לחץ אישי- חברתי ותפקידו של המאמן

תרבות הספורט התפתחה בשנים האחרונות גם בישראל. רבים אימצו את הרכיבה על אופניים, ריצות ארוכות וטריאתלון כדרך חיים. במקרים רבים הרצון להשיג מטרות פוגע בדרך האימון, מסכן את המתאמנים ופוגע בהנאה
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp


תרבות הספורט התפתחה בשנים האחרונות גם בישראל. רבים אימצו את הרכיבה על אופניים, ריצות ארוכות וטריאתלון כדרך חיים. במקרים רבים הרצון להשיג מטרות פוגע בדרך האימון, מסכן את המתאמנים ופוגע בהנאה

מאת:יפית גלילי ואייבי גילת


כחלק  מההתמכרות לספורט, תופעה הרווחת בקהילת ספורטאי
הפנאי,
היא הצבת יעדים גבוהים יותר בכל פעם ואז לעשות הכל על מנת להשיגם,
גם כשכבר ברור כי הדרך אינה מתאימה ו/או אינה בטוחה. לעיתים התופעה כחלק
מלחץ חברתי.

אם בעבר השלמת תחרות טריאתלון במרחק האולימפי היה נחשב להישג היום רק אם השלמת תחרות במרחק איש ברזל תהיה שווה משהו.

ספורטאי פנאי שאך החלו לרוץ כבר זינקו למרתון וזאת לאחר שצברו רק כמה חודשי ריצה. יש החושבים כי תוצאה גבוהה מ- 45 דקות ב- 10 ק"מ אינה נחשבת לראויה. המתאמן נמדד בתוצאות בלבד ועצם קיום משטר האימונים אינו מספק.  עצם בחירת אורח החיים, כספורטאי הפנאי, כבר  מעידה כי קיים אופי מובנה של דרישות עצמיות גבוהות. אם נוסיף להתמכרות לספורט את הלחץ הסביבתי (ממתאמנים אחרים ו/או מהמאמן) נקבל מתאמן תחת ביקורת מתמדת שאינה מאפשרת לו לעסוק בספורט להנאתו ו/או בריאותו ובמסגרת החברתית בצורה מתאימה ונכונה עבורו. לחץ סביבתי, חברתי יכול לפגוע באפשרות להתקדם בהדרגתיות הנכונה.

לצד אלו המכורים לספורט מגיל צעיר, יותר ויותר אנו פוגשים במתאמנים סביב גילאי 40-50 בתחילת דרכם המציבים לעצמם מטרות מסכנות בריאותית ואכן רבים סובלים מפציעות חוזרות ונשנות, מתשישות גופנית, אי התקדמות ואף רגרסיה בכושר. גורם משמעותי, המביא לבחירת ספורט פנאי כאורח חיים, הוא הניסיון להשפיע על הרכב הגוף (הורדת אחוזי שומן) וזהו מאפיין בולט בקרב נשים. העיסוק בספורט יכול להוביל להתפתחות או לחיזוק התעסקות שלילית במראה החיצוני ובאכילה.

דבוקת מסטרס במרוץ התפוח
דבוקת רוכבי מסטרס ועילית מעורבת במרוץ התפוח 2010- למצולמים אין קשר למאמר
צילום: איל דולין


רבים פונים לאימוני קבוצה בזכות יתרונות המעטפת המקצועית-ניהולית- חברתית הקיימת בה. רוב הקבוצות הינן הטרוגניות והאימונים במסגרת קבוצתית יכולים ליצור לחץ גבוה שיגיע עם רמת האימון כמו בתחרויות. למי שמכור לספורט, על כל היבטיו החיוביים, קשה לראות את התמונה הכוללת בצורה הנכונה. ברוב המקרים, הלך הרוח החברתי בקבוצות ספורט הפנאי, אינו פתוח לשיחה ו"ביקורת". שיחה או דיון,  על עומס יתר או משטר אימונים תובעני מדי, אינם שכיחים. בשפה של ספורטאי הפנאי – אתה חריג אם הוגדרת "שפוי". מכאן כי האחריות להתנהלות נכונה מוטלת על כתפי המאמן.

שמירה על בריאות כללית, פיזית ונפשית:
קיים הבדל ברור וקיצוני בין עיסוק בספורט כמקצוע לעסוק בספורט פנאי אך נראה כי גבול זה הולך ומטשטש אצל חלק מספורטאי הפנאי בזכות משאבים של  זמן, כסף ואנרגיה  ובעיקר ב"תשלום" בריאותי של  הספורטאי הפנאי אשר לעיתים מאבדים פרופורציה. בעידן בו תוחלת החיים עולה התחדדה המטרה של התמדה בפעילות לאורך השנים ובגילאים מתקדמים יותר מבעבר. אך עדיין, מעל לכל, צריכה לעמוד השמירה על הבריאות. משטר אימונים והצבת יעדים צריכים להיות כאלו שימנעו פגיעות במערכות הגוף השונות כגון מערכת התנועה (שלד- שריר) ומערכת החיסון. רבים שנאלצו להפסיק את אימוניהם, בגלל פגיעות מסוג זה, הרגישו כי עולמם חרב עליהם ודווחו על תחושות ריקנות, תסכול, דיכאון ועצבנות.

