"אם המטרות שאתה מציב לעצמך לא מפחידות אותך, אתה פשוט צריך להציב לעצמך רף גבוה יותר" משפט קצת מפחיד ששמעתי מאחד ממשתפי האולטראמן צ'אלנג' מור 2023. את אתגר אולטראמן חלקכם בטח מכירים, פעמיים איש ברזל ברצף בשלושה ימים ככה באהלן אהלן. שוחים 10 ק"מ. רוכבים 420 ק"מ. ורצים 84.4 ק"מ כל זה בשלושה ימים מטבריה ועד אילת.
תסדירו דופק, אני לא משתתפת באתגר הזה, עדיין לא. אני אחכה למשבר גיל ה-40 הרשמי כדי לחשוב על הכיוון. אבל זכיתי לסקר את האירוע הזה מקרוב, ואני אכתוב לכם עליו כאן וגם אשדר לכם לייב מהתחרות הכי משוגעת בענף. תהיו איתי.
רגע לפני שהאתגר המשוגע הזה יוצא לדרך (מזנקים ב-1 במרץ) בואו תשמעו קצת על מאחורי הקלעים על המשתתפים ועל מה מחכה ל-20 החברים שעומדים לזנק בעוד פחות מ-14 יום לאתגר הסיבולת הכי קשוח בענף הטריאתלון.
View this post on Instagram
הסיפור של אולטראמן
כמו סיפור איש הברזל, גם האולטראמן התחיל בהוואי. התחרות בהוואי, שהתקיימה לראשונה בשנת 1983, נערכת בכל שנה עד היום, ונחשבת לאליפות העולם למרחק הזה. כאמור, מאחר ומדובר במרחקים גדולים במיוחד ובשל הלוגיסטיקה הנדרשת, התחרות מתקיימת תחת ארגון "ביתי" עם כמה עשרות בודדות של משתתפים. בכל העולם, יש בסה"כ ארבע תחרויות רשמיות של המותג אולטראמן (Ultraman), אך יש תחרויות נוספות בעולם הנושאות שמות אחרים. כמו למשל האולטראמן-צ'אלנג' (Ultraman Challenge) בישראל.
תחרות האולטראמן מתחלקת לשלושה ימים רצופים. לכל יום יש זמן גג של 12 שעות, כך שלמעשה יש כ-16-12 שעות של מנוחה בין מקטעי התחרות. ביום הראשון שוחים 10 ק"מ ורוכבים עוד 144 ק"מ, ביום השני רוכבים 275 ק"מ, וביום השלישי והאחרון רצים המתחרים 84.4 ק"מ.
צילום: צלמי שוונג
האתגר הישראלי
את האתגר הזה מוביל ומנהל אייל פרל, דמות ידועה בענף. איש עסקים מצליח, שכמו להרבה אנשים בתחום גם יש איזשהו ג'וק סביב עולם הטריאתלון. "התחביב" של אייל, מעבר להיות איש משפחה איש עסקים וספורטאי בעצמו הוא להפיק את האירוע הזה כדי לאפשר לישראלים להשתתף באתגר בישראל.
מי ששותף להפקה הזאת אלה חברות מסחריות שהנשמה שלהם בספורט והם תומכים כלכלית באתגר על מנת שיוכל להתקיים. האמת היא, שאני חייבת שניה לשים את הציניות בצד ולהגיד שזה לא מובן מאליו ההתגייסות הכלכלית של המארגנים והחברות המסחריות. בעבר כתבתי פה טור כואב על אי תמיכת המדינה בספורט החובבני, אני עדיין כועסת על זה ועל עוד כמה דברים, אבל לגמרי מרגש לראות את ההתגייסות של בעלי העסקים לתמיכה בתחביב הזה.
איך זה עובד?
לכל משתתף באתגר יש צוות מלווה שכולל שני מלווים – הלוגיסטיקה והצוות הם שני דברים לא פחות חשובים מההכנות הפיזיות של הספורטאי לתחרות. הצוות אחראי על ליווי, תזונה, לוגיסטיקה וציוד. הצוות יתכנן יחד עם הספורטאי את יום התחרות ויחשוב איתו על תרחישים שיכולים לקרות במהלך האירוע. לוגיסטיקה טובה שווה הצלחה, מה שמחזיר אותנו לחשיבות קיום האתגר בארץ במגרש "ביתי".
המשתתפים באתגר הם ספורטאים ממגוון גילים והשנה יש אפילו אורחים מחו"ל. מדהים לעקוב אחרי הסיפורים האישיים של המשתתפים. כל אחד וסיבותיו שלו להשתתפות באתגר המטורף הזה. אני אספר עליהם כאן בהמשך, אבל בינתיים אני רוצה לזרוק טיזר על בחור אמריקאי מדהים בשם JD, שסיים כמה מהטריאתלונים הקיצוניים בעולם, ביניהם ה-EPICDECA, שמורכב מעשרה אנשי ברזל ברצף בעשרה איים שונים בהוואי. המנטרה שלו לחיים היא שאם המטרות שאתה מציב לעצמך לא מפחידות אותך, אתה פשוט צריך להציב לעצמך רף גבוה יותר. הוא מספר בצורה גלויה ומרגשת איך הטריאתלון הציל אותו מדיכאון עמוק. עוד נספר עליו כאן במהלך האתגר.
View this post on Instagram
מנצחים, זמנים ותחרות
באתגר כל יום מוזנק בנפרד והמנצח הוא המתחרה עם הזמן המצטבר הנמוך ביותר. תום מרמרלי כתב בבלוג אחרי אתגר האולטראמן צ'אלנג שלו שה-10 ק"מ האלה היו יותר קשים משתיאר לעצמו. "היציאה מהשחייה. התמונה מספרת הכל… הייתי עפוף, לא ממש הצלחתי לעמוד על הרגליים. אם עד אותו רגע עוד חשבתי שאני בתחרות עם דן אלתרמן (שבסופו של דבר ניצח), אז עכשיו שהבנתי שאין מה לדבר פה על זמנים. צריך לשרוד. להגיע לקו הסיום ולחגוג".
רוב המשתתפים לא מדברים על זמנים, הם רוצים לסיים את האתגר הזה וגם זה כמו שהבנתם, אתגר לא פשוט בכלל. אבל השנה יש לנו את דן אלתרמן שמצהיר שהוא רוצה לשבור שיא עולמי! אנחנו מחזיקים אצבעות ונעקוב כאן אחרי הסיפורים האישיים, המנצחים, הדרמות הקטנות והגדולות. שלושה ימים של סיבולת ואושר טהור. תעקבו אחרי המסע שלהם יחד איתי, הולך להיות כיף גדול.
משתתפי האולטראמן 2020 | צילום: ניר עמוס
