קר לכם? מה דעתכם על שחייה מרעננת בים הפתוח_Restore

שאלנו שחייני מים פתוחים מה הם עושים בחורף ושמענו על משחה מרתוני בטמפרטורה קרה, על מאבקים עם הגלים ועל דבר חדש – שחייה אקסטרימית
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

שאלנו שחייני מים פתוחים מה הם עושים בחורף ושמענו על משחה מרתוני בטמפרטורה קרה, על מאבקים עם הגלים ועל דבר חדש – שחייה אקסטרימית

מאת:דני בורשבסקי

החורף הגיע סוף סוף, יותר נכון הגשמים. הרצים למרחקים ארוכים יכולים לברך על ההתלבטות אם לצאת מהבית או להישאר בתוך שמיכת הפוך, לרוכבי האופניים בכלל אין התלבטות ואם תשאלו את האדם הממוצע מה אמורים לעשות בעונה הזאת שחייני הים, התשובה תהיה ככל הנראה "שישחו בבריכה סגורה". הבעיה עם שחייני הים היא שחלק גדול מהם מתעב את הבריכה, הם מכורים למלח ובכלל לטבע ומתקשים לוותר על כל זה גם כשכל כך קר בחוץ. בארץ, שחייני הים נוהגים לשכנע את עצמם שקור זה משהו יחסי, ואם התנאים של החורף הישראלי זהים פחות או יותר לקיץ האירופי – למה להתלונן? 

אז יהיו כאלה שיגידו שצריך להתלונן ושאסור לשחות כי השילוב של הים והחורף הוא מסוכן, ואלו בדיוק האמירות שמרתיחות את "אנשי הים" שאחד מהם הוא גדי כץ,  המייסד של TI  ישראל. "חשוב להבין שיום חורפי ויום קייצי זה אותו דבר, הים הוא פלטה גם בחורף, בעצם רוב הזמן הוא פלטה. דווקא לשחות ביולי-אוגוסט עם טמפרטורת מים של 31 מעלות כשיש מדוזות, זה כבר לא כל כך נעים".


"הים הוא פלטה גם בחורף" צילום: Pikiwikisrael

עוד כתבות בנושא

מה זה ים קשה?
מתברר שלא מעט אנשים מסכימים עם הדברים האלה של כץ, חלק מהם תוכלו לפגוש כמעט מדי בוקר בחוף בצוק, מקום מפגש די פופולרי לשחיינים מהמרכז שלא מוכנים לוותר על הים בשום מזג אוויר. אחד מהם הוא ירון דוידי, טריאתלט ואיש ברזל עד לפני כמה שנים, שבגלל בעיה בריאותית נאלץ להשאיר את הריצה והאופניים מאחור וכך בעצם התאהב בים הפתוח. "אני שוחה בממוצע 5 ימים בשבוע ומשתדל להיות בים בכל הפעמים האלו. ברור שאם יש סערה או ים קשה אני לא אכנס". 

השאלה הגדולה כשמדובר בשחיינים שפוקדים את הים מדי יום היא מה זה בדיוק ים קשה? "זה שילוב של גלים ורוחות", מסביר דוידי ומוסיף: "אם הים מסודר אפשר להיכנס גם בגלים גבוהים יותר ואז לעבור אותם. אם יש ים גבולי אנחנו נכנסים ושוחים מרחק יותר קצר של קילומטר. אנחנו זה גרעין של כמה חבר'ה שבסופי שבוע יכול להגיע ל-15 עד 20 שחיינים. כמובן שעדיף לא לשחות לבד בחורף".

