מאמר זה הינו כחלק ממדור הדעות של האתר ועל דעת המחבר בלבד

נשים תמיד חששו מלרוץ. באחרונה פורסמה שוונג ידיעה אודות גבר שחשף את עצמו בעירום בפארק הירקון מול אחת הרצות שנכחו בדיוק על המסלול. דוגמה אחת מיני רבות שמעידות על האווירה בהן חיות נשים-רצות. אישה שיוצאת למסלול מחפשת את השעה הנכונה, כדי לא לרוץ בחושך. ואם כן בחושך, אז רק במקום מואר והומה אדם. ועדיין רצות רבות יכולות להעיד על תחושה של חוסר נעימות ועל אירועים שמתחילים במבט בוחן, דרך הערות מלחיצות ועד לתקיפות.

לא סביר שכחברה אנחנו נעמוד מנגד כשהמרחב הציבורי איננו בטוח לחלק מאיתנו. ישנם פתרונות לבעיית הביטחון האישי של הרצות. מכאלו שייקחו זמן, כמו חינוך לשוויון מגדרי, שמחלחל לאיטו לתודעה הגברית. דרך כאלו שלוקחים בחוסר סבירות עד הזיה גמורה, כמו אדם שהציע לי שנשים יחלו לרוץ עם אקדח. אבל אפשר לחשוב על פתרון טוב וחברתי – המשמר האזרחי.

סיורים לאורך מסלולי ריצה פופולריים ומוכרים בשעות בהן קיים חשש, יכולים להעלות את מדד הביטחון האישי. כיום כבר קיימות בערים רבות יחידות אופניים של מתנדבים. כל שצריך לעשות הוא להפנות חלק מפעילותן לכיוון המסלולים באותה רשות. כמי שהתנדב ביחידה כזו והיה חלק מהקמת יחידת אופניים נוספת, הקמה ותפעול הוא כבר ידע שקיים במשטרה וניתן בקלות ליישום.

מעדיפות לא לרוץ לבד | צילום: pixabay

אך הרעיון החדשני שאני רוצה להציע הוא הקמת של יחידת מתנדבים-רצים. אנחנו במילא יוצאים לאימון. אז פעם-פעמיים בחודש נתחיל את הריצה בתחנת המשטרה, נחתום על כניסה למשמרת ונצא לריצה כשאנו לבושים בחולצת ריצה נוחה עם לוגו משטרתי. אין חובה לקחת אקדח. למרות שאם רוצים, ישנם אמצעי נשיאה נוחים. וכמובן שניקח מירס או את הטלפון הנייד למקרה הצורך.

מה יקרה בזכות הריצה?

דבר ראשון, יימנעו אירועים בעייתיים ונשים שחשות שיש סכנה יוכלו לפנות למתנדבות/ים. דבר שני, שינוי תודעתי. אנשים יבינו שהמסלול הופך למרחב בו הם לא יכולים להרגיש בנוח ולו עם הערה קטנה לרצה שבאה מולם. בטח שלא עם מעשה פלילי. כך הנוכחות המשטרתית תייצר מרחב מוגן לנשים ואפילו נוכל לראות עוד רצות על המסלולים השונים.

מעדיפות לא לרוץ לבד | צילום: pixabay

מה צריך לעשות? להרים את הכפפה

אני מזמין את משטרת ישראל להעיף את הרעיון באוויר. יש לכם את התשתית להתחיל בפיילוט. העיר המתאימה ביותר לניסוי כזה היא תל אביב-יפו, שמרכזת כמות אדירה של רצים על שני צירים – הטיילת (על שני חלקיה הצפוני והדרומי) ופארק הירקון (על המערב הפופולרי והמזרח שדורש שימת לב לאור הבעייתיות שבו). אבל את הכפפה גם אנחנו צריכים להרים. אנחנו, הרצות והרצים, זה כוח האדם של יחידה שכזו. ההשקעה שלנו תהיה בשעות ההכשרה המשטרתית (לא יותר מדי), בעיקר ברצון לעצור קודם לריצה בתחנה. ריצה היא חירות ואין חירות אמיתית אם היא לא נתונה באופן שוויוני לכולם. לכן, החירות של אישה לרוץ בטוחה היא הרווח של כולנו. אני כאן לרשות כל מי שרוצה להרים את הרעיון.

מעוניינים להתנדב ביחידה כזו? השאירו לנו פרטים כאן בתגובות.