הוא הגיע לקראטה בעקבות ברוס לי ואחיו הגדול וכעבור כמה שנים כבר הגיע לאליפות העולם. עד שנכנס לכנסת תיפקד עדיין כמאמן במשרה חלקית והיום הוא מתפשר על העברת אימון פעם בחודש, אבל גם עכשיו, בשיאו של קמפיין הבחירות, אין יום שהוא לא מתחיל עם קאטות וריצה.
פרק נוסף במדור המתחקר את המתמודדים הספורטיביים לכנסת ה-19

מאת:מאיה גייר

• רצים לכנסת: יוחנן פלסנר – לחצו כאן
• רצים לכנסת: תמר זנדברג – לחצו כאן
• רצים לכנסת: עומר בר לב – לחצו כאן

מקום 28 ברשימת הליכוד-ישראל ביתנו. בן 48, כיהן בכנסת האחרונה במפלגת ישראל ביתנו, שימש כחבר בועדת הכלכלה וועדת הפנים, שימש כראש השדולה למאבק בתאונות הדרכים וכראש השדולה לקידום זכויות הדרוזים בישראל.

איזו פעילות אתה עושה?
אני מאמן קראטה במקצועי, בעל שחורה דאן 5, זו נחשבת לדרגה מאוד בכירה בקראטה.

ואתה עדיין מתאמן?
אני מתאמן כמעט כל יום, בדרך כלל 7 ימים בשבוע, לרוב בלי פרטנר. כל אימון אורך שעה ורבע ומחולק לכמה חלקים: חימום קראטה של קאטות, ריצה של 7 ק"מ ב-35 דקות וקצת מתח ומקבילים. בנוסף אני מאמן לפחות פעם בחודש קבוצה של חגורות שחורות בשפרעם. מעבר לזה פעם בשנה מגיע אליי מאמן יפני, סן סיי סוואדה, ואני גם נוסע אליו פעם בשנה. הוא נציג של אירגון Japan karate Association) JKA), אירגון קראטה באירופה ובישראל, והוא המאמן האישי שלי כבר 15 שנים.

עד כמה קמפיין הבחירות מקשה על המשך פעילות?
הקמפיין לוקח לי כמעט את כל היום אבל אני לא נותן לזה להפריע, למדתי לנצל את שעות הבוקר המוקדמות לעניין. בחורף אני מתאמן בערך ב-6 בבוקר, ובקיץ ב-5:30. אני לא יכול לתפקד בלי אימון הבוקר שלי.

איך התחלת עם הקראטה?
התחלתי להתאמן בגיל 12, בכיתה ו', בשפרעם. זו היתה תקופה של סרטי קראטה, סרטי ברוס לי וכאלה, שעשו חשק לעשות קראטה. אח שלי הלך להתאמן אז פעם אחת הלכתי איתו וישר התאהבתי. אם אתה אוהב את זה, זה נשאר, אם לא אתה לא אוהב את זה, אתה לא יכול להמשיך. אין באמצע. אחי למשל פרש לפני 40 שנה ואני המשכתי.

לקחתי את זה מאוד ברצינות בתור נער. הייתי מתאמן שעות לבד, חוץ מאשר האימונים הרגילים בקבוצה. זכיתי מקום ראשון לנוער בגיל 16 בערך, זכיתי באליפות הצפון, וגם פעם אחת בבוגרים. לאחר מכן, מגיל 20 עד גיל 24, הייתי מושבת בגלל פציעה ברגל. זו היתה אמורה להיות תקופת השיא שלי והחמצתי אותה, אבל אני לא מתחרט, חייבים לרוץ קדימה.

מה אתה כל כך אוהב בקראטה?
קראטה זה לא לגמרי ספורט, זו אומנות לחימה. זה משהו אחר. זה לא כמו ריצה או שחייה, זה עולם אחר. אתה יכול להתאמן 40 שנה ולהרגיש שיש לך עוד הרבה מה ללמוד. הקראטה נותן ריכוז מאוד גדול, מיקוד בתנועה, מיקוד עצמי, את השליטה בגוף שלך, בנפש שלך. זה משהו שאפשר לעשות מגיל 4 עד 90, וזה משהו שאתה נקשר אליו מעבר לספורט. אומרים שאתה מתאמן בקראטה 24 שעות כי זה בא לידי ביטוי בכל התנועות של היומיום ובכל עשייה, בכך שאתה לומד להתמקד.

ואיך הגעת לאימון?
כשהייתי בן 27 התחלתי לאמן ואימנתי עד 2009, לצד עבודה בעריכת דין ובמע"צ. רק כשנכנסתי לכנסת הפסקתי לאמן.