על המאמן לעשות הכל בכדי להבטיח את רוטינת האימונים של המתאמן:
1. המאמן והצבת יעדים.
תפקידו של המאמן בהצבת יעדים ריאלים. טוב יעשה המאמן אם, בתחילת דרכם המשותפת, יתשאל את המתאמן על מטרתו ומניעיו לעיסוק בספורט בכלל והנבחר בפרט, יכיר את נתוניו האישיים: עברו הספורטיבי, הרפואי (מחלות, פגיעות גופניות), ייקח בחשבון את נקודת הפתיחה שלו ועם הזמן ילמד את קווי דמותו ויעודד או יבלום בהתאם לכך. עם ההתקדמות בדרך המשותפת ניתן לעשות הערכה מחודשת ליעדים.

2. המאמן כבלם.
ספורטאים מתאפיינים לרוב בחוזק מנטאלי המתבטא בקושי לוותר לעצמם. פעמים רבות הוא אינו תואם את היכולות הפיזיות ואווירת לחץ יכולה להביא לביצוע כל אימון כאילו זו תחרות. התנהלות אשר יכולה להוביל לפציעה ו/או לנסיגה ביכולת.
תפועה שכיחה היא אי הקשבה לאיתותי הגוף הפיזיים והתעלמות מסימני עייפות, תשישות כרונית, כאבים, פגיעות חוזרות ונשנות, תדירות מחלות (שפעת ודרכי נשימה) ו"דריכה במקום" או רגרסיה בכושר. אחריות המאמן הינה לפעול כנדרש למניעת מצבים כגון אלו או להתמודד עמם נכונה. להיות הבלם של ספורטאי זה תפקיד מאוד קשה אך המאמן צריך לאמץ חוזק מנטאלי ובטחון ולא להתפשר מול דרישות המתאמן (=הלקוח), כשאינן תואמות את דעתו המקצועית.

רצי פנאי בזינוק למרתון טבריה 2011
1600 רצים זינקו למרתון טבריה 2011 כעדות לכמות הרצים בתרבות הפנאי
למצולמים אין קשר לכתבה.
צילום: זאב שוורץ


היבט פיזי:
על המאמן לדאוג לקיומם של אימונים קלים, מובנים, בתכנית. עליו להיות רגיש לספורטאי בהתאם לימים השונים על ידי התאמה מחודשת של האימון בהתאם לסיטואציות.
תשאול ספורטאים, על תחושות לפני הגעתם לאימונים, בזמן האימון ואחרי אימונים, יסייע בזיהוי סימני נסיגה או חוסר התקדמות על פי התחזיות המוקדמות.

היבט מנטלי:
באחריותו של המאמן הפחתת לחץ אישי, חברתי. עליו להקפיד על אווירה שתאפשר אימון בעומס המתאים לכל ספורטאי גם אם תנאי השטח מקשים על כך. בקבוצות רכיבה על אופניים או ריצה ישנן האופציות להתנהלות נכונה יכולות להיות בהיצמדות (המאמן) לקבוצה החלשה יותר באימון עצים או הצטרפות לקבוצה החזקה באימון המוגדר כקל וזאת כדי לוודא קיומו על פי התוכנית. שיחות כלליות ואישיות להורדת לחץ ומתן משוב, לא רק על זמנים ומהירויות אלא גם על התמדה, התקדמות אישית , על תרומת הספורטאי לאווירה הקבוצתית (חוש הומור, אוירה מרגיעה, מאחדת). 

חשובה תשומת הלב של המאמן לספורטאי המאמץ את  "חוק הכל או לא כלום". כל אימון הוא הישג בפני עצמו. הספורטאי יבצע אימון חזק אך אם הוא עייף או לא במיטבו (ביום או לאורך תקופה מסוימת) הוא יוכל לוותר על האימון כליל. הסרת הלחץ, לתת בכל אימון 100% ושימת הדגש על התקדמות לאורך זמן מתוך הידיעה כי המאמן מסוגל להיות גמיש בהתאם לסיטואציה, יגבירו את התדירות ההגעה לאימונים עם מוטיבציה גבוהה יותר ופחות לחץ.

למתאמנים באופן קבוע ושייכים לקבוצה החזקה קשה עוד יותר, בהיבט המנטאלי,
לבצע אימונים עם קבוצה ברמה נמוכה מזו לה הם מורגלים. אך ייתכן  וידרשו לכך במצבים שונים. בחזרה לאימונים אחרי החלמה מפגיעה, רגרסיה בכושר או במקרים של פגיעות חוזרות ונשנות. טוב יעשה המאמן אם יקפיד שאותו ספורטאי יתאמן בקבוצה פחות חזקה, יעודד אותו במצב כזה ובכך יבלום אותו מהתקדמות או חזרה מהירה מדי לקבוצה החזקה.

רבים מספורטאי הפנאי, אשר התחילו להתאמן בגיל מאוחר יחסית, התמכרו לספורט. לעיתים הם מרגישים צורך ל"הספיק את כל מה שהם הפסידו עד עתה". בקרב אלו במיוחד צריכה להינתן תשומת הלב מיוחדת להתקדמות. ההדרגתית. בניית תשתית טובה לשנים קדימה הינה חשובה כפי שבית יישאר לעמוד על תילו רק עם יסודותיו חזקים. בנוסף, עם העלייה בגיל ובעיקר החל מעשור חמישי, יש קושי גדול יותר בשמירה על הישגי עבר. יש לעזור לספורטאים בגיל זה להכיר ולהשלים עם תמורות הגיל ולאפשר להם להסתגל למצב החדש על-ידי התאמת האימונים והיעדים.

3. מאמנים ונשים
מאמנים צריכים להיות רגישים בנושא הורדת המשקל ואחוזי השומן בקרב נשים רבות המאמצות את הספורט כדרך חיים. על המאמן להיזהר מהתעלמות או מתן גיבוי ליצירת אוירה (מילולית, התנהגותית) המקדמת התעסקות מוגזמת במראה, בדימוי גוף ובהתעסקות שלילית באכילה. עליו לאפשר ולעודד השלמת אנרגיה נאותה גם על ידי הורדת עצימות האימון במידת הצורך. למרות יתרונותיה הרבים של פעילות- גופנית, פעילות אינטנסיבית יכולה להיות קשורה לאי פוריות. במיוחד בקרב מתבגרות או בנשים המנסות להיכנס להריון. על המאמן לדאוג למעורבות של איש המקצוע המתאים במידת הצורך.

מועדון רכיבה של רוכבי פנאי באימון
מראה שכיח בשנים האחרונות- מועדון של רוכבי פנאי ברכיבה של סוף שבוע
צילום: גלי סגל


4. המאמן והאגו.
הנטייה של מאמנים להעניק תשומת לב רבה לספורטאים החזקים בקבוצה מתוך הזדהות שהינה טבעית. קיים לחץ מקצועי וחברתי להוכיח על ידי הישגים של ספורטאיו. לשם כך כאמור יופעל לחץ על החזקים אך בנוסף, פעמים רבות, הספורטאים הפחות חזקים יסבלו מחוסר תשומת לב. על המאמן לשים את האגו שלו בצד ואת טובת כל המתאמנים לפניו. טוב אם יצטרף לאימוני הספורטאים הפחות חזקים או יקיים אימונים משותפים לקבוצה עם קבוצות ספורטאים מוגבלים אובייקטיבית (לדוגמא ספורטאי אתגרים, קבוצות אנשים שמנים, קבוצות ילדים).

5. האימון נועד למתאמן (ולא למאמן)
בעיה שכיחה בקבוצות של ספורט הפנאי היא כשהמאמן מנצל את זמן האימון הקבוצתי לאימון עצמי. התנהלות כזו תבוא על חשבון תשומת הלב לחלשים בקבוצה או אימון תחרותי בקבוצה החזקה. מהמאמן נדרש לנהל את האימון בצורה בה יוכל להפנות משאבים לכיוון המתאמנים, להיות רגיש וקשוב למתרחש.

לסיכום, למעט ספורטאים מקצוענים המשתכרים מעיסוקם בספורט, כל השאר טוב שיתאמנו לא במחיר בריאותם. מי שמכור לספורט יתקשה להפנים/להכיל את הדברים להבדיל מספורטאי למוד ניסיון מעצם העובדה שנאלץ לצאת לזמן מה ממסגרת האימונים (מסיבה זו או אחרת). אומנם מדובר בעבודת צוות של מאמן ומתאמן אך קודם כל היא האחריות של המאמן. מתאמנים המשתייכים לסוג האנשים שצריכים יעדים בשביל לשמור על מסגרת אימונים יעשו נכון אם יבדקו בעזרת מאמן אם היעד מתאים ונכון עבורם ויאפשרו למאמן לבקר אותם לאורך כל הדרך. בכל מקרה ההמלצה, הן עבור מתחילים כמו למתאמנים וותיקים, לעסוק בספורט פנאי ללא הגדרת יעד ספציפי בתקופות מסויימות.

יפית גלילי (M.Sc.)
פיזיולוגית של המאמץ. דיאטנית קלינית וספורט. בעלת קליניקה לבניית תכניות אימונים ותזונת ספורט. מרצה וכותבת בתחומי התזונה והמאמץ.
לאתר של יפית גלילי.


קישורים: אופניים, תוכניות אימון, טריאתלון, מרתון
, איש ברזל, ריצה



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג