רגע לפני החגים: "אל תעשי ספורט כי אכלת משהו עתיר קלוריות"

דווקא עכשיו, רגע לפני החגים כשכל הכתבות רק מאיימות ומפחידות אותנו מאוכל וקלוריות, נועה זילברמן רוצה להזכיר לך משהו חשוב
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

דווקא עכשיו, רגע לפני החגים. כשכל הפרסומים והכתבות רק מאיימות ומפחידות אותנו מאוכל, אני רוצה להזכיר משהו חשוב: אל תעשי ספורט כי אכלת משהו "לא בריא/עתיר קלוריות", ואל תאכלי משהו "לא בריא" כי עשית ספורט ועכשיו מגיע לך צ'ופר.

כיום ארוחת חג לא מלחיצה אותי | צילום: עידית ניסנבאום

תעשי ספורט כדי לעשות ספורט. כדי להיות חזקה, בריאה ושמחה. ותאכלי מה שמרגיש לך נכון כדי ליהנות, לשבוע, לחגוג ולשמוח.

אני זוכרת עוד מהימים בהם עבדתי כמאמנת כושר ברשת גדולה, איך המשמרות שלפני ואחרי ארוחות החג, היו הכי מפוצצות. זה היה דבר ידוע בצוות, מי שעושה משמרת של ערב חג, יהיה לה עמוס.

וגם היתה ברורה לנו הסיבה: היום בערב אנשים הולכים והולכות לאכול הרבה ולכן יש נהירה לחדר הכושר כדי "לשרוף" את הארוחה. ולא רק נהירה לחדר הכושר, גם בפרט לאזור האירובי. מה שנקרא עבודה ספציפית וממוקדת, שמטרתה לשרוף קלוריות וכמה שיותר.

אני זוכרת בזמנו, כשעוד הייתי במקום אחר, זה היה נראה לי ממש הגיוני, לגיטימי אפילו.
גם לי הטרמינולוגיה הרעילה הזו היתה מוטמעת חזק בתודעה, וגם אני הייתי דואגת להתאמן לפני איזו ארוחה גדולה.

וכשאת נמצאת במיינד סט של רזון וקלוריות, את רק מתרחקת ומתרחקת מעצמך, מהגוף שלך, מהצרכים שלך ומבריאות. הארוחה הרבה פעמים הופכת לבולמוס שעושה אחרי זה רע בבטן, והספורט הופך להיות לעינוי ומשימה שצריך להיפתר ממנה.

השינויים בתזונה מסלימים ומקצינים… גרעון קלורי גדול ואז בינג'ים של אכילה לא קשובה. וכך המעגל גדל, מערכת היחסים שלנו עם אוכל-ספורט ועצמנו מדרדרת, וככל שאנחנו מנסות להיות בריאות ומאוזנות, ככה אנחנו מתרחקות מכך.

"הספורט הוא רוטינה בחיי". נועה זילברמן | צילום: עידית ניסנבאום

כיום ארוחת חג לא מלחיצה אותי, היא לא משנה לי דבר פרט לכיף ושמחה שבהתכנסות עם המשפחה ואכילת אוכל טעים וחגיגי.

לרוב אני לא מרגישה אחריה מפוצצת ומתה, כי באופן גורף כמעט לגמרי, ככל שאפשרתי לעצמי לאכול הכל תמיד ולפי חשק, ככה החיבור והקשיבות לרעב-שובע ולצרכים-חשקים שלי הלך וגדל, ובהלימה אליו גם האכילה שלי נהייתה מווסתת.

גם הספורט הוא רוטינה בחיי, הוא תמיד שם אבל במינונים משתנים בהתאם למה שצריכה ויכולה. וכשאני אומרת "צריכה", אני לא מתכוונת ל"צריכה לרוץ כי יש ארוחה", אלא ל"צריכה לרוץ כי הגוף שלי מבקש לנוע, כי יש לי מצב רוח רע, כי נעים לי לראות נוף מתחלף ולנשום באופן רפיטטיבי, כי ריצה עושה לי טוב בגוף".

וכשההפרדה הזאת נעשית, דווקא שם האיזון קורה מעצמו.
בלימודים שלי לפסיכותרפיה גופנית, הגישה אומרת שנבראנו מושלמות ומושלמים, בבריאות שלמה, ורק עם הזמן והצורך לשרוד נוכח מציאות משתנה, נוצרו אי אילו בעיות וחוסר איזונים, וכדי לשוב לבריאות צריך לאפשר לה בחזרה את התנאים המאפשרים לקיים אותה.

כשאני ממשילה את זה לתזונה וכושר אני חושבת על כך שככל שאנחנו נלחם בעצמנו, ככה הפצע יגדל והבריאות תתרחק מאיתנו, וככל שנעשה שלום עם עצמנו ונקשיב לנו עם רכות וחמלה, ככה הבריאות תוכל לחזור ולהתקיים בנו ברווחה.

חג שמח ובריא, מבפנים החוצה ובחזרה.


נועה זילברמן | מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"אל תוותרו לעולם. הפסד או דחייה הם רק הצעד הראשון בדרך להצלחה". ג'ים ולואנו



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג

רישום לניוזלטר

רוצים לקבל את הניוזלטר של שוונג עם הכתבות הכי מעניינות ישירות למייל?
מלאו בחלון את כתובת המייל ואנחנו נדאג לכל השאר…

שימו לב:
במילוי השדה עם כתובת הדוא"ל שלכם, אתם מסכימים לקבל דיוור מחברת שוונג אירועי ספורט.​ תוכלו להסיר את עצמכם בכל עת ממאגר המידע באמצעות כפתור "הסרה" המצורף לכל הדיוורים שלנו.