"אני מאושרת וגאה להיות האישה הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת האוורסט"

ראיון מיוחד בשוונג עם דניאל וולפסון שלפני כעשור נפצעה בתאונת סקי והרופאים בישרו לה שלא תוכל לחזור להיות האדם שהיתה - אז היא החליטה שהיא תטפס על האוורסט. בשבוע שעבר היא הגשימה את החלום הזה
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מה החלום שלך? זו השאלה שכל אחד ישאל את עצמו בסוף קריאת הריאיון המיוחד הזה עם דניאל וולפסון שהפכה תוך שש שנים למחזיקת התואר, האישה הישראלית הראשונה שכבשה את הר האוורסט, שנחשב להר הגבוה בעולם ומתנשא לגובה של 8,848 מ'. ההישג במקרה של וולפסון הוא מרשים בכל קנה מידה והתיעוד שלו לאורך כל השבועות בהם העפילה לפסגה, רק חיזק את התחושה שיש כאן מעבר להישג המדובר, גם סיפור אישי שיכול לדבר ולהיות מונגש לכל אדם בעולם.

שופעת חיוכים ומאוד מאמינה בהתמדה ובהגשמת החלום האישי שלה, יצאה וולפסון אל הדרך והגשימה אותו. בראיון איתה אי אפשר היה שלא להרגיש את ההתרגשות הגדולה ואת תחושת האושר שלה למרות העייפות הרבה שצברה לאורך כל ימי הטיפוס. בגיל 43 היא הפכה לישראלית הראשונה שכבשה את פסגת האוורסט ואחרי שהספיקה לרדת מההר, דבר שארך לא פחות מחמישה ימים ולנחות בישראל לפני מספר ימים היא הגיעה לראיון מיוחד כאן בשוונג.

התחלתי במצב הכי "נמוך" שאפשר

"אני מאושרת וגאה להיות האישה הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת האוורסט, ההר הכי גבוה בעולם. המסע שלי לפסגה החל במצב הכי 'נמוך' שאפשר, כאשר אני סובלת מפציעת סקי כואבת, עם תחזיות רופאים מחמירות בנוגע ליכולת שלי לשוב וללכת כמו קודם", אומרת וולפסון, "אבל אני לא אישה שנשברת בקלות. עוד בבית חולים אמרתי לעצמי, הם לא צודקים, אני אוכיח להם שאפילו אל גג העולם אני אגיע. ומאז אותו יום המטרה שלי היתה חדה וברורה – אני אדרוך על פסגת האוורסט. לאורך השנים הבאות התמדתי להתאמן בריצה, שחייה ואופניים, ולפני מספר שנים התחלתי גם לצאת למסעות טיפוס ברחבי העולם והתאהבתי".

הפכה לישראלית הראשונה שכבשה את פסגת האוורסט | צילום: באדיבות דניאל וולפסון

ספרי על התחושה הזו שהגעת לפסגת האוורסט אחרי כל ההכנות. על מה חושבים שם למעלה?
דניאל: "הייתי בפסגה כ-20 דקות. אחרי שבדרך ראינו גופות שנשארו על ההר. אלו גופות של אנשים שלא הצליחו לרדת ואז אני מגיעה ומבינה שאני על גג העולם, אך בעצם הדבר הכי חשוב הוא למצוא כוחות לרדת ולא להישאר על ההר".

שידורים חיים מההר

הרשתות החברתיות שיחקו תפקיד חשוב לחיזוק המוטיבציה הפנימית שלה. לאורך כל ימי הטיפוס היא שמרה על קשר עם העוקבים שלה בפייסבוק ובאינסטגרם ופרסמה פוסטים מהמסע, ואפילו היתה בשידורים חיים מההר כל עוד זה היה אפשרי מבחינה טכנולוגית.

"הבנתי שאני על גג העולם. דניאל וולפסון בדרך לספגה | צילום: באדיבות דניאל וולפסון

באחד הפוסטים היא כתבה לקהל שלה: "לאורך המסע התגובות שלכם והחיזוקים שלכם עזרו לי להגיע עד הפסגה. עם כל הודעה שקיבלתי הרגשתי שיש מטרה חשובה ממני למסע הזה, אני מצטערת שלא הצלחתי לענות לכולכם. לא יכולתי לעמוד בכל קשת הרגשות הללו ללא התמיכה, האהבה והחיזוקים שלכם. כל מילה שכתבתם, כל משפט שרשמתם בכל ערוץ קראתי, התרגשתי, בכיתי, גרמתם לליבי לגעוש ולנפשי לרקוד. אתם נתתם לי כוחות ועוצמות להמשך. עכשיו נשאר לג (קטע, א.ה) אחרון ויחד אתכם אעשה זאת. המדינה שלי מדינת ישראל שלי בוערת. רוצה לומר שאני נמצאת עם המדינה שלי בכל רגע, ליבי אתכם וכעת המסע שלי לפסגה להרים דגל ישראל ופשוט לצעוק על גג העולם".