הגלים שהזכיר דוידי, כך מסתבר, לא בהכרח מהווים מכשול גדול עבור שחייני הים הפתוח. טל, ששוחה באופן קבוע עם גדי כץ, מספר שעם הזמן הוא הצליח להפתיע את עצמו מחדש. "חשבתי שאני מכיר את הגבולות שלי, אבל אני כל הזמן הולך קדימה, והקווים זזים. אני יכול להגיד שאם אראה גלים של 4 מטר לא אכנס למים, אבל עם גלים של 2 מטר אני כבר נכנס. קשה מאוד לשחות ככה, זה יותר בקטע של הישרדות וגם אם הגלים האלה נשברים אז אי אפשר ממש לשחות. אם יש גלים, אנחנו שוחים יותר רחוק, זה אומר שמגיעים למרחק של כ-300 מטר מהחוף ואז שוחים לאורכו, אם אין גלים שוחים לאורך החוף במרחק של 100 מטר".


הגלים לא מהווים מכשול עבור שחייני הים הפתוח צילום: דנה פלג

מסוכן? לא יותר מרכיבת כביש
גם דוידי דוחה את הטענות לפיהן התחביב שלו מסוכן במיוחד ואומר: "מי שנפרד מאשתו בבוקר ויוצא לרכיבה בכביש, הסיכוי שהוא לא יחזור הביתה גבוה יותר ממי שיוצא לשחייה בים בחורף". מה שכן, יש שחיינים אחרים שדווקא אוהבים למתוח את הגבולות שלהם ועושים דברים מטורפים כשהים סוער במיוחד ושניים מהם הם כץ וטל, שהמציאו יחד עם חבריהם אימון חדש שלו הם קוראים EXTREME SWIMMING. "אנחנו נכנסים לים מול הגלים הגבוהים וחוזרים. זו ההמצאה של החבורה המטומטמת שלנו. האמת היא שאפשר להסתכל על זה כאימון אינטרוולים שמרים את הדופק". "כשהתחלנו עם זה היה סוג של חציית גבול", מוסיף טל: "היה נראה שהגזמנו. בפעם השנייה והשלישית כבר למדנו את זה יותר. אתה לומד לדעת מתי לזנק לתוך הגל.

דבר אחד בטוח, בשנת 2013 וכנראה שגם ב-2014 עדיין נהיה רחוקים מלשכנע את האדם הממוצע שלשחות בים בחורף זה נורמלי ושפוי, גם במדינה חמימה כמו ישראל. "עד היום לא הצלחתי לשכנע אף אחד", אומר טל בהבנה: "גם אם יגידו לי שהכי טוב והכי כיף זה לקפוץ באנג'י, אני עדיין לא אעשה את זה כך שאני יכול להבין את התגובות".

בזמן שרבים ימשיכו לנסות ולהבין את התנהגותם של כמה מאות שחיינים בארץ, התנהגות שבעבר יוחסה רק ללוחמי שייטת שהורגלו לשחות בחורף, השחיינים עצמם ימשיכו להכין את עצמם לאתגרים חדשים שגם הם מן הסתם נראים פחות הגיוניים. ירון דוידי שבשנה שעברה שחה עם חבריו למרחק של 16 קילומטרים מתכוון לנסות בפברואר הקרוב את אתגר ה-17 ב-17. "מדובר במשחה של 17 קילומטרים בטמפרטורה של 17 מעלות, נעשה את זה כנראה הלוך חזור פעמיים בין המרינה לחוץ הצוק", הוא מסביר. דוידי, כמו שחיינים רבים אחרים שוחה בים הפתוח ללא חליפה, וכמוהו גם כץ שכבר צלח במשחה שליחים את תעלת הלה מאנש ללא חליפה וכיום הוא רשום לתחרות של 26 קילומטרים שתתקיים בשוויץ.

שאלה אחת נותרה באוויר. מתי נתחיל סוף סוף להבין את השחיינים האלה? האם הטרנד ה"אמיץ" הזה יצליח בדומה לטרנדים של הריצה והאופניים? נחכה ונראה. רק דבר אחד בטוח, בניגוד לשבילי אופניים טובים, ים לא חסר אצלנו וכמות הימים שבהם באמת אי אפשר לשחות לא עולה על יותר מ-50 בשנה. זה אומר שעל דבר אחד אי אפשר להתווכח בוודאות עם גדי כץ וזה ש"ישראל היא גן עדן לשחייני הים". 
12.12.2013


דני בורשבסקי 
עיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג