יום האישה הבינלאומי חל היום (ראשון) 8 במרץ. אך לא רק ביום זה, אם כי בכל השנה, קשה להתעלם מאחת המהפכות הגדולות שהתרחשו בשקט בעולם הספורט החובבני: העלייה הדרמטית במספר הנשים המשתתפות במרוצים. מגמה שרק מתגברת משנה לשנה.
לכתבות נוספות בנושא:
ריגשו גם את טוקיו: "רוצים להיות האב והבת הראשונים שרצים את שבעת המייג'ורס".
ליז מלכה ניצחה באולטרה מרתון 24 שעות של ספרטה עם שיא מסלול.
"הספורט הוציא אותי ממקום שאף אחד אחר לא הצליח".
אם לפני כמה עשורים נשים היו מיעוט קטן על קו הזינוק, הרי שכיום הן מהוות קרוב למחצית מהמשתתפים במרוצים רבים ברחבי העולם – ובחלק מהמרחקים הן אפילו הרוב. צללנו לכמה מחקרים מהשנים האחרונות בתחום והנתונים מצביעים על שינוי עמוק בתרבות הספורט הגלובלית. כזה שהתרחש בהדרגה במשך ארבעה עשורים.
מ-20 אחוז בלבד למהפכה עולמית
אחד הניתוחים המקיפים ביותר של השתתפות רצים במרוצים פורסם על ידי RunRepeat בשיתוף איגוד האתלטיקה העולמי. המחקר בחן כ-107 מיליון תוצאות מרוצים מ-193 מדינות בין השנים 1986 ל-2018.
הנתונים מצביעים על שינוי דרמטי בהרכב המשתתפים. בשנת 1986 נשים היוו כ-20% בלבד ממשתתפי המרוצים. עד 2018 שיעורן כבר עלה לכ-48%.
רצות בחצי מרתון השרון | צילום: נועם אופק, שוונג
במילים אחרות – בתוך כשלושה עשורים בלבד עולם הריצה עבר כמעט לשוויון מגדרי. החוקרים מציינים כי מדובר באחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות הספורט ההמוני.
המרחק שבו נשים כבר מובילות
במרחקים מסוימים המהפכה כבר הושלמה. נתונים של ארגוני מרוצים ודוחות של Running USA מצביעים על כך שבחצי מרתון – אחד המרחקים הפופולריים בעולם – נשים כבר מהוות רוב בקרב המשתתפים. לפי הדוח משנת 2025, בארצות הברית למשל, כ-58% ממסיימי חצי המרתון בשנים האחרונות הן נשים.
הסיבות לכך מגוונות. החוקרים מציינים כי חצי מרתון נתפס כאתגר משמעותי, אך עדיין נגיש מבחינת זמן אימונים ועומס פיזיולוגי. במרתון, לעומת זאת, הרוב הוא עדיין גברי.
לא רק מספרים: גם שינוי בפרופיל הרצים
המחקר של RunRepeat מצא עוד כמה מגמות מעניינות בעולם הריצה החובבני. אחת מהן היא העלייה בגיל הממוצע של הרצים. בשנות ה-80 הגיל הממוצע של משתתפים במרוצים היה סביב 35, בעוד שבשנים האחרונות הוא עלה ל-40.
המשמעות היא שריצה הפכה לפעילות ספורטיבית שמלווה אנשים לאורך שנים רבות – ולא רק צעירים בתחילת דרכם הספורטיבית. מה שמאפשר גם להרבה יותר נשים לאחר לידה להמשיך לרוץ ולהשתתף במרוצים.
רצה בחצי מרתון השרון | צילום: נועם אופק, שוונג
המגמה נמשכת
למרות שהמחקר הגדול ביותר בנושא מסתיים ב-2018, נתונים עדכניים יותר מארגוני מרוצים מצביעים על כך שהמגמה נמשכת. מרוצים רבים בעולם מדווחים כי שיעור הנשים נשאר קרוב לשוויון ואף עולה, במיוחד במרחקים הפופולריים כמו 10 ק"מ וחצי מרתון.
גם בענפי סבולת נוספים נרשמת מגמה דומה. למשל, נתוני תחרויות איירונמן מראים כי שיעור הנשים המשתתפות בתחרויות טריאתלון גדל באופן עקבי בעשורים האחרונים. שם המספרים אמנם רחוקים מאוד משוויון, אך הפער בהחלט הולך ומצטמצם.
למה יותר נשים רצות?
הסיבות לשינוי הן כמובן מגוונות. הן נובעות משלל אלמנטים תרבותיים הקשורים בכלל לקידום השוויון בין המינים בשנים האחרונות. בין הסיבות שזה מיושם דווקא בריצה ניתן לציין את נגישות הספורט. ריצה היא אחת הפעילויות הפשוטות והזולות ביותר להתחיל בהן. כל מה שצריך הוא זוג נעליים ויוצאים לדרך.
בנוסף, בשנים האחרונות נוצרו אלפי קבוצות ריצה קהילתיות. רבות מהן מיועדות במיוחד לנשים. מה שמעניק את ההכרה הסביבתית והתמיכה שלפעמים כה נדרשת. סיבה נוספת היא הימצאותם של יותר ויותר מודלים לחיקוי – הצלחות של רצות מקצועניות העלו את החשיפה וההשראה, בין אם במסגרת עולמית או קהילתית.
ביטי דויטש מנצחת במרוץ קריית גת. פורצת דרך | צילום: אלה מאירוביץ'
ומה קורה בישראל?
כפי שניתן היה להעריך, בישראל אנחנו עדיין רחוקים מהשוויון העולה מהמחקרים העולמיים (בפרט בארה"ב). כך, בארבעת המרוצים הגדולים האחרונים שנערכו בארץ – רק 36 אחוז מהמשתתפים היו נשים. מדובר בעלייה, אם כי מתונה בלבד. שכן לפני קצת יותר מעשור הנתון הזה עמד במרוצים הגדולים על כ-30 אחוז. כלומר, ישנם עוד פערים לצמצם.
הנתונים בישראל מתייחסים לאוכלוסיות שלמות בתוכן לא נהוג לרוץ, לא כל שכן לנשים. ומכאן ככל הנראה הפער הגדול. למרות זאת, דמויות מפתח כמו ביטי דויטש בקרב החרדים, כרואן חלבי קבלאן בעדה הדרוזית ונוספות, נותנות תקווה כי הפערים ימשיכו להיסגר בשנים הקרובות.
מהפכה שנולדת מהשטח
בסופו של דבר, המהפכה הגדולה של עולם הריצה לא מתרחשת רק במספרים או במחקרים. היא מתרחשת על קווי הזינוק של מרוצים קטנים וגדולים ברחבי העולם – במיליוני נשים שבוחרות לנעול נעלי ריצה ולצאת למסלול.
ביום האישה הבינלאומי, הנתונים הללו מספרים סיפור ברור: עולם הסבולת כבר אינו זירה גברית בלבד. הוא הפך לקהילה גלובלית שבה נשים הן כוח מרכזי – ולעיתים גם המוביל.
