זה היה ידוע, וכעת הפך רשמי. האצנית האגדית שלי-אן פרייז’ר-פרייס הודיעה אתמול (שלישי) על פרישתה הרשמית מאתלטיקה. בכך, היא סימנה סופה של תקופה בספרינט הנשי. פרייז’ר-פרייס, בת 38, סיימה קריירה בת כמעט שני עשורים, שבה עיצבה מחדש את פני ריצות הספרינט העולמיות. תקופה בה הפכה לאחת הנשים המעוטרות בהיסטוריה של הענף.
לכתבות נוספות בנושא:
מהפכה: ריצות שדה וסייקלוקרוס בדרך לאולימפיאדת החורף
רוצו על זה! חמישה מרוצים כחול-לבן שלא תרצו לפספס בסתיו הקרוב
נואה ליילס מסמן – זה המועד בו יפרוש מאתלטיקה, ואיך בדיוק יעשה את זה
הג’מייקנית זכתה בשמונה מדליות אולימפיות, שלוש מהן מזהב. כמו כן, זכתה ב-10 תארים עולמיים, כולל חמש מדליות זהב ב-100 מטרים. נתון שהפך אותה למעוטרת ביותר בהיסטוריה של הריצה הקצרה והיוקרתית ביותר באתלטיקה.
פרייז’ר-פרייס סיימה את דרכה אחרי שהתחרתה לאחרונה באליפות העולם בטוקיו בחודש שעבר. גם בגיל 38, היא העפילה לגמר ב-100 מטר וסיימה שישית. בנוסף, זכתה במדליית הכסף יחד עם נבחרת ג'מייקה בשליחות ל-4×100 מ’. המעגל מבחינתה נסגר – 18 שנים אחרי הופעת הבכורה שלה באליפות העולם באוסקה 2007, גם היא ביפן.
View this post on Instagram
“גרמתי לכל שנייה להיחשב”
בפוסט פרישה ארוך ומרגש שפרסמה ברשתות החברתיות, כתבה פרייז’ר-פרייס: “ב-18 השנים האחרונות, הזמן – עד לרמת המילי-שנייה – היה במרכז חיי. כל יום של אימון, כל אחד מ-275 המרוצים שלי, כל צעד אל קו הזינוק – היה המרדף שלי אחר לנצל את הזמן שניתן לי, ולעצב אותו בעצמי. במשך כמעט שני עשורים, גרמתי לכל שנייה להיחשב – ואני נותנת את כל התהילה לאלוהים, על כך שבירך אותי בקריירה בתחום שהתאהבתי בו כל כך”.
עוד כתבה: “הספורט הזה העניק לי שמחה שלא ניתנת למדידה. הוא עיצב אותי, לימד אותי משמעת, והוביל אותי לפסגות שיכולתי רק לחלום עליהן כילדה קטנה בווטרהאוס. אבל כשאני מביטה לאחור, אני כבר לא רואה את הזמן בשניות – אני רואה אותו בשנים. השנים שהקדשתי לריצה יישארו לנצח בין היפות בחיי”.
פרייז’ר-פרייס, הידועה גם בכינויה “Pocket Rocket” (הרקטה הקטנה), הוסיפה דברי תודה נרגשים למולדתה ג’מייקה: “אני בת גאה של האדמה הזו, ואני חבה חוב נצחי לג’מייקה. לעם שלי – תודה על האהבה, הנאמנות והגאווה שלא דעכו אף פעם ודחפו אותי שנה אחרי שנה. זו הייתה זכות אדירה לשאת את דגלנו ברחבי העולם. אנחנו אולי מדינה קטנה – אבל עוצמתית, ואני נרגשת על שזכיתי לייצג את הכוח הזה”.
שלי אן פרייז'ר פרייס מנצחת באליפות העולם ב-2023 | צילום: filip bossuyt, wikimedia
“המרוץ לא הסתיים – רק שיניתי מסלול”
מעבר להישגיה על המסלול, פרייז’ר-פרייס היא קודם כל אם, שהוכיחה שהשילוב בין ספורט עילית לאימהות אפשרי. הסרטונים שלה מימי הספורט של ביתה בבית הספר, בו היא מתחרה ברצינות גמורה מול שאר ההורים ולקול תשואות ביתה, הפכו לוויראליים, ולהשראה.
בנוסף, היא גם פילנתרופית ומייסדת הארגון Pocket Rocket Foundation, שמעניק מלגות ותמיכה לספורטאים צעירים בג’מייקה. גם לאחר הפרישה – היא ממשיכה להסתכל קדימה: “אני יודעת שהמרוץ שלי לא הסתיים – זו רק החלפת מסלול. הפרק החדש הוא העברת הידע שצברתי, שימוש בקול שלי כדי להילחם למען אחרים, ועזרה לדור הבא לזהור אפילו חזק יותר. הריצה העניקה לי במה עולמית, אבל האמונה מעניקה לי שליחות גדולה עוד יותר”.
פרייז’ר-פרייס סיימה את הופעותיה האולימפיות באכזבה מסוימת בשנה שעברה בפריז, לאחר שנאלצה לפרוש מחצי הגמר בעקבות פציעה בחימום. 16 שנה אחרי שזכתה במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלה בבייג’ינג 2008, שהפכה אותה אז לאלופה האולימפית הראשונה של ג’מייקה ב-100 מטר.
שלי אן פרייז'ר פרייס ביום הספורט | צילום מסך
המורשת
במהלך 18 שנות קריירה שופעת הישגים, פרייז’ר-פרייס שינתה את פני הספורט. לא רק בזכות המהירות האדירה, אלא גם בזכות החיוך, הצניעות וההשפעה שהשאירה על דורות של רצים צעירים. “אני נפרדת מהריצה, אבל היא תמיד תישאר חלק ממני”. כתבה לסיום. “הזמן רץ מהר – ואני גאה לומר שניצחתי אותו”.