מה המסר שלך לנשים שקוראות אותך עכשיו ומקבלות ממך השראה.
"כאישה אני תמיד אומרת שאני אישה רגילה, אני אימא, אני בעלת מקצוע ועורכת דין , ויחד עם זאת יש חלום. נכון גם אם החלום מזוהה עם התחום הגברי. יש ללכת עד הסוף, להאמין בעצמך, לא לוותר, להעז וגם להיכשל בדרך. לא להקשיב לאנשים שלא תומכים ופשוט לא לפקפק לשנייה שאת לאיכולה. וכמובן להמשיך לחלום ולהגשים חלומות".

מחנה השינה בו מתמקמים המטפסים | צילום: באדיבות דניאל וולפסון

ספרי מתי ואיך התחלת לטפס?
"לפני כ-10 שנים היתה לי תאונת סקי, שברתי את עצם הירך ויש לי פלטינה ברגל ימין. כבר שם בבית חולים החלטתי שאני עוד אטפס על האוורסט וכך החלום נזרק לאוויר. כמובן שלקח הרבה זמן עד שהתחלתי בכלל ללכת. גיליתי את עולם הטיפוס דרך קבוצת הריצה של מרת"א וזו היתה הפעם הראשונה בכלל שיצאתי עם דניאל קרן להרים. את הטיפוס ממש התחלתי לפני שש שנים".

בשנים האחרונות היא טיפסה על לא מעט הרים בכל רחבי העולם. אררט, איילנד פיק, מון בלאן, אקונקגווה, אלברוס, קילימנג'רו, קזבק, קוטופקסי, צ'ימבורסו, איליניסה נורטה, רוקו פיצ'ינצ'ה, וויטני, צ'אסטה ועוד. כל הר וכל פסגה הכינו אותה לדבר הגדול הבא עד שבסוף האוורסט סומן כיעד הנשגב ביותר. בראיון שנתנה לידיעות אחרונות בטרם שנגעה בפסגה, היא ציינה שעל ההר היא מרגישה הכי מוצלחת והכי טובה. "מי שמטפס איתי מקבל אותי בגרסה הכי משודרגת שלי, בלי מסכה ובלי איפור, הכי אותנטית ואמיתית. ההרים מלמדים אותי שאין גבולות לחלומות. הם מאפשרים לי להיות עירומה וחשופה, ויחד עם זאת הכי חזקה".

"הדבר הכי חשוב הוא למצוא כוחות לרדת ולא להישאר על ההר" | צילום: דניאל וולפסון

איך הבן שלך הגיב כששיתפת אותו שאת עומדת לטפס על האוורסט?
"בהתחלה היה לו מוזר והוא לא תמך. אבל כאשר הוא ראה שזה החלום שלי וזה יותר חזק ממני ואני הולכת בדרך שלי – הוא כיבד את זה והעריך זאת. אני גם מלמדת אותו ללכת אחרי החלומות שלו ולשים יעדים".

מה האוורסט מסמן עבורך?
"האוורסט מסמן עבורי להיות במקום הכי גבוה כאישה הישראלית. להיות שם ולהניף דגל ישראל. האוורסט הוא לא ההר הכי קשה, אך הוא ההר הכי גבוה. לכל אדם יש אוורסט משלו. האוורסט שלי הוא הנקודה הכי גבוה בעולם. זה משהו שמרגש אותי להיות שם ולהראות לכל אישה שהכל אפשרי. אפשר להגיע לכל אוורסט אפשרי בכל תחום".

לאוורסט יש מוניטין מיוחד בקרב המטפסים ומשמעות שמו בטיבטית הוא "אלת אם העולם" ומשמעות השם הנפאלי הוא "ראש הרקיע". השם הנפוץ "אוורסט", כפי שנהוג לציין את שמו בשאר העולם, הוא על שם המודד הבריטי סר ג'ורג' אוורסט (ההגייה הנכונה של שמו היא איורסט, בניגוד לשם המקובל היום להר – אוורסט), שהיה המודד הראשי של הודו והאחראי השני למיפוי הטריגונומטרי הגדול של הודו. האוורסט הוא אמנם ההר הגבוה ביותר יחסית לגובה פני הים, אבל אם לוקחים בחשבון מדידת גובהו של הר גם מתחת לפני הים, הרי שההר מאונה קיאה שבהוואי עוקף את האוורסט, שכן גובהו המלא הוא 10,203 מ' מעל קרקעית האוקיינוס השקט. בכך מאונה קיאה הוא למעשה ההר הגבוה ביותר בעולם לפי צורת מדידה זו.

