כבר מכירה בעל פה ששומעת סביב – 'אם רק תרדי במשקל – את על הפודיום במקום ראשון'! אז אני בדרך, בקצב שלי, עם אהבה לגוף ולחיים".
ויקי גנאח בטריאתלון אשקלון | צילום: פרטי
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"על הנזלת בריצה, על האפצ'י המלא אחרי השחייה שלוקח חצי שעה להירגע, ומוותרת כבר על המלחמה מול החולצות הקטנות שמביאים לנו הנשים בתחרויות ספורט. כי ספורט זו לא מידה – זו דרך חיים, כוח ונוכחות. ורצוי שיהיה גם מקום לנשימה שנצליח לנשום דרך החולצה"
ספרי סיפור בלתי נשכח?
"משחה עמק המעיינות לפני עשר שנים, בחלוקת הפודיום והמדליות. אני וחברתי יעל ישבנו וצחקנו על הדשא, פתאום שמענו את אריק פרי קורא בשמי לפודיום. אמרתי ליעל: 'עזבי, הוא צוחק, הברווזים שחו יותר מהר ממני'. אחרי דקה שוב שמעתי את שמי, הפעם יותר חזק, ומלא מחיאות כפיים ואז יעל אמרה: 'ויקי, אני חושבת שבאמת יש לך פודיום'! ברגע הזה הבנתי שבעולם הזה את יכולה להיות גם אחרונה וגם ראשונה. הייתי אחת ויחידה בקבוצת הגיל שלי, וככה קיבלתי את מדליית הזהב הראשונה שלי. מאז באו עוד מדליות, כי זה לא השתנה, לשמחתי כי אני אוהבת מדליות.
מי המודל לחיקוי שלך? (דמות נערצת)
"הדמויות שאני מעריצה הן אסתר רוט שחמורוב האצנית ונדיה קומנצ'י. כבר בשנות הנעורים שלי, מהן נרקמו החלומות שלי לספורט. מהן קיבלתי השראה ומודל לרצון להיות והן עדיין מהוות עבורי מקור השראה בלתי נגמר, גם אחרי כל השנים".
ויקי גנאח במרתון ים המלח | צילום: SportPhotography
המלצה על ספר/סרט שנתן לך השראה
"הספר שאני ממליצה עליו הוא "רצות עם זאבים" של קלאריסה פינקולה אסטס. זה לא ספר ספורט, אבל הוא בהחלט ספר שמעורר השראה. דרך אגדות עם, אסטס מגוללת את הדרך בה כל אישה צריכה למצוא מקום משלה שבו היא שוקטת, צומחת ומפתחת את עצמה. הספר נוגע בנושאים של כוח פנימי, חיבור ואני למדתי ממנו לקחת את המקום של הספורט ולעשות ממנו מקום צמיחה במסע שלי, בדרך שלי. אני ממליצה לכל אישה לשים אותו על המדף וליד המיטה.
סרט מומלץ – "מיליון דולר בייבי" נתן לי הרבה השראה. לא נתנו לה שום סיכוי מרגע לידתה שנולדה במשקל קילו, אבל היא הצליחה להפוך למתאגרפת הטובה ביותר. זה סרט שמראה איך רצון עז, עמל והתמדה יכולים לשנות את הכל, גם כשנראה שאין סיכוי. אני יכולה להזדהות עם הדמות, כי גם אני נולדתי במשקל 1 קילו והיו ספקות לגביי, אך כמו הדמות בסרט, לא נתתי לחלומות להינמס. זה סרט שמלמד על התמדה וניצחון אישי".
