נילי אברמסקי נפרדת משי ראשוני ז"ל

נילי אברמסקי, שליוותה את איש הברזל שי ראשוני ז"ל במרתון תל אביב וירושלים עם דברים לזכרו
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

הוא יושב חסר תנועה בוהה אל קו האופק. הגלים מתנפצים להם חרש חרש גל אחרי גל אחרי גל… לעולם לא מתעייפים. והוא פשוט יושב שם ובוהה. קפוא. מכיל בתוכו את כול היופי מסביבו. מכיל את כול השקט והרוגע.
בפנים שרק לפני רגע היו קפואות עולה חיוך. חיוך קטנטן. והוא פתאום יודע. הוא מבין. הגיע הרגע.

זרת יד ימין זזה ואחריה עוד אצבע ועוד אצבע. ופתאום כל היד מתרוממת מהכיסא. הוא נוגע בפניו מנגב דמעה סוררת מקצה העין. עכשיו גם היד השנייה מתרוממת והיא מיד מתקרבת אל הצינור. משיכה קלה והינה הצינור מתנתק. הוא כבר לא צריך אותו. הוא מחייך.

שתי ידיים אוחזות בידיות הכיסא עוזרות לו להתרומם מהכיסא. לאט לאט הוא מתרומם נהנה מכול סנטימטר של התקדמות. הוא נעמד זקוף וגאה כאילו רק אתמול עמד ככה (ויודע שכבר 2000 ימים זה לא קרה). ועכשיו הוא רק עומד ומביט סביבו בוהה. נהנה מכול היופי. נהנה מכול השלווה. רוצה לחוות את הרגע לאט לאט. להכיל את הכל ולא לשכוח.
הוא מתחיל לזמזם בשקט

Free like the river
Flowin freely through infinity
Free to be sure of
What I am and who I need not be
Free from all worries

הוא מתחיל לצעוד, הוא מתרחק מהכיסא. הכול כל כך טבעי ומצד שני כל כך ראשוני כאילו מעולם לא צעד. והוא ממשיך לצעוד לאט ובזהירות נהנה ממגע החול החמים והרך בכפות רגליו. וכדי לעודד את עצמו הוא ממשיך לזמזם את השיר…

I'm free
To be nowhere
But in every place I need to be
Freer than a sunbeam
Shinning through my soul

הוא מפנה מבטו לאחור, מביט בכיסא בפעם האחרונה וממשיך לשיר עכשיו כבר בקול צלול
Life running through me
Till I feel my father God has called

הוא ממשיך ללכת ועכשיו בצעדים בטוחים. הקצב הולך ומתגבר. הוא צועד עכשיו מהר. מבלי להתכוון נפלט לו קול צחוק קטן מבין שפתיו. והוא יודע שעוד רגע, עוד שניה הוא יעבור לריצה. הוא רץ כל כך יפה. בצעדים גדולים בתנועה זורמת, מושלמת. והצחוק הקטן הופך לצעקות שמחה מהולות בצחוק משוחרר. והוא שר את המלים האחרונות

I'm gone – gone but still living
Life goes on without a beating heart

Free like the river my life
Goes on and on through infinity

המצלמה מתרחקת והתמונה נפתחת אט אט ועכשיו אפשר לראות במרחק של כמה מטרים מהכיסא הריק עומדת לה אישה יפה זקופה ואמיצה מחבקת בכל יד עלם צעיר ויפה תואר. והם מביטים באיש האהוב שלהם שמתרחק אל האופק.
תמשיך לרוץ שי… נתראה בצד השני…

‏(Free, סטיבי וונדר)

שי ראשוני במרתון ירושלים | צילום: באדיבות שי ראשוני


</center




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

  • עוקב מרחוק הגיב:

    עקבתי אחרי שי מרחוק משך השנים, בהערכה מהולה במועקה.
    כתבת נפלא נילי.
    "לייק" לא מספיק כאן.
    תודה לך.

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג