שבעה וחצי חודשים בלבד אחרי לידת בנה הבכור, שרה שוסטרום שוב בצמרת העולמית. והאמת, זה מרגיש כאילו היא מעולם לא עזבה. האלופה האולימפית זינקה למים למשחה 50 חופשי באליפות שטוקהולם הפתוחה והפתיעה בתוצאותיה אפילו את עצמה.
לכתבות נוספות בנושא:
דרמה בבריכה בשוודיה: מפגינים קפצו למים ועצרו את הגמר של שוסטרום.
שוסטרום תתחרה לראשונה מאז הלידה: "הגוף היה צריך ללמוד שוב איך לנוע".
עוד שניים בפנים: קריצ'בסקי ודנציגר קבעו קריטריון לאליפות אירופה.
שוסטרום עצרה את השעון על 24.36 שניות. תוצאה שממקמת אותה באופן מיידי חזרה קרוב לטופ העולמי. התוצאה הזאת, רק 75 מאיות משיאה העולמי, היא מהירה יותר מזו איתה ניצחה גרטשן וולש את תחרות ה-PRO SWIM בווסטמונט (24.39). וגם מהירה יותר מהתוצאה המנצחת באליפות סין הפתוחה (24.41 שניות)
היא סיימה במקום השני, בפער של שתי מאיות בלבד מהמנצחת שיבון הוהי. השחיינית מהונג קונג קבעה את תוצאת השנה בעולם, ואילו שוסטרום – במקום השני בעולם השנה.
שוסטרום: "הפתעתי את עצמי"
בראיון ל-Swimswam לאחר המשחה שוסטרום נשמעה מופתעת, אפילו נרגשת, כשהתייחסה לקאמבק: "זה מרגיש מדהים. זאת אומרת, רק להתחרות, פשוט להיות כאן כדי להתחרות זה מדהים. ולהפתיע את עצמי עם התוצאות שהשגתי"
היא הודתה שהציפיות שלה היו נמוכות יותר: "לא חשבתי שאחזור לרמה כזו כל כך מהר. רק לפני שבעה וחצי חודשים ילדתי. אני מניח שהייתי ממש מרוצה גם מתוצאה של 25.2 שניות". ועדיין, היא מדגישה זה רק עוד צעד בדרך: "אני מניחה שעדיין יש קצת עבודה לעשות כדי להתאושש ב-100% מבחינה מנטלית ופיזית".
מבחינה מקצועית, שוסטרום משתפת שהתמקדה בפרטים הקטנים: "זה היה המיקוד שלי – לא להוריד את התדירות, לא לצאת חזק מדי ולשמור על אותו קצב תנועות לאורך כל הדרך". היא גם מודעת לכך שהיא עדיין לא בשיאה: "אני יודעת שהמהירות מעט איטית יותר מבעבר, ועדיין, זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאהיה בנקודה הזו".
הבחירה להתחרות דווקא בשטוקהולם לא הייתה מקרית. היא מספרת: "זה מדהים לשחות כאן, וזו אחת הסיבות שהתעקשית להקדים את הקאמבק כדי להתחרות כאן… קל לי להתחרות כשאני בשטוקהולם; זו בסך הכל נסיעה של 20 דקות עבורי".
ריקוד אחרון – הפעם כאמא
בגיל 32, שוסטרום מכוונת למשחקים האולימפיים ב-2028. אחרי שזכתה בזהב בריו, בכסף בטוקיו ושוב בזהב בפריז, היא רוצה להוסיף לארון העשיר שלה מדליה נוספת. בקצב בו היא מתקדמת, זו בהחלט יכולה להיות מטרה ריאלית.
שוסטרום עצמה נשארת זהירה. מדברת על תהליך, על התאוששות, על חזרה הדרגתית. אבל הבריכה מספרת סיפור אחר: היא כבר שם. ואולי זה הדבר המרשים ביותר בקאמבק הזה – לא רק שהיא חזרה, אלא שהיא מעולם לא באמת עזבה את הפסגה.