"צריך מאוד לרצות ולהאמין" | צילום: דניאל וולפסון

המכשולים המנטליים הם רבים וכוללים: קור, תזונה, שתייה, התאקלמות, גבהים, ציוד ועוד – כיצד ניהלת את עצמך נפשית למסע הזה?
"היו המון כשלים בדרך" היא מספרת, "גם מזג האוויר לא שיחק לטובתנו העונה. צריך חוסן נפשי מנטלי חזק וצריך להיות במצב רוח חיובי. גם אם יש קושי לא מומלץ להתלונן. אני ראיתי בכל דבר דבר משהו טוב. תמיד הייתי חיובית. לשנייה לא פקפקתי בעצמי. לשנייה לא נתתי לעצמי לחשוב שיש אופציה לוותר. לשנייה לא חשבתי לפרוש. גם כשחליתי בגובה 6,500 מ' והיה לי משבר ושאלתי את עצמי האם אני אוכל להמשיך – הייתי בטוחה שאני יכולה. פשוט צריך מאוד לרצות ולהאמין, ולהיות חיובית כל הזמן".

מה הציוד שמטפס זקוק לו ומה המשקל שלו?
"במסע מהסוג הזה הציוד הוא חלק חשוב מאוד וחייב להיות ברמה הכי גבוהה. חליפת הטיפוס לפסגה חייבת להיות עמידה בקור וברוח. בחליפה שלבשתי לא הרגשתי קור גם במינוס 40. המטפס מצטייד גם בנעלי טיפוס מיוחדות, כפפות ובנוסף לביגוד יש גם ברזלים, רתמה עם גיומאר, קרבינות, חבל אבטחה, גרזן, מקלות, מסמרי שלג וקסדה. צריך להבין שהציוד חייב להיות של חברות אמינות ורק של חברות שמתמחות בתחום. אבל הכי חשוב זה שק שינה שמתאים למינוס 40-50 מעלות. מבחינת אביזרים נוספים זקוקים למשקפי שמש עם מדד גבוה נגד השמש. מהבייס קמפ (נקודת המוצא של המטפסים, א.ה) הציוד המפורט מלווה אותי כל הזמן ולרוב הציוד נמצא עליי. כמובן שככל שהציוד יותר קל ככה יותר נוח להתנייד איתו. למשל השק שינה שלי שוקל 1.5 ק"ג, חליפת הטיפוס 1 ק"ג, נעלי הטיפוס כל נעל 900 ג'. מסמרי שלג 1.2 ק"ג. תעשה חישוב כמה הכל שוקל בסך הכל. כמובן שככל שהציוד יותר קל ככה העלות גבוהה יותר".

האם יש לך תחושה של אנטי-קליימקס לאחר שהעפלת לפסגת האוורסט?
"החלומות לא נגמרים, יש לי עוד הרבה. אני אוהבת לחלום, לשים לי יעדים ולהגשים אותם. זה מרגש אותי וגורם לי לחיות. זה גורם לי להרגיש. זה גורם לי להיות אני. החלום הבא שלי הוא לסיים את 7 הפסגות פלוס הקוטב הצפוני והדרומי".

"אל תתנו לאף אחד לעצור אתכן"

את המסר של וולפסון אי אפשר לפספס, היא משננת אותו ונראה שהיא עושה זאת כיוון שהיא בהחלט מאמינה בו בכל ליבה. "חשוב לי במיוחד בתקופה זו למסור לכל עם ישראל מסר של תקווה ואמונה. כמו שאומרת הקלישאה המוכרת – 'אין דבר העומד בפני הרצון', וזה נכון לכל אישה או גבר וגם למדינה האהובה שלנו. אם רק נלמד לקבל את השונה ולאהוב את האחר נוכל להגיע ביחד להישגים מופלאים, כמעט כמו לטפס על פסגת האוורסט".

למסע שהיא עברה יש תכלית נוספת והיא מתומצת בפנייה שלה לכל הנשים: "עוד מסר אחרון שחשוב לי מאוד להעביר לכל הנשים שקוראות את זה ושומעות על הסיפור שלי, השמיים הם באמת הגבול, אל תתנו לפחד למנוע מכן לעוף הכי רחוק עם החלומות שלכן, אל תתנו לאף אחד לעצור אתכן. יש בתוכנו כוחות מדהימים להגשים כל דבר שנשאף אליו".



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • שרון מרום הגיב:

    לומר כל הכבוד, לא מספיק, אני ממש גאה בה (וקצת מקנא ) בלי לוותר על אימהות ,על מקצוע ולהיכנע לכאבים ולנבואת הרופאים, להגיע לפסגה, אין מילים, מודה אעקוב אחרי המטרה הבאה שלה. הנשים הם בהחלט המין החזק (והרוב)

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כשמישהו אומר לי שאני לא יכולה לעשות זאת, אני פשוט לא מקשיבה לו", פלורנס גריפית ג'וניור



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג