השבוע שעבר היה שבוע מרגש במיוחד עבור קיבוץ בארי, ועבורי באופן אישי. כבר הרבה מאוד זמן שלא הייתה כל כך הרבה תכונה חיובית ושמחה מחוץ לשער הצהוב של הקיבוץ, שעומד עדיין ריק מיושביו מאז 7 באוקטובר 2023. זה התחיל ביום שלישי, עם טקס חנוכת פארק האופניים החדש בקיבוץ בתרומתו הנדיבה של סילבן אדמס. זכיתי להנחות את האירוע, אבל לא פחות מכך, זכיתי שנגב בני יהיה אחד הרוכבים הראשונים שיעלו על המסלול היפהפה כחלק מהטקס (עוד על המסלול והטקס תוכלו לקרוא בכתבה שעלתה בשבוע שעבר בשוונג). ואם ביום הזה היה רגש שיכול להספיק לשבועות ארוכים, הגיע מרוץ התקווה ביום שישי עם כמויות רגש שיספיקו לשנה.
לכתבות נוספות בנושא:
- שבוע לזינוק: כל מה שצריך לדעת לקראת מרוץ GO RUN גני תקווה-קריית אונו הראשון
- "בק"מ ה-38 הרגשתי את חן איתי": השיא המרגש של אור יהלום בשיקגו
- רצים 7.10: אלפים יצאו לרוץ בכל הארץ לזכר הנרצחים והנופלים
איה מידן בחנוכת פארק האופניים בבארי | צילום: גיא דר
אני לא יודעת לכמה מכם יצא לעמוד בשער הסיום של מרוץ חברתי, ללא מדידת זמנים, ולראות כל כך הרבה רגשות בו זמנית. שמחה, עצב, גאווה. דמעות של אושר ודמעות של עצב. אנשים מתחבקים ואנשים מתפרקים בכאב. יש המבקשים להשאר קצת עם הרגש ויש המחפשים להעביר את המחשבות למשהו אחר. נראה שהרגע הזה, שהתקיים בשער הסיום של מרוץ התקווה ביום שישי האחרון, הוא מיקרוקוסמוס של החיים שלי, של כולנו, אחרי 7 באוקטובר.
אז איך הכל התחיל?
אני אוהבת מרוצי שטח. במיוחד אם מוסיפים ערכים וקיימת חוויה שהיא מעבר לריצה. בסוף אחד האירועים שהשתתפתי בהם עוד ב-2022, הסתכלתי בלו"ז על כל מרוצי מרתון ישראל וראיתי שקיימים המון מרוצים מהצפון הרחוק ועד הדרום הרחוק אבל בחבל ארץ הכי יפה בארץ, בנגב המערבי, לא היה מרוץ. אז פניתי לעופר פדן והצעתי לו לבקר באזור כי נראה לי שהוא פספס את המקום הכי יפה בארץ.
מרוץ התקווה | צילום: SportPhotography
נפגשנו באפריל 2023 והתחלנו לעבוד על מרוץ יחד. מרוץ שיעבור בשטחים בדרכי האופניים שסביב בארי. עוד לא הכל היה מוכן וגם היה חסר שם למרוץ. לא רצינו לחבר אותו להפנינג דרום אדום שמתקיים כל שנה, אבל כן רצינו שהרצים יחוו את השטח הירוק והפורח.
אבל אז הגיע 7 באוקטובר 2023. והעולם שלי ושל כולנו התהפך. שעון הגרמין נעצר. קהילת בארי איבדה באותו היום 102 אנשים. חברים. 30 נחטפו, וחלקם איבדו את חייהם בשבי. אחרי שבועיים בערך, כשעוד הכל בוער וכולנו מפונים, התקשרתי לעופר ואמרתי שיש לי שם למרוץ – נקרא לו "מרוץ החיים".
היה לי ברור שזה לא עניין של אם. זה עניין של מתי. והיה לי ברור שקודם צריכים להחזיר את החטופים בכדי לקיים את האירוע הזה. וככה, מאז ועד יום שישי האחרון עבדנו על החלום שהתחיל אי שם ב-2023.
מרוץ התקווה | צילום: SportPhotography
איך נבנו המסלולים של מרוץ התקווה?
אני מאוד מחוברת לשטח ולאדמה בבארי. בשנות הקורונה הכרתי כל שביל, אבן ופנייה. הייתי יוצאת לעיתים בשעות חשיכה ורצה בביטחון בכל האזור. לא האמנתי שמשהו יכול לקרות לנו והיה לי ברור שאני רוצה שהרצים יכירו את המסלולים והמרחבים שאני נהניתי לרוץ עליהם.
בנוסף, הבנתי שבשביל לחוות את החוויה צריכים להוריד את מדידת הזמנים. ובדרך זו לאפשר לאנשים לעצור, לשהות, אולי גם לבכות ולהמשיך הלאה.
לאפשר גם לעצור, ולבכות | צילום: SportPhotography
היו לי ארבעה עקרונות שהנחו אותי בבחירת המסלול:
לעולם לא לשכוח
יש לי פחד גדול שישכחו את ה-7.10. או שיקטינו, ינרמלו. יגידו שזה לא קרה. כבר שמעתי משפטים כמו "זה לא היה טבח", "חמאס הם נכס" וכל מיני סיסמאות שמנסות למחוק את אותו היום. ולכן, היה לי חשוב שהרצים יעברו במקומות שבהם מונצח היום הזה. נראה שלא משנה כמה פעמים תגיע לשם זה תמיד יבעט לך בבטן. יער חרבות ברזל, אתר הנובה, מיגונית המוות ברעים, הבית השרוף בבארי ועוד. יש הבדל בין לראות את זה בטלוויזיה לבין להיות פיזית במקום ולראות את המראות והאימה.
