דמיינו ספורטאי אחד שמסוגל לשלוט גם במרתון וגם בטריאתלון במשחקים האולימפיים. נשמע משוגע, נכון? אבל בעקבות ההופעה האחרונה של אלכס יי במרתון ולנסיה, זה אולי כבר לא נראה עד כדי כך רחוק מהמציאות.
לכתבות נוספות בנושא:
ספורטאי היסטורי: תוצאה פנומנלית לאלוף האולימפי בטריאתלון במרתון ולנסיה.
רגע ספורטיבי בוולנסיה: כשהאלופה האולימפית סייעה ליריבתה שפספסה את תחנת המים.
תוצאות מרשימות וחוויה עוצמתית: הרצים הישראלים להטו במרתון ולנסיה.
אלכס יי, האלוף האולימפי בטריאתלון, הפתיע את כל עולם הריצה כשהשיג זמן מטורף של 2:06:38 שעות, בסך הכל במרתון השני שלו בקריירה. זו התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה לרץ בריטי (אחרי סר מו פראח), וזה הציב אותו פתאום על המפה גם כמרתוניסט ברמה עולמית. עוד לפני הריצה הוא הצהיר שיחזור להתמקד בעיקר בטריאתלון, אבל מהר מאוד הדמיון התחיל לעבוד: מה אם הוא ינסה להתחרות בשניהם במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028?
הסיבה שהשאלה הזו מרגשת כל כך היא שהגוף האנושי בדרך כלל לא בנוי להתחרות בשתי דיסציפלינות כל כך שונות ברמה הכי גבוהה שיש. מרתון דורש נפחי אימון עצומים, ריצה ארוכה וקשה, ועומס גבוה על כל המערכת. טריאתלון אולימפי דורש "פיצוצים", מהירות, טכניקה בשחייה ורכיבה חדה. לנסות לשלב את שניהם יחד זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
אלכס יי בוולנסיה | צילום מסך
אבל יי הוא לא "עוד ספורטאי”. הוא שילוב נדיר של כישרון, יעילות וגוף שמגיב כמעט מושלם לסבולת. בגלל זה אנשים מתחילים לשאול ברצינות: אולי הוא באמת מסוגל?
אז איך בכלל נראית תוכנית אימונים שמתאימה גם למרתון וגם לטריאתלון? מה המחיר שהגוף צריך לשלם? והאם יש סיכוי אמיתי לראות אותו עומד על שני קווי זינוק באותה אולימפיאדה? ניכנס לניתוח.
האם זה אפשרי מבחינת לוח זמנים?
השאלה הראשונה היא קודם כל התזמון. בהתחשב בעובדה שאנחנו מניחים שהוא יתחרה גם במקצה השליחים, הניתוח כאן הוא לא של תרחיש כפול, אלא תרחיש של "כתר משולש". שלוש משימות אולימפיות ב-14 ימים, שאחת מהן היא מרתון!
שימו לב ללוח הזמנים, כפי שפורסם לאחרונה באופן רשמי על ידי הוועד האולימפי הבינ"ל:
- טריאתלון גברים (אישי): 16 ביולי
- שליחים מעורב (Mixed Relay): 20 ביולי
- מרתון גברים (אישי): 30 ביולי
אלכס יי והיידן וויילד | צילום: Steven Byles, Wikimedia
כלומר, המרווח הקריטי הוא של 10 ימים בלבד, מה שמשנה את החישוב הפיזיולוגי מקצה לקצה:
20-16 ביולי (4 ימים): שני מרוצים אולימפיים. המרווח בין המקצה האישי למרוץ השליחים הוא סטנדרטי יחסית (4 ימים). מרוץ השליחים הוא מאמץ קצר, סופר אינטנסיבי ואנאירובי לחלוטין (מרחקי סופר-ספרינט). אלכס הוא כנראה האנקור (המתחרה האחרון) של בריטניה, מה שמטיל עליו אחריות לבצע ספרינט מקסימלי, שגורם לנזק שרירי אקוטי ועייפות עצבית.
30-20 ביולי (10 ימים): ההתאוששות למרתון. במקום 14 ימי מנוחה לאחר מאמץ בודד, יי מקבל כעת רק 10 ימים כדי להתאושש משני מאמצי שיא אולימפיים רצופים – האחד ארוך ושוחק, והשני קצר ומפוצץ.
המחיר האימוני
כדי להצליח בשני המקצועות, אלכס יצטרך לשלם מחיר פיזיולוגי ואימוני אדיר:
1. התנגשות מערכות אנרגיה וסיבי שריר
טריאתלון אולימפי: דורש מהירות, כוח מתפרץ (לשחייה, רכיבה, ומעברים) וסיבולת גבוהה. הוא עובד בעיקר על המערכת האירובית והאנאירובית.
מרתון: דורש בעיקר סיבולת טהורה ויעילות מטבולית, כלומר משתמש בפחות אנרגיה עבור אותה מהירות.
המחיר: אלכס יצטרך לבצע אימוני ריצה למרחקים ארוכים מאוד (למרתון) שיכולים לפגוע בכוח המתפרץ ובמהירות הספציפית הנדרשת לטריאתלון, ובמיוחד בריצת ה 10 ק"מ שלו (שדורשת קצב גבוה מאוד).
