היריבויות הגדולות בספורט הן אלה שחורגות מהמגרש וכוללות בתוכן ממד פוליטי, מדיני, דתי, מעמדי או היסטורי. היריבות הגדולה בהיסטוריה של ענף האופניים היתה בין המלאך לשטן. אבל בכלל לא ברור מי מילא איזה תפקיד.
ג'ינו "האדוק" ברטלי
ג'ינו "האדוק" ברטלי נולד למשפחה דתית בכפר בטוסקנה ערב מלחמת העולם הראשונה. בסוף שנות השלושים הוא היה הרוכב הטוב בעולם. הוא היה אהוב על אפיפיורים (ואף לימד אחד מהם לרכוב), הוא הוכר כחסיד אומות העולם בשל פעילותו לסייע ליהודים בשואה והתנגד למנהיג איטליה הפשיסטית בניטו מוסוליני. הוא היה סמל לדרום הכפרי, גיבור קתולי ואייקון איטלקי. אבל על הכביש, הוא לא בחל בשום טקטיקה (מלבד סמים) ואיך נאמר זאת בעדינות, לא היה חביב במיוחד על הבריות בדבוקה.
צילום: מאת Fulgur Photo-Press. Fotograaf onbekend/Unknown photographer. Collectie SPAARNESTAD PHOTO – , נחלת הכלל, קישור
פאוסטו קופי
פאוסטו קופי היה במידה רבה האנטי-תזה של ברטלי. הוא היה חילוני מהצפון שייצג את איטליה המודרנית והתעשייתית. במקום לשתות יין ולאכול ארוחות גדולות הקפיד על דיאטה ספורטיבית. הוא השתמש בסמים ממריצים, נאף, הסתבך עם הוותיקן והתרחק מפוליטיקה. על האופניים הוא היה הטוב מביניהם ובעיני חבריו ויריביו הוא היה אדם נחמד בהרבה.
היריבות בין השניים החלה בג'ירו ד'איטליה של 1940, קופי, שהיה צעיר מברטלי בחמש שנים, הצטרף לקבוצת "לנגנו" (Legnano) של ברטלי והגיע לג'ירו בתור דומסטיק. פציעה ותקלות מכאניות הובילו לכך שקופי זכה במרוץ. זה היה האקדח שהונח במערכה הראשונה.
היריבות הגדולה התחדשה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשקופי, כעת בקבוצת ביאנקי, הביס את ברטלי במילאן-סן-רמו ב-1946. זמן קצר לאחר מכן השניים התחרו באליפות ציריך. ברטלי, שטען שהוא חולה, הבטיח לא להתמודד על הניצחון בספרינט לקו הסיום כל עוד קופי לא יברח לו לפני כן. אולם, כשהם התקרבו לקו הסיום הוא ניצל רגע של היסח דעת מצדו של קופי וברח לניצחון "בצורה מאוד לא נוצרית".
פאוסטו קופי בסטייג' 9 בגירו ד'איטליה 1951 | צילום: מאת לא ידוע – , נחלת הכלל, קישור
אבל השיא היה בג'ירו של אותה שנה. איטליה התחלקה לשניים – תומכי ברטלי מול תומכי קופי. החלוקה גם היתה פוליטית: תומכי המפלגה הנוצרית דמוקרטית מול הקומוניסטים (הגם שקופי לא תמך באף מפלגה). הפעם ברטלי הוא זה שנהנה מהפציעה של היריב וניצח, אבל בדרך הוכיח כמה איבה יש בין השניים.
באחד הקטעים ברטלי הבחין בקופי משליך מבחנה ממנה שתה. לאחר שהסתיים הקטע הוא מיהר לנסוע חזרה ולאסוף את המבחנה, אותה שלח לבדיקה. ביום למחרת פרץ לחדרו של קופי וחיפש אחר סמים. הוא לא מצא. המבחנה, התברר, הכילה משקה שהיה פופולרי באותה תקופה בצרפת.
"לא היינו מאוד גאים בעצמנו"
שנה לאחר מכן, ערב לפני מילאן-סן-רמו, קופי שלח את אחיו סרסה להזמין את ברטלי לערב בילויים ארוך, כדי שיהיה עייף מדי להתחרות. אבל ברטלי, שהיה רגיל ללילות ללא שינה, ניצח.
האיבה בין השניים הגיעה לשפל באליפות העולם ב-1948. אף אחד מהם לא היה מוכן לנסות לסגור תקיפות של רוכבים אחרים, כדי לא להעניק יתרון לשני. התוצאה היתה ששניהם הפסידו, ואיטליה זעמה. "לא היינו מאוד גאים בעצמנו", הודה קופי.
ברטלי זכה באותה שנה בטור בהעדרו של קופי (ועזר למנוע הפיכה פוליטית באיטליה), אבל הזמן עשה את שלו ולמרות שהשניים עוד יאבקו שנים ויתעללו זה בזה, הוא כבר לא ינצח את קופי. בטור דה פראנסשל 1952 היה נדמה שהיריבות המרה מאחוריהם. בתמונה מפורסמת נראים השניים חולקים בקבוק מים באחת העליות באלפים. אבל לאחר מכן הם התווכחו מי נתן למי את הבקבוק.
ברטלי פרש ב-1954 ומת בשנת 2000 מסרטן. קופי מת ב-1960 ממלריה. היריבות ביניהם על הכביש אולי הסתיימה, אבל היא ממשיכה לנפק ספרים, מחקרים וכתבות.