מיגונית המוות במהלך המרוץ | צילום: SportPhotography
הנצחה כמספר גב
כספורטאית שעברה את ה-7.10 ונשארה בחיים, היה לי חשוב להנציח את האנשים שכבר לא איתנו בתחום הספורט. אני למדתי על עצמי שזה עושה לי טוב להשאיר את השמות בתודעה בכדי שאנשים יכירו. בכל תחרות טריאתלון או מים פתוחים אני כותבת על השכמות – לזכר ליאור וייצמן ולזכר כרמל בכר. ליאור היה השותף שלי ברכיבות השבת והיינו צריכים להיפגש בשבת השחורה. המחבלים רצחו אותו בדרכו הביתה. וכרמל, אחיין שלי, בן 15 שמאוד אהב את הים והיה גולש גלים. כרמל נרצח בביתו בבארי. מתוך ההבנה של כמה זה עושה לי טוב להנציח ולהמשיך את התנועה, בין היתר גם בשבילם בחרתי לאפשר גם לרצים במרוץ התקווה להנציח את מי שהם רוצים בצורה של מספר גב.
למה על הגב? כי העין האנושית קוראת מילים בלי להפעיל מחשבה. תנסו פעם להסתכל על מילה בעברית בלי לקרוא אותה. הצלחתם? זה קורה אוטומטית. וכשהמילה על הגב ורצים מאחורי מישהו, אז אם נרצה או לא ברגע שהעין תקלוט את המילה נקרא. וככה השמות של האנשים המדהימים שהיו פה ואינם מגיעים לתודעה של עוד ועוד אנשים.
איה מידן בסיום TRI כנרת | צילום: גיא דר
לא רק 7.10, יש גם היסטוריה
אני זוכרת שאחרי היום השחור בחיינו, כשיצא לי להכיר אנשים שלא הכירו אותי או את הסיפור שלי ושאלו מאיפה אני עניתי 'בארי'. מיד הייתי רואה את העיניים נופלות, הרוק לא מצליח לרדת בגרון. ואז יש שקט. רציתי לשנות את זה ולהזכיר שבבארי או ביישובי הנגב המערבי יש גם הרבה היסטוריה. יש דרום אדום, פרחים ושטחים עצומים של חקלאות, ולכן בחרתי להביא את הרצים למקומות כמו מחסני התחמושת של הבריטים, מפעל מכרות הגופרית, כביש הבטון העתיק, נחל בשור וגרר. ואני מקווה שמי שרץ במרוץ יודע היום שבארי היא לא רק אירוע ה-7.10. היא הרבה מעבר.
תקווה, תקומה וראייה קדימה
עברו שלוש שנים מאז ה-7.10 וכבר אין חטופים בעזה. יש משב רוח של בנייה מחדש ואיזשהו שיקום יחסי. קהילת בארי תחזור הביתה רק ביולי 2027, וכן, היה לי משהו לא נוח בגוף לבנות את המרוץ ולקיים אותו בבית שלי בעוד שלא חזרנו אליו. אבל בחרתי לעשות את זה כי זה מסר חד וברור שאנחנו כאן. במקום שלפני שלוש שנים התמלא בדם ודמעות, ועכשיו מתמלא ברוח של תנועה ושמחה. זה מסר שאנחנו ממשיכים לצד הזיכרון והכאב ובוחרים בחיים. לכן למסלול הכנסנו מוזיקה, צבע, שבשבות, קיר תקווה, טרקטורים על השדות, קשת צבעונית ובסוף המרוץ התקיים יריד של תוצרת הנגב המערבי והופעות של להקות צעירות מהאזור. ואני אהיה הכי מאושרת במרוץ הבא לספר על הבמה שקהילת בארי חזרה הביתה. אני מחכה לזה בהתרגשות.
מרוץ התקווה | צילום: SportPhotography
אז שיתפתי אתכם ב"מאחורי הקלעים" של מרוץ התקווה וחשוב לי להגיד שכל זה לא היה קורה בלי מרתון ישראל, 2mix, חברת הראל הספונסר הראשי, מועצה אזורית אשכול, קק"ל, מכביה ותקומה.
ומה היא תקווה אתם שואלים? יצא לכם פעם לחשוב מה היא 'תקווה' בשבילכם? אז בואו אספר לכם מה היא תקווה בשבילי – אני כבר לא חיה בעולם אוטופי ואומרת שתקווה היא שיהיה לנו רק טוב. ברור לי שהדרך עוד ארוכה ויהיו עוד מכשולים. אבל תקווה בשבילי היא היכולת שלנו למצוא את הכוחות בעצמנו לקום מכל משבר וקושי, להצליח לחיות לצד האובדן הכואב כיחידים, כקהילה וכעם במדינת ישראל.
וכשראיתי את כמות האנשים שהגיעו למרוץ התקווה ביום שישי, וברור לי שלחלק מהאנשים זו הפעם הראשונה שהם מתקרבים לאזור, ועבור חלקם זו הפעם הראשונה שהם מגיעים לאזור שלא כחלק מהמילואים – הבנתי עד כמה
אנחנו עם של גיבורי על. ואנחנו התקווה!
נתראה במרוץ הבא.
מרוץ התקווה | צילום: SportPhotography
