הכוכב הטרי של האולטרה מרתון בארץ מספר על ההתמודדות שלו עם מרחק כל כך ארוך בפעם הראשונה. צויגהפט: "לא נולד המרוץ ששווה לסכן את חיי בשבילו". אברמסקי: "התחיל קל, נגמר בסבל". זה היה היום שהיה
מאת:דני בורשבסקי
התמונה על קו הזינוק בנמל יפו ביום חמישי בחמישה לשש בערב הבטיחה רבות. ליד קו הזינוק עומדים שני רצים חזקים במיוחד ותחרותיים מאוד, זיו צויגהפט ואורי גור ארי, בחיבוק אמיתי של חברים טובים שהולכים להתחרות אחד בשני במשך כ-16 שעות. צויגהפט הוא המנוסה וזה שחתום על הישגים מרשימים במרוצי אולטרה בעולם, גור ארי מגיע עם רזומה של אלוף סובב עמק ל-61 קילומטרים, אבל ללא שום תחרות ארוכה יותר.
למען האמת, הוא די אלמוני בעולם האולטרה מרתון, אבל מקורביו ומתחריו יודעים שאת מרתון תל אביב האחרון הוא רץ כחלק מאימון של 80 קילומטרים בקצב של 4:30 דקות לקילומטר, ושמדובר בכישרון אמיתי. העובדה שהם כל כך מפרגנים אחד לשני, וששניהם ידועים באופי התחרותי שלהם גורמת לכל מי שנמצא לידם לרצות ולצפות מקרוב במאבק הזה, אבל הם יהיו יותר מהירים מכולם.
גור ארי פותח כפי שתכנן וכפי שצויגהפט חזה את זה. הוא רץ בקצב של כ-5:00-5:10 דקות לקילומטר את שני הקטעים הנוכחים של תחילת המרוץ עד לנחל הירקון, וצויגהפט קצת מאחוריו. גור ארי ממשיך בתכנית שלו ומצליח להשלים את 60 הקילומטרים הראשונים באותו הקצב. הטקטיקה של צויגהפט אומרת שהוא ילחץ על הדוושה בעליות הקשות, בהן הוא מנוסה יותר.
לא הפסיק להקיא
לצערו של הדוקטורנט לביולוגיה ממכון וייצמן, זה היה אחד מאותם ימים שבהם גם רצי אולטרה מנוסים מרגישים שהספיק להם. "החל מהקילומטר ה-60 לא הפסקתי להקיא", הוא סיפר בסיום. "ראיתי שהקאתי את כל מה שאכלתי, לא הצלחתי להחזיר את זה לעצמי ולא הצלחתי להוציא שתן. בקילומטר ה-100 הבנתי שחבל לסכן את הבריאות וקיבלתי את ההחלטה להפסיק. זה בא ממקום אחראי כי עוד לא נולד המרוץ ששווה לסכן את החיים בשבילו. בעבר כבר חוויתי הרגשות כאלה, היו מקרים כמו במון בלאן שהצלחתי להוציא שתן ולהתגבר על זה, והיו מקרים שלא".
כתבות נוספות בנושא
> "הייחודיות של הריצה לכיוון ירושלים שבה את ליבי" נילי אברמסקי
> איך מתאמנים רצי האולטרה הבכירים לקראת הארץ המובטחת?
> "הקטעים של הנגב קשים יותא משביל האפלצ'ים שהוא קשה ביותר"
גור ארי עוד חווה ברגעים האלה תחושה שהוא במרדף, אבל השתדל שלא לחשוב על זה. "אני אשקר אם אגיד שאני לא תחרותי, אבל לא הסתכלתי אחורה וכל הזמן חשבתי על המרוץ שלי", הוא סיפר בסיום, קצת אחרי שחצה ראשון את קו הסיום בזמן מדהים של 15:12:40 שעות, לא רע בכלל בשביל פעם ראשונה במרחקים האלה, בכל זאת 144 קילומטרים.
