ריצה נחשבת לאחד מענפי הספורט היחידניים ביותר. אנחנו, השעון, הנעליים והכביש או השביל, ומתישהו גם הראש שלנו שמתחיל לשאול אם באמת היינו חייבים לצאת הבוקר לרוץ? אבל דווקא משום שריצה היא פעילות כל כך אישית, יש לא מעט יתרונות לכך שלא נעשה אותה לבד. בריצות ארוכות, בריצות שטח, באימוני הכנה למרוצים ובעיקר כאשר מציבים יעד מאתגר – בין אם מרחק, זמן או קצב – לרוץ בשניים, קרי נוכחות של פרטנר או פרטנרית, יכולה להשפיע לא רק על ההנאה מהריצה, אלא גם על היכולת שלנו להתמיד, להתמודד עם הקושי ולהשלים את האימון כפי שתכננו.
לכתבות נוספות בנושא:
- לבד זה קשה, ביחד עובד: למה הרבה יותר קל להתחיל לרוץ בקבוצה?
- התוסף החוקי הטוב ביותר שלכם: איך המוזיקה משפרת את ביצועי הריצה?
- מעבר לקילומטרים: כיצד ריצה למרחקים ארוכים מעצבת את האופי והחוסן
לרוץ בשניים: המחויבות מתחילה עוד לפני שרצים
אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של קביעת ריצה משותפת הוא עצם יצירת המחויבות. כאשר אנחנו מתכננים לצאת לריצה לבד, קל יחסית לדחות. השעון המעורר מצלצל, בחוץ חשוך או קר, הגוף עדיין רוצה להישאר במיטה, והשדים בראש כבר מספקים שפע של תירוצים משכנעים.
אבל ברגע שקבענו עם מישהו אחר, התמונה משתנה לחלוטין. כבר לא מדובר רק במחויבות שלנו לעצמנו, אלא גם במחויבות לאדם נוסף. אם קבענו שעה ומקום – מישהו מחכה לנו. ואם אחד מאיתנו צריך לאסוף את השני, נוצרת אחריות הדדית אפילו חזקה יותר. פתאום הרבה יותר קשה ללחוץ על "נודניק" בשעון המעורר או להחליט שהיום פשוט לא בא לנו. וזה אולי אחד הסודות הגדולים של התמדה בספורט: לא תמיד צריך יותר מוטיבציה, לפעמים צריך פשוט ליצור מערכת שתעזור לנו להגיע לאימון גם כשהמוטיבציה איננה.
בואו נרוץ יחד | צילום: Shutterstock
לא חייבים לדבר כל הדרך
לרוץ בשניים לא אומרת בהכרח שצריך לנהל שיחה במשך שעה, שעתיים או יותר. יש רצים שאוהבים לדבר לאורך כל האימון, אחרים מעדיפים כמה שפחות מילים, ויש כאלה שבחלק מהאימונים אפילו ירוצו עם אוזניות ועם המוזיקה שלהם. גם במצב כזה, עצם הידיעה שיש עוד רץ או רצה לצידנו יכולה להשפיע. הנוכחות של אדם נוסף יוצרת תחושת שותפות, מפחיתה את תחושת הבדידות בריצה ארוכה ויכולה לספק חיזוק מוראלי בדיוק ברגע שבו מתחילים להרגיש שקשה.
ולא פחות חשוב – יש כאן גם היבט בטיחותי. בריצה ארוכה, במיוחד בשטח, אנחנו עלולים להיתקל במעידה, פציעה, התייבשות, תנאי מזג אוויר קשים או מצב רפואי בלתי צפוי. ריצה עם פרטנר אינה תחליף לאמצעי זהירות ולתכנון נכון. אבל במקרה חירום, אדם נוסף בסביבה יכול להיות משמעותי מאוד.
ומה אם אנחנו לא באותו קצב?
כאן מגיע יתרון מעניין במיוחד. רבים מניחים שכדי לרוץ יחד חייבים להיות באותה רמת כושר ובאותו קצב, אך בפועל זה ממש לא הכרחי. פערי קצב יכולים דווקא להפוך את האימון למעניין ומועיל יותר, בתנאי שמתכננים אותו נכון.