אלכס יי בטריאתלון האולימפי בפריז | צילום: Rz98, Wikimedia
2. עומס יתר וסיכון פציעות
כדי להיות מוכן למרתון, אלכס יצטרך להגדיל באופן דרמטי את נפח הריצה השבועי שלו, בנוסף לאימוני השחייה והרכיבה הקבועים.
תוספת נפח ריצה: דרישה טיפוסית למרתון עלית היא 220-160 ק"מ ריצה בשבוע. נפח זה, בשילוב עם אימוני שחייה (כ-20 ק"מ) ורכיבה (500-300 ק"מ), הוא מתכון לאימון יתר (Overtraining) ולפציעות שחיקה, בייחוד בכפות הרגליים, הברכיים והגב התחתון.
3. מודל כפול
תכנית האימונים שלו תהיה חייבת להתנהל כמודל כפול, שישחק על הקו הדק מאוד שבין שתי הדיסציפלינות. משהו על הגבול שבין גאונות פיזיולוגית לשיגעון
ההשפעה הפיזיולוגית על המרתון
העובדה שהמרתון מתקיים אחרי שני אירועי הטריאתלון היא "טובה" למטרות המדליה בטריאתלון, אבל קטלנית לסיכוייו להצליח במרתון.
- עייפות מצטברת: הריצה של 10 ק"מ במקצה האישי והריצה המהירה בשליחים (כ-1.5 ק"מ) סוחטות את סיבי השריר המהירים והאיטיים כאחד. 10 ימים זה זמן קצר מדי להתאוששות מלאה מנזק ברקמת השריר הנגרם על ידי שני אירועים כאלה, בטח לפני מרתון אולימפי.
- ריקון מאגרי גליקוגן: שני המרוצים ירוקנו באופן דרסטי את מאגרי האנרגיה של אלכס. למרות שיש לו 10 ימים למלא את המאגרים, המערכת המטבולית כולה תהיה תחת לחץ עצום.
- פגיעה בנפח אימוני הכנה: תקופת ההכנה (Taper) הממוקדת למרתון שאמורה להתחיל לאחר הטריאתלון, נקטעת על ידי השליחים, ומותירה רק שבוע של "טייפר מאולץ" לפני הזינוק ל-42.2 ק"מ.
סיכוי להישג כפול או משולש? הניתוח המציאותי
הטריאתלון (אישי + שליחים) – זהו המוקד. לוח הזמנים מאפשר לו למקסם את הסיכויים בשתי המטרות הללו. הוא ייאלץ "להקריב" את המרתון לטובת שתי המדליות בטריאתלון. הסיכוי למדליה כפולה (אישי + שליחים) הוא גבוה, וזה צריך להיות הפוקוס העיקרי.
הצלחה משולשת? ובכן, אם יי יתמקד במרתון, הטריאתלון שלו ייפגע. אם יישאר נאמן לטריאתלון, הוא לא יגיע מוכן למרתון ברמת העלית האולימפית.
אלכס יי | צילום: Shutterstock
המסקנה: המחיר הבלתי נמנע
מבחינה פיזיולוגית, האפשרות שאלכס יי יגיע למרתון האולימפי (30 ביולי) בכושר המקסימלי שלו, לאחר שני מרוצי שיא אולימפיים (16 ו-20 ביולי), היא אפסית.
- האם הוא יכול לסיים? כן.
- האם הוא יכול להתחרות על מדליה במרתון? לא סביר. המתחרים במרתון יגיעו לאחר התמחות של חודשים וטייפר של שבועות, בעוד אלכס יגיע לאחר מאמץ עילאי בטריאתלון והתאוששות מקוצרת. לכך נוסיף את העובדה שלמרות שתוצאתו נהדרת, היא עדיין רחוקה כמה דקות מהטופ העולמי, וגם אם אנחנו מניחים שישתפר בשנתיים וחצי שנותרו לו – זו משימה קשה במיוחד, גם בתנאים אופטימליים
- האם זה אפשרי? להשתתף בכל שלוש התחרויות – בהחלט כן. סביר שאם ירצה יוכל להשיג את הקריטריון הבריטי (הוא המרתוניסט הבריטי המהיר ביותר כיום). אבל המחיר הוא הקרבת ההישג במרתון. אלכס ישלם במרתון את מחיר המאמץ (ואולי אף הניצחון) בטריאתלון. הוא עדיין יוכל לסיים במקום מכובד, אך כנראה שלא מעבר לכך.
המלצתי כמאמן
לא שהוא שואל אותי, אבל אני הייתי ממליץ לאלכס יי להישאר כרגע בקדמת הטריאתלון. הוא עדיין צעיר יחסית (במושגי ספורט סיבולת) בן 27. הטריאתלון הוא המקצוע שבו הוא יכול לזכות במדליות זהב. אחרי פרישה מטריאתלון עלית, בגיל 35-30 (יהיה בן 30 אחרי LA), המעבר למרתון יכול להיות טבעי ונכון. הניסיון הזה, אם יילך עליו, של "לרקוד על שתי חתונות" עלול אף להותיר אותו ללא מדליה באף אחת מהן.
