אחרי שזכה בזהב האולימפי בפריז, רבים ציפו שאלכס יי ימשיך במסלול המוכר של הטריאתלטים. במקום זאת, הבריטי בחר בדרך שונה לגמרי. עונה כמעט שלמה מחוץ לטריאתלון, עם מיקוד בריצת מרתון. כעת, לקראת חזרתו לזירה, הוא מודה – ההחלטה הזו הציתה בו מחדש את האש.
לכתבות נוספות בנושא:
עד הוואט האחרון: ניתוח הביצוע המרשים של איתמר אשד בחצי ישראמן 2026.
הסכומים נחשפים: אלה הטריאתלטים שהרוויחו הכי הרבה ב-2025.
ניתוח: האם אלכס יי יכול לכבוש גם את המרתון וגם את הטריאתלון האולימפי ב-2028?
"להרגיש שאני עדיין משתפר – זה משהו שממש לא היה לי מובן מאליו אחרי המשחקים האולימפיים", סיפר יי בראיון לאתר TRI247. "האמונה הזו חזרה, והיא ממש הדליקה בי אש לחזור לטריאתלון ולתת לזה את כל כולי".
לא בריחה – אלא התפתחות
יי מדגיש שהמעבר לריצה לא היה עזיבה של הטריאתלון, אלא חלק מתוכנית ארוכת טווח. את מרתון לונדון הוא סיים במקום ה-14 בהופעת בכורה, אך השיא הגיע בדצמבר בוולנסיה. הבריטי קבע שם 2:06:38 שעות, הזמן השני בטיבו אי פעם על ידי רץ בריטי.
אלכס יי במרתון לונדון 2025 | צילום: TCS London Marathon
"2025 הייתה שנה ממש כיפית", הוא אומר. "קצת צדדית אולי, אבל לגמרי בתוך ההקשר של איך להיות טוב יותר בטריאתלון בעתיד". לדבריו, לונדון הייתה בעיקר חוויה לימודית. "לא הגעתי לשם עם ציפיות גבוהות. ידעתי שאין לי זמן להכנה מושלמת, אז רציתי פשוט להבין את המרחק, את האתגר, ולספוג את החוויה". בוולנסיה כבר מדובר היה במבחן ביצוע. "שם ניסיתי לממש את כל מה שלמדתי – ולראות מה אני באמת שווה".
האש חוזרת – והיריבויות מחכות
החוויה הזו העניקה ליי משהו שלא ציפה לו אחרי פסגת הקריירה: תחושת התקדמות מחודשת. וזה חדשות מצוינות לעולם הטריאתלון, במיוחד לקראת עונת 2026 שמסתמנת כאחת המרתקות בשנים האחרונות.
בזמן שיי היה מחוץ לסבב, מאט האוזר האוסטרלי זכה באליפות העולם של ה-WTCS עם עונה כמעט מושלמת. במקביל, היידן וויילד – יריבו הגדול מהדו-קרב האולימפי בפריז – שלט ביד רמה בסבב ה-T100. "היו רגעים שהרגשתי שאני מפספס", מודה יי. "אבל מצד שני, זכיתי להתחרות על במות שלא דמיינתי שאגיע אליהן".
אלכס יי עם היידן וויילד ומאט האוזר | צילום: World Triathlon
כעת, המבט שלו ממוקד מחדש בסבב אליפות העולם. "אני רוצה להבין איך הספורט השתנה בזמן שלא הייתי, ולהיות שוב תחרותי".
יי מודה שהבחירה ללכת נגד הציפיות אחרי הזכייה האולימפית הייתה קריטית עבורו. "זה היה מסע אישי. לא לנסות לעמוד בנורמות החברתיות של מה 'מצופה' מאלוף אולימפי", הוא מסביר. "חיפשתי איך להשתפר מבפנים, איך למצוא גבולות חדשים". במקום שחיקה מנטלית, הוא מצא רענון. המעבר למרחקים הארוכים דרש סבלנות, איפוק והיכרות עמוקה יותר עם עצמו. "זה לימד אותי המון – לא רק כספורטאי, אלא כאדם".
עתיד פתוח
יי חוזר לטריאתלון עם פרספקטיבה רחבה יותר – ועם התרגשות גדולה ממה שמחכה לו. "אני חושב שהספורט נכנס לעידן חדש", הוא אומר. "כשעומדים על קו הזינוק ויש הרבה ספורטאים שיכולים לנצח – זה מרגש. אתה לא רוצה מרוץ שהסוף שלו ידוע מראש".
המטרה שלו ברורה: "להופיע הכי טוב שאני יכול במרחק האולימפי, ולראות לאן זה לוקח אותי". ואם לשפוט לפי האש שחזרה לעיניים – אלכס יי אולי עזב לרגע את הטריאתלון, אבל הוא חוזר אליו רעב, בוגר ומסוכן מתמיד.
