מה ההבדל בין תחרות כזו לבין תחרות אנורקסיה?

אם הייתה תחרות להפרעות אכילה, כזאת שנאמר בה "מי שאוכלת הכי מעט ונראית הכי שדופה היא המנצחת", מה הייתה תגובת החברה לדעתכן? נועה זילברמן מנסה להבין מי צריך תחרויות כאלו בכלל!
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
תחרויות חיטוב או קידום הפרעות אכילה? | צילום: shutterstock

אם הייתה תחרות להפרעות אכילה, כזאת שנאמר בה "מי שאוכלת הכי מעט ונראית הכי שדופה היא המנצחת", מה הייתה תגובת החברה לדעתכן?

כבר שנים שתחרויות חיטוב למיניהן קורות בעולם כדבר לגיטימי, כשזהו אות גאווה להיות מר או מרת ישראל/עולם. עד היום אני זוכרת את שמו של הישראלי שזכה 10 שנים ברצף בתואר מר עולם ואיך הייתה סביבו הילה חיובית של בריאות והצלחה. אני זוכרת כילדה, שמעולם לא נאמר לי, לא בשיח התרבותי ולא בסביבה הקרובה, שעבור הנראות הזו יש מחיר כבד, שבריאות לא מגולמת בהגעה למראה גופני אבנורמלי, ושהתחרויות הללו הן בעייתיות בלשון המעטה.

אולי הדברים הללו לא נאמרו לי כי עד היום אנחנו כחברה לא מבינות ומבינים שמדובר בבעיה, בהפרעות אכילה ובעידוד התנהגות רגשית וגופנית רעילה מול אוכל, ספורט, הגוף והחיים עצמם.

תראו, אינני פסיכיאטרית ואני לא רשאית לתת דיאגנוזה לפתולוגיות נפשיות עבור אף אחד או אחת, אבל אני כן זוכרת שכשעבדתי בחדר כושר ואחת מהצוות התחרתה במרת ישראל, היא הייתה מגיעה להרעבה פחממתית כל כך קשה שלקראת סיום התהליך היא לא הצליחה לנהוג או לישון מרוב צניחת סוכר ונוירוטיות. היא ליטרלי הייתה חייבת לעשן קנאביס כדי להצליח להרגיע את המערכת הסימפטטית שלה (זו שמגבירה ומגיבה לסטרס גופני ונפשי) ורק אז הצליחה לתפקד ולהעביר את היום באופן יחסי.

תחרויות חיטוב או קידום הפרעות אכילה?

יותר מכך, ביום התחרות עצמה מסתבר שישנו "טריק" מוכר שבו העור נהיה דק וצמוד לגוף על ידי התייבשות, כן כן, הרבה מהמתחרות והמתחרים פשוט לא שותים נוזלים יום-יומיים לפני התחרות כדי להגביר את הנראות הרצויה של שרירים וורידים בולטים.

דבר נוסף ומהותי להבין, אותה קולגה שעבדה איתי, הגיעה (כנדרש לתחרות שכזו), לאחוז שומן נמוך באופן קיצוני, אחוז שומן של גבר שרירי ורזה, אחוז שומן שבעקבותיו הפסיקה לה הווסת והגוף היה דרוך ובאי שקט.בעצם אחוז השומן שהיה לה, הוא ככל הנראה אותו אחוז שומן שניתן יהיה למדוד לאישה רזה מאוד שנמצאת בהרעבה קשה. אי לכך חשוב להבין שחזות גדולה ומנופחת שריר, אינה מעידה שהגוף לא נמצא במצוקה גדולה.

ואני שואלת – איך יכול להיות?

הכיצד יש תחרות ארצית ועולמית, לגיטימית ומנורמלת, שמודדת א.נשים לפי נראות קצה שמחייבת אותם להיות באורח חיים כפייתי וחולה, אורח חיים שפוגע מנטלית וגופנית במתחרים ובמתחרות, גם אם זה לא נראה כמו אנורקסיה וגם אם זה במסווה של בריאות כי יש להם הרבה שרירים והם עושים ועושות הרבה ספורט.

איך יכול להיות שתחרות כזאת מוכרת על ידי הוועד האולימפי הישראלי ומשרד התרבות והספורט? ומה ההבדל בין תחרות כזאת לבין תחרות אנורקסיה? כי פה עושים ספורט והמראה הוא לא שדוף אלא שרירי?

האם הפרעת אכילה נמדדת בנראות רזה בלבד? התשובה היא לא.
היא נמדדת בעיסוק כפייתי באכילה ומראה, בתפיסת דימוי עצמי מעוותת ובפגיעה גופנית, ואת כל אלו אני חושבת שיש בקרב מתחרות ומתחרים בתחרויות חיטוב כאלו ואחרות.

האם הגיע הזמן לעשות בדק בית בעולם הספורט ובנורמה התרבותית שרווחה עד כה ולהתקדם לחשיבה ביקורתית ומוסרית יותר?

אם אנחנו כחברה מקדמות ומקדמים תחרויות מראה שבחסותן מנורמל אורח חיים קיצוני וחולה, מה זה אומר עלינו ואיך זה משפיע על כולנו? זה אומר שאנחנו חברה חולה ומשפיע עלינו בהשרשת החולי התרבותי-ציבורי וזה מהדהד בנו כפרטים.

יש מקומות ותחומים שבהם ידנו קצרה מלהושיע, כמו רשתות חברתיות, סלבריטאיות על שמייצגות ומנרמלות חולות כאלו ואחרות, טרנדים ופרסומות של תאגידים פרטיים ועוד…

אבל יש מקומות שבהם העשייה היא ממש שלנו, כמו הוועד האולימפי ומשרד התרבות והספורט, מקומות שהם הקול הציבורי למה מקובל ומה לא, מה לגיטימי ומקבל במה והכרה ומה אסור היה שיקבל ומוטב השינוי מאוחר מלעולם לא.

אין לי שום דבר אישי כנגד האנשים שעוסקים בתחום כמקצוע, הן כמתחרים והן כמארגנים. אבל יש לי התנגדות לכך שתחרות מסוכנת שכזו תמשיך להיות מוכרת ונורמלית בשיח הציבורי.

רגע לפני שיש ביקורת על הנוער של ימינו ומשפיעניות רשת כאלו ואחרות, אולי כדאי שנעשה בדק בית במשרדים הגדולים שמקדמים הפרעות אכילה במסווה של בריאות והצלחה.


 

נועה זילברמן | מאמנת כושר הוליסטית ובודי פוזיטיבית וסטודנטית לפסיכותרפיה גופנית

 

טור זה נכתב על דעתה של המחברת בלבד



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • אריאלה הגיב:

    האם כותבת הפוסט יודעת שיש תחרויות פיתוח גוף טבעיות ללא סטרואידים וחומרים אסורים אחרים? שכבר מתוך ענף הפיתוח גוף יוצאים דברים יותר טובים.
    2) הכתבה אמורה לעורר ענין ולהדליק נורה- מצד שני לאנשים יש חופש בחירה מה לעשות ולא כל ספורט הוא בריא. או בכלל ספורט תחרותי אינו בריא.
    בטורים של אופניים הרוכבים עוברים דברים קיצוניים שלא כלכך בריאים, בכלל לרוץ אולטרא מרתון לא בריא, שלא נדבר על איירוןמן שהוא יכול להיות גם לא בריא..
    כל ספורטאי קצה הגוף שלו משלם מחיר גם של הפרעות אכילה סמויות וגם עיסוק סביב אוכל 24/7 מה כן ומה לא .
    כתבה קצת בכיינית שלא משרת טוב את הנאמר בה.

    לא כל דבר שמזעזע את כותבת הפוסט פה מזעזע אנשים אחרים בעולם(הכוונה להדגשה של עישון הקנאביס וההתיבשות)

  • הדר הגיב:

    צודקת!

  • לוק הגיב:

    את כל כך צודקת!

  • איציק הימן הגיב:

    הנחה מובלעת במאמר הזה, שזו תופעה ספציפית לענף פיתוח הגוף. התופעה של הפרעות אכילה נפוצה ממש בהרבה ענפי ספורט תחרותי, כדוגמאות – טריאתלון, אופניים, התעמלות אמנותית. התכונה הייחודית של ענף פיתוח הגוף, שמבליטה זאת, היא עיסוקה במראה החיצוני – בשאר הענפים, בהם קיימת התופעה הזו, לא המראה הוא מטרת העיסוק הכפייתי באוכל, אלא השלכות שלו על הביצועים.

  • מיכל כהן הגיב:

    ואיזה ספורט תחרותי היום אינו פוגע לאורך זמן בבריאות ? מה אם הרעבת המתעמלות למשל? וממתי הרמת משקולות הוא דבר בריא? או ריצה לאורך 42 ק"מ?? ועוד ועוד. יש צורך לקבוע כללים מאוד נוקשים לענפי ספורט תחרותיים, ולא רק לחפש סמים

    1. איציק הימן הגיב:

      אין בעיה לרוץ, לרכב, לשחות כל מרחק שהוא וכל זמן שהוא, רק מוסיף בריאות. נזקים נגרמים כתוצאה מלחצים תחרותיים – כך למשל, הרעבה עצמית אופיינית לענפים האלו, לא מטעמי מראה כי אם מטעמי ביצועים. זה נכון בהרחבה לכל ענפי הספורט, הלחץ התחרותי מביא להתנהגות לא בריאה, לא הספורט עצמו.

  • הדס הגיב:

    כתבה מצויינת, ומעוררת מחשבה,
    יחד עם זאת קל יותר להחריג ספורט שהוא סוג של תחרות יופי, ולא עוסק מעבר לכך בהישגים כמו מהירות, גמישות, סיבולת וכו, אבל מה עם מקצועות נוספים שגם הם חורגים מהמידתיות הבריאה? מי יחליט היכן הגבול?

  • דרור קיס הגיב:

    איזה כתבה מקושקשת , סליחה אבל בילבולי…….
    את יודעת איזה נזם נגרם לרצים למרחקים ארוכים איזה מחיר נפשי גופני ואחר נגרם למתאבקים למרימי משקולות למתעמלים שחקני כדור וכל ספורטאי באשר הוא …. לשחמטאים שחקי ברידג' ועוד ………
    אולי עדיף שנחיה כולנו כמו במטריקס במציאות מדומה, ולעורכים , לא צריך לפרסם כל שטות שכותבים , למילים יש כח ,

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"אל תוותרו לעולם. הפסד או דחייה הם רק הצעד הראשון בדרך להצלחה". ג'ים ולואנו



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג

רישום לניוזלטר

רוצים לקבל את הניוזלטר של שוונג עם הכתבות הכי מעניינות ישירות למייל?
מלאו בחלון את כתובת המייל ואנחנו נדאג לכל השאר…

שימו לב:
במילוי השדה עם כתובת הדוא"ל שלכם, אתם מסכימים לקבל דיוור מחברת שוונג אירועי ספורט.​ תוכלו להסיר את עצמכם בכל עת ממאגר המידע באמצעות כפתור "הסרה" המצורף לכל הדיוורים שלנו.