הרץ האיטי יותר – מקבל "פייסר מושך": רץ איטי יותר יכול ליהנות מהנוכחות של פרטנר מהיר ממנו. הרץ המהיר יכול לשמש עבורו מעין פייסר – אדם שמייצר קצב, נותן תחושת כיוון ומעודד אותו להמשיך כאשר קשה. כמובן, חשוב שהפער לא יהיה גדול מדי ושהאימון יתאים ליכולת של הרץ האיטי יותר. המטרה אינה להפוך כל ריצה למבחן הישרדות, אלא להשתמש בשותף כדי לייצר אתגר מבוקר ולהרחיב בהדרגה את אזור הנוחות.
טוב גם למהיר יותר וגם לאיטי יותר | צילום: Shutterstock
ומה עם הרץ המהיר? גם הוא יכול להרוויח לא מעט. ריצה בקצב איטי יותר ממה שהוא רגיל אליו יכולה להיות חלק חשוב מתוכנית האימונים. שכן היא מאפשרת להוריד עומס, לעבוד על היכולת האירובית ולפתח את היכולת לרוץ בנינוחות בקצב נמוך יחסית. עבור רצים שנוטים "ללחוץ" בכל יציאה, ריצה עם פרטנר איטי יותר יכולה אפילו להיות תרגיל משמעת חשוב: ללמוד שלא כל ריצה צריכה להיות מהירה. במילים אחרות, לפעמים הרץ המהיר עוזר לרץ האיטי להתקדם, ולפעמים דווקא הרץ האיטי עוזר לרץ המהיר להתאמן טוב יותר.
ומה לגבי אימונים לקראת מרוץ?
ככל שהיעד גדול יותר, כך חשיבותה של השותפות יכולה לגדול. מי שמתכונן לחצי מרתון, מרתון או מרוץ שטח מאתגר, יודע שהאימונים הארוכים הם לא רק מבחן פיזי – הם גם מבחן מנטלי.
יש ימים שבהם הגוף מרגיש מצוין, ויש ימים שבהם כבר אחרי כמה קילומטרים מתחילות להגיע המחשבות: "מה אני עושה לעצמי?", "למה הייתי צריך את זה?", "אולי מספיק להיום?". בריצה כזו, פרטנר יכול להפוך את האימון ממשימה אישית למטרה משותפת. אפשר לחלק את הריצה למקטעים, לעודד אחד את השני, להתמודד יחד עם הקילומטרים הקשים ובעיקר – לא להיות לבד כאשר מתחיל להיות קשה.
פרטנר טוב הוא לא בהכרח הפרטנר המהיר ביותר
כשבוחרים שותף לריצה, כדאי לחשוב מעבר לשאלה "כמה מהר הוא רץ". התאמה טובה יכולה להתבסס גם על מטרות משותפות, זמינות, סגנון אימון, גישה לקושי ובעיקר – אמינות. הפרטנר הטוב הוא האדם שיגיע גם ביום שבו פחות מתחשק לו. ושיעזור לך להגיע גם ביום שבו לך פחות מתחשק. זה עובד לשני הכיוונים.
אימפקט אחר | צילום: Shutterstock
לפעמים כל מה שצריך הוא מישהו שיחכה לנו
בסופו של דבר, ריצה היא עדיין ספורט אישי. הקצב שלנו, היכולת שלנו, המטרות שלנו והתחושות שלנו במהלך האימון – כל אלה שונים מאדם לאדם. אבל העובדה שאנחנו רצים לבד מבחינה ספורטיבית אינה אומרת שאנחנו חייבים להתאמן לבד.
לפעמים כל מה שצריך כדי לצאת לריצה בחמש בבוקר, להשלים עוד עשרה קילומטרים או להתמודד עם האימון שתכננו, הוא לדעת שמישהו מחכה לנו. אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם לצאת לריצה לבד, אולי פשוט תשלחו הודעה לחבר או לחברה: "רצים"? יכול להיות שהתשובה שלהם תהיה בדיוק מה שהייתם צריכים כדי לצאת מהבית.
אז צאו לרוץ. ואם אפשר – עדיף לרוץ בשניים.
הכותב: אייל כטוני | מאמן ריצה וכושר, מייסד ומוביל RunForce1 – מועדון ריצה וכושר
אייל כטוני | צילום: פרטי