אני אוהב את העובדה שבאימון אתה לוקח את הנער או הנערה שלא יודעים להזיז את הגוף, לפתח אצלם את הקואורדינציה, את היכולות, לראות את ההתפתחות ואיך הכל מתחיל להשתנות – הביטחון עצמי, ההישגים, גם בבית ספר – זו הרגשה מעולה. אני מאמן כבר הרבה שנים ואני תמיד מסופק לראות לאן החניכים שלי הגיעו ואני יודע שהקראטה פיתח אותם גם במקומות אחרים. אחד הדברים שהוביל אותי ללכת לכנסת זו העובדה שראיתי את האופן שבו אני מסוגל לתרום לאנשים, כפי שעשיתי עם הקראטה.

באימונים שאתה מעביר היום אתה מקבל תגובות מהמתאמנים על פוליטיקה?
כשאני מאמן אין להם זמן לנשום, איך הם ידברו על פוליטיקה? הם באים ממוקדים לקראטה, שעתיים של עבודה קשה.

אתה עדיין מתחרה?
היום כבר לא. הפעם האחרונה שהתחריתי היתה באליפות אירופה בקפריסין בשנת 2000 בערך.

מה ההישג השיא שלך?
אמנם השתתפתי בשנת 1997 באליפות העולם בארצות הברית אבל מבחינתי הישג השיא היה המקום הראשון באליפות הנוער של ישראל בגיל 16. זאת ההרגשה הכי טובה שהיתה לי אחרי תחרות וזו היתה פעם ראשונה שזכיתי במקום ראשון, למרות שלא ציפיתי.

הקמת עמותה בשם "העמותה לאומנויות לחימה בישראל" ואתה גם משמש כיו"ר שלה. ספר עליה קצת.
אני בן אדם שאוהב לעשות דברים ולראות תוצאות, אז אחרי שהתחלתי לאמן הקמתי את העמותה כי חשבתי שזה נחוץ כדי לקדם את הענף בארץ. העמותה הוקמה בשנת 96' והיא מאגדת בתוכה קרוב ל-22 קבוצות ברחבי הארץ, בעיקר בצפון, שמתעסקים בקרב-מגע וקראטה, עם קרוב ל-1000 חברים.

יש ספורטאי שנערץ עלייך, מודל לחיקוי?
אני מעריץ את המאמן שלי, סן סיי סוואדה. זה בן אדם שעזב את המדינה שלו כדי לפתח את הקראטה בעולם, משקיע בתחום בלי סוף, נותן את כל כולו למען המטרה של קידום הענף – זה מעורר הערכה גדולה מבחינתי.

אתה מוצא שיש איזה חיבור בין הפעילות הספורטיבית שלך לבין הפוליטיקה?
הקראטה נותן לך הרבה יתרונות והוא מאפשר לך זווית ראייה אחרת מזו של אחרים. אני מאמין שדרך הקראטה גיליתי שאני יכול לשנות דברים. לכן אני מקשר את הקראטה לכנסת. בקראטה מלמדים אותך להתמקד במטרה וזה מה שאני עושה בכנסת, במטרות שהצבתי לעצמי, ובראשן קידום החברה הדרוזית והפחתת תאונות הדרכים.

אתה מתכוון לקדם ספורט באופן כלשהו במסגרת הפעילות הפרלמנטרית שלך?
אני מאמין בספורט. לא התמקדתי בזה בקדנציה הראשונה כי הייתי עסוק בענייני כלכלה בשביל לעזור לענייני הקהילה הדרוזית. אם אני אבחר שוב לכנסת אני רוצה להגיע לועדת החינוך והספורט, שם אולי אוכל לקדם את נושא הספורט. אני חושב שצריך להשקיע בתחום, להגדיל את התקציבים ולקחת את העניין יותר ברצינות. כשאתה מסתובב בעולם אתה רואה שבכל מקום יש אפשרויות לפעילות ספורטיבית ובארץ אין לנו את זה. זה דבר שיכול למנוע מהנוער ללכת לאלימות ולסמים, כי ילד שעושה ספורט הוא ילד לא אלים ולא הולך לעבריינות. זה דבר שדורש תקציבים, כי היום רק אנשים שיש להם יכולות כלכליות מסוגלים לשלוח את הילדים שלהם לחוגים. מבחינתי זה קודם כל עניין של חינוך ותרבות, אחר כך גם ההישגים יגיעו. המטרה כרגע צריכה להיות להפוך את ישראל למדינה שיש בה תרבות ספורט מפותחת, אנחנו עדיין לא שם.

לסיום, יש חלום ספורטיבי שהיית רוצה להגשים?
שכל אירגוני הקראטה בארץ יתאחדו וינסו לקדם את הענף לרמה בינלאומית. זה מאוד קשה ליישום כי יש יותר מדי התאחדויות כרגע, אבל אם הוא יהפוך לספורט אולימפי זה בטח יעזור.

מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.