גור ארי בן ה-33 מרמת השרון הוסיף: "רק 7 קילומטרים לסיום הבנתי שזיו פרש. אני חייב להגיד שכשסיימתי הדבר הראשון שעשיתי היה לסמס לו ולשאול לשלומו. מבחינה אישית זה היה המרוץ הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. החלטתי פשוט ללכת על כל הקופה מבחינת הקצב שבו רצתי בחלק הראשון. אולי זו התמימות של מרוץ ראשון למרחק כזה, אולי זה כמו שאומרים על קפיצת בנג'י – שהפעם השנייה היא המפחידה יותר. לשמחתי הצלחתי להיות מאוד ממושמע, שתיתי ליטר וחצי של מים בין תחנה לתחנה שזה מצוין, הזנתי את עצמי, וצברתי הרבה מאוד קילומטראז' באימונים שעשיתי לקראת התחרות עם תום מרמרלי".
ההופעה של גור ארי מרשימה במיוחד כי שוב פעם, מדובר בספורטאי חובבן שהוא קודם כל קרייריסט בתחום הנדל"ן, אבא טרי מרמת השרון ורק לאחר מכן רץ שמצליח להשיג תוצאות מדהימות. לפני חודשיים נולדה לו בת בעיצומם של האימונים למרוץ: "שמתי אותה במלונית והלכתי לרוץ 40 קילומטר", הוא מספר. צויגהפט המנוסה אמר עליו בסיום: "אורי סיים בתוצאה מדהימה. הוא הוכיח שהוא חזק מאוד מנטאלית, ואני מקווה שהוא ימשיך להתחרות במרחקים האלו".
על המשך דרכו באולטרה אמר גור ארי תוך כדי ההתאוששות שלו מהמרוץ: "גם אחרי המרתון הראשון שלי אמרתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, ותוך כדי ריצה מותר להתבכיין, במיוחד ברגעים קשים שהיו לי כמו בקילומטר ה-85 ובקטע הלפני אחרון. עכשיו אני יכול להגיד שאני כבר מחכה לעשות את 'מים לים' ההפוך בשנה הבאה. בנוסף אני רשום כרגע למקצה ה-100 קילומטר בסובב עמק, עם מחשבה לעבור אולי ל-166".
הרומן החדש שלי
שש שעות לאחר זינוק האולטרה המהיר, יצא לדרך מקצה ה-70 קילומטרים ממודיעין לירושלים, האולטרה הקצר שיש בו כל כך הרבה עליות. הרצה הידועה ביותר במקצה הזה ובמרוץ בכלל היתה ללא ספק נילי אברמסקי, מרתוניסטית אולימפית לשעבר שלא מסתפקת בלאמן אלא נשארת במסגרת התחרותית דרך עולם האולטרה מרתון. הרומן שלה עם המרחקים הארוכים התחיל בסובב עמק האחרון, וכעת היא רצה את ה-70 קילומטרים, וכצפוי סיימה ראשונה בין הנשים בזמן של 7:40:30 שעות.
אברמסקי, שחוותה כל כך הרבה דברים בקריירה המקצוענית שלה, נשמעה נרגשת גם אחרי המרוץ הזה וסיפרה: "האם עמדתי ביעדים שלי? כן ולא. מצד אחד הופתעתי מכמה שהיה לי קל ב-30 הקילומטרים הראשונים, מצד שני סבלתי מאוד מרמת רזיאל ועד לקו הסיום. היה כל כך קשה, רצתי עם הראש, לא היה לי מספיק נפח באימונים וזה השתלב עם העובדה שבמרוץ אני נעשית תחרותית. היה לי מזל שרצתי עם חבר'ה מהקבוצה שלי, שאחד מהם נשאר איתי עד לקו הסיום. גם בעליות הקשות, תכננתי מראש שקטעי ההליכה יהיו ספונטניים וקצרים אבל בפועל הם היו ארוכים פי שלוש מהתכנון המקורי. פשוט לא היתה לי כוונה לסכן את הבריאות שלי".
אבל גם אברמסקי, קצת אחרי ההתאוששות הראשונית שלה, יודעת לשים את כל הקשיים בצד ולסכם את המסע המופלא שלה במילים יפות: "הדרך היתה מהממת, התחנות תפקדו מדהים וההפקה היתה לתפארת. מדהים שהצליחו לשלט כל כך טוב מסלול של 70 קילומטר. אני שמחה שאני עושה את הדברים האלה, כי אני לא אחזור להתחרות במרתונים וההתמודדויות האלה עוזרות לי מאוד גם כמאמנת. כמובן שיש לי חשק להמשיך עם זה".
דני בורשבסקי
