שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

יאיר בן עמי מציאות נושכת

מציאות נושכת: טריאתלון תל אביב כמראה לתרבות הספורט הישראלי

היה כיף, כמעט כמו תמיד. רואים שהתבגרנו, בכל זאת בר מצווה, אבל מי שחושב שהטריאתלון הישראלי במקום טוב כדאי שיביט עמוק פנימה – יש טוב והוא לא שלם, אלא נשען לצד אחד יתר על המידה. הבשורה על ירידת ישראל (אתלטיקה) לדרג ג’ הזכירה כי המצב לא שונה בענפי ספורט אחרים, הריצות הארוכות כדוגמא. המונים שעוד לא מייצרים המשכיות לאלופים

היה כיף, כמעט כמו תמיד. רואים שהתבגרנו, בכל זאת בר מצווה, אבל מי שחושב שהטריאתלון הישראלי במקום טוב כדאי שיביט עמוק פנימה – יש טוב והוא לא שלם, אלא נשען לצד אחד יתר על המידה. הבשורה על ירידת ישראל (אתלטיקה) לדרג ג' הזכירה כי המצב לא שונה בענפי ספורט אחרים, הריצות הארוכות כדוגמא. המונים שעוד לא מייצרים המשכיות לאלופים

מאת:יאיר בן עמי

טריאתלון GARMIN תל אביב 2013
היה מהדורת הבר מצווה של טריאתלון תל אביב. הוא לא הוותיק ביותר אבל יש לו
מקום של כבוד בהיסטוריה של הטריאתלון הישראלי. מהדורת בר המצווה הביאה
אותי למתבקש –  מנהג הדת היהודית מעלה לגבורות את הנער בהגיעו לגיל 13. זהו
הגיל בו מקבל עליו הנער את האחריות על המצוות.

נזכרתי בזה כשגלשתי במורדות וואדי מילק השכם בבוקר שבת כשערפילים רומנטיים
כיסו את שמשתה של "כפרה" מכוניתי והרדיו עשה ניסיונות נואשים להתגבר על
האין קליטה. בואכה צומת פארדיס התייאשתי מהרשרושים של התחנות הבלתי נקלטות
והחלטתי כי קול המוזיקה יבוא לי טוב בשעת הבוקר הזו.

שעה של קטעים מיצירות של מוצרט רשמה הצטרפות לקטגוריית המרגיע בשפיותי
המנטאלית, בזכות הכביש הריק (הרכב הראשון בלי אופניים עקף אותי 60 ק"מ לאחר
שיצאתי מהבית), קדמת הטכנולוגיה (נהג אוטומטי) והמחשבות על הטריאתלון בארץ
חמדת שמילאו את ראשי לאורכה של הנסיעה.


תחרויות הספורט המובילות בישראל הן אירועים עממיים קודם כל


הטריאתלון של תל אביב הוא המראה של מאפייני הטריאתלון הישראלי. כמו ריצת
הלילה של נייקי בתל אביב, כמו מרתון תל אביב, כמעט כמו כל אירוע תרבותי של
תל אביב. זהו המרכז התרבותי של מדינת ישראל והאירועים המתקיימים בו הם
תמצית זהותנו כתרבות, פנאי, עבודה, פוליטיקה, מכל וכל. כמו שאמר האיש
מהבדיחה ההיא על התוכים: "ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו".

טריאתלון תל אביב של 2013 הציג את דמותו של הטריאתלון הישראלי בשלמות.
המנצח במקצה האולימפי השלים את המסלול בתוצאה שהושגה על ידי מיכה כגן על
אופני פלדה, גלגלים בתצורת מרובת השפיצים הסטנדרטית, נעלי רכיבה עם סוליה
בעלת גמישות של עכביש אדיש המרוח על הכביש, בלי שעון שמודיע לך כמה כפיות
קפה לשים ליד כמה ג'לים וחטיפי אנרגיה וזה היה לפני 23 שנים על מסלול קשה
משמעותית מזה של תל אביב.


כגן עם אופניים דומים לאלו הוא ירד משעתיים בטריאתלון למרחק אולימפי


המנצחת קבעה זמן בו מרב תרשיש, בוני אשל ועוד כמה היו מספיקות להתקלח
ולחתום חוזה ביד שמאל כשיד ימין אורזת את התיק ומתניעה את הרכב כדי לנסוע
הביתה בו זמנית.

שבעה מתחרים ירדו מ- 2:15 שעות במקצה האולימפי. שאלו את וותיקי הענף איזה
מקום התוצאה הזו הייתה שווה לפני 20 שנים, או ההפך, שאלו כמה מתחרים היו
יורדים משעתיים לפני שני עשורים ויותר.

אל תתחילו להיעלב, זו לא כוונת המדור. אני הראשון שבעד ההמונים. חירפתי
נפשי מול אחת הדמויות היותר אהודות של סצנת הריצה בארץ חמדת כשהוא התנגד
נחרצות לקביעה שלי שבלי ההמונים אין זכות קיום להישגיים, לא רק לטובים
ביותר אלא גם לאלו שרצים מהר, רוכבים מהר או שוחים מהר כמטרה של תרבות
ספורט הפנאי. אם המעטים האלו לא נעטפים במאות, אלפים, זכות קיומם משולה
לזכות הקיום של כל תרבות נכחדת. מתי ראיתם כאן בפעם האחרונה מכנסי באגי?
נכון, מעט מאוד אנשים חשבו שאלה מכנסיים שאפשר ללבוש בלי להרגיש מאוד מגוחך
ולכן אי שם לפני כמעט שלושים שנים זה בא, היה ונעלם באותה מהירות – קוראים
לתופעה כזו "אופנה".

העובדה שטריאתלון תל אביב משך בשבת של שנת 2013 יותר מ-1000 מתחרים מרשימה
מספיק כדי להעיד על תרבות ספורט הפנאי האדירה שהתפתחה בישראל בשנים
האחרונות. לא צריך לנפח את זה ל"תחרות הכי גדולה שהתקיימה בישראל". זה לא
מוסיף, לא מרומם ובעיקר לא נכון.

ואם להיות מדויקים על תחרויות הטריאתלון מרובות המשתתפים שהתקיימו בישראל:
אילת 2009 – 1462 משתתפים
אילת 2010 – 1456 משתתפים
אילת 2011 – 1334 משתתפים
ת"א 2013 – 1285 משתתפים


תחנת ההחלפה של קבוצות הגיל בטריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת – אליפות ישראל 2011

קולטים את זה? טריאתלון על טהרת הנשים, הדרת גברים אם תרצו. עזבו מספר
מדויק – למעלה מאלף נשים בתחרות הספורט המשלבת שחייה, רכיבה על אופניים
וריצה. אני מוכן לשים חתיכת הימור שג'ון קולינס לא דמיין דבר כזה, לא משנה
כמה בירות שתה לפני הרעיון לבדוק מי האתלט הטוב ביותר והדבר המשוגע הזה
שנקרא איש הברזל שהפך כבר לכל אחד יכול.


יש היום בטריאתלון הישראלי דור נערים שלא היה כישרוני כמוהו
מזה כעשרים שנים. מאז הדור של אילן ברסלר, עידו מאורי, רועי
שריר וסליחה אם בלהט הכתיבה שכחתי מישהו. זה לא קשור כלל למי
היה כישרוני יותר, אלוף הנוער של אז לעומת אלוף הנוער של היום.
זה העומק האיכותי. זה יונה אמיתי, שחר ורן שגיב, רון לוינזון,
איתמר אליסטר, האחיות פישמן ומעליהם את רון דרמון ופני בייסרון.
תעירו אותי אם ישנתי ולא ראיתי שהיה כאן עומק איכותי כזה עשרים
שנים לאחור.

תראו את הקבוצות שעובדות בארץ חמדת. אלתרמנ'ס, גו אקטיב טרי
קיסריה, אס"א רופין עמק חפר, עמק האושר, טרי מעגן מיכאל,
טריאתלון נס ציונה, ראוד ראנר, באילת יש שתי קבוצות, באזור חיפה
אפשר לקבל סחרחורת מרוב קבוצת, ויש אחת קוראים לה TriLV ויש לה
בחיפה סניף. סליחה אם יש עוד ולא שמתי לב. המעניין, המרגש בכל
הקבוצות האלו אלו המובילים שלהן. אלו הם ספורטאי וספורטאיות עבר
מהטובים שידע הטריאתלון הישראלי. דמויות אחד אחד ואחת אחת.

זה מדהים ומרגש לראות שרק בגליל יש קבוצה על קבוצה על קבוצה
ולידה עוד קבוצה. פעם היו שם מיכה כגן, אנדרי מיברג וגם לחמשה
וחצי האחרים שהיו שם קראו "משוגעים". תראו מה קורה בדרום, מבאר
שבע, בואכה להבים ועד לאילת יש יותר קבוצות ממה שהיו לפני עשור.
אז היו שני משוגעים בלהבים, איתי לוין ואלי גז. גז עוד משוגע
שאני מתרגש לפגוש מדי פעם. מישהו שמע מאיתי? זהו בדיוק. שלא
נחזור להפסיד כאלו.

אל תתבלבלו מהעובדה שהם שוכבים, הדור המוכשר ביותר מזה שני עשורים

היום משוגע מי שלא מתאמן לטריאתלון או לפחות למרתון. אתה בכלל רצית להיות
נורמאלי, אז השלמת איש ברזל, חמשה חודשים אחרי שהורדת 50 קילו יחד עם
וויתור על חפיסת הסיגריות היומית. לא עבר זמן רב והחלפת את העסק המצליח של
פתרונות היי טק לראיית חשבון בקורס מאמנים. היום אתה כבר לא עוד מאמן
טריאתלון, אתה מנטור, בוגר צ'אלנג' רוט או איירונמן ניס/ציריך ובכל זאת הרי
ראית את האור והמעמד מחייב – השנה תשיג את הסלוט לקונה, מינימום טראנס אלפ
ואם לא יחזיקו אותך חזק עוד תעוף על הטאף מאדר.

במקום כלשהו בין תרבות הפנאי הנהדרת של ההמונים אנו עלולים לאבד את
הטריאתלון ההישגי. אנו עוד עלולים לגלות כי בתרבות ההישגית של ישראל אולי
יצאנו מהשכונה אבל אי אפשר להוציא את השכונה מאיתנו.

אם נגלה בעוד ארבע, אולי חמש שנים, שהנוער הנהדר והקבוצות הנהדרות שמטפחות
את הנוער  הבא לא התיישבו על הכר התרבותי הנכון ולא צמחו נכון לא עשינו
מאום ונשארנו עם החוג לטריאתלון. משם הדרך הלאה לא תהיה כמו זו אותה עברנו
בעשר השנים האחרונות. היא תהיה בירידה ולא מהטובות.

מובילי הקבוצות האלו הם סוג של דור מדבר בטריאתלון הישראלי. הם היו טובים,
חלקם מעולים ובלי התנאים. הם לא מיצו את הפוטנציאל ומהכללה זו אני מוציא
שניים – דן ורן אלתרמן שגם הם היום בעשייה של העברת הידע והנחלתו לדור
הצעיר, כן וגם למבוגר שפתאום ראה את אור האירובי ונשאב אל הוואטים, חטיפי
האנרגיה על הקרבון והג'לים עם הרגליים המגולחות.

הדור המאמנים והמאמנות הנוכחי הוא גם זה החייב להבין כי אם הוא עצמו לא
ייקח יוזמה לתקן ולשנות, לא נצליח להשאיר את השכונה מאחור ובעוד כמה שנים
נגלה כי אנחנו ממש באותו נקודה.

יבוא יו"ר איגוד, ילך יו"ר איגוד, ינהל מישהו את הוועדה המקצועית והוא
יסיים את תפקידו כמו קודמיו, אפילו אם החליפו את השם שלה ל"הוועדה לקידום
הספורט" או משהו דומה.

הדור הזה צריך להבין כי אם ההתנהלות של "פעם אני בשלטון ופעם אתה" תימשך לא
נגיע אלא לאותה הנקודה שוב ושוב או במילים הלא נעימות – השכונה לא תצא
מאיתנו גם אם יצאנו מהשכונה והחוג יישאר חוג.

זה לא הטריאתלון לבדו ישכון, המצב לא שונה בריצות הארוכות ואפילו קיצוני יותר. מתי ידענו רץ יליד הארץ שירד מ – 2:20 במרתון?

במרתון ג'ילט תל אביב 2012 הישראלי הראשון על קו הסיום היה בכלל מקטגורית 45-49. באליפות ישראל במרתון (טבריה, ינואר 2013) הוכתר אלוף ישראלי שהגיע לקו הסיום למעלה משתי דקות מעבר ל – 2:20 שעות וממרתון ג'ילט תל אביב 2013 בכלל זוכרים טרגדיה ולא מנצח.

ואיפה הבחורות ההן? נילי אברמסקי, זהבה שמואלי ואחותה מזל
שלום? נכון, הן מאמנות, עם קבוצות גדולות ובצדק – יש להן מה
להעביר לדור הבא. השאלה אם זה יעזור, זה שהן יעבירו את כל מה
שהן יודעות, כי אותו מנצח באליפות ישראל במרתון צריך לעבוד עבור
פרוטות ומה שהוא רואה באופק זה את אחד מהאלופים הקודמים עובד
באבטחה במשחקי כדורסל או מנקה חדרים בבית מלון. רק בשכונה אפשר
לראות מצבים כאלו, שכונת מצוקה עם חוג לספורט בו סוגרים חשבונות על חשבון סיקור עיתונאי.

בשכונה הזו קיבלנו רק בחודש האחרון את הנבחרת הלאומית יורדת 
לדרג ג'. וזה לא אשמת הספורטאים – עליהם כתבתי במשחקים
האולימפיים כי בתנאים שהם גדלו וחיים הם הטובים בעולם. בשבוע
הבא אליפות ישראל באתלטיקה – מישהו מוכן להמר אם האצטדיון בהדר
יוסף יתמלא? יש מדינות בהן מתקן כזה נקרא מגרש שכונתי.

מרתון ג'ילט תל אביב
כבר עם כשלוש רבבות של משתתפים
(צילום: רונן טופלברג)


זו השכונה בריצות הארוכות כמו בטריאתלון ובה יש "קבוצת הבוגרים" שהיא אולי כן ואולי לא הנבחרת, את ספורטאי הפנימייה ההישגית מאמן מישהו במקביל לקבוצה הפרטיות, לאלוף הנוער מודיעים שבוע לפני אליפות יבשתית שהוא והמאמן שלו כבר לא,
המאמן מופתע בדיוק כמוהו, מקצה מיני ספרינט שבולבל מקבל גושפנקא כי בכל
זאת היום זה אתה ומחר זה אני, עיתונאי שמעביר ביקורת לא יקבל תג לסיקור
אירוע כי מישהו נעלב והיא מאופיינת בהליכה:
" בקסבה בחצי היום
כשהשוק פתוח…"
ככה סתם הולך
והחזה מתוח
כולם אומרים איזה קנון
עובר בסימטאות
עושים שלום מכל חלון
כל הכבוד!"

ואבוי למי שלא עושה שלום, כבוד ואומר איזה קנון כי:
"כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי – יש יותר כבוד".

25.6.2013

יאיר בן עמי - מציאות נושכתיאיר בן עמי
עורך ראשי של אתר Shvoong ובעל הטור מציאות נושכת.

לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות


  • 1.מעייף 
    מתחיל
    לעייף לקרוא את הכתבות של מציאות נושכת. לפני שבוע כתבת עיתונאות
    פופוליסטית שנועדה ליצור הד על ראש איגוד שאמר אמירה פופוליסטית שנועדה
    ליצור הד.
    אחת התגובות היתה של מיכה כגן שהביע מורת רוחו מהכתבה. היום תמונתו של מיכה מובלטת על גבי הטור.
    מתחיל להרגיש לי כמו "ישראל היום".
    בבקשה חזרו לטוב והישן.

    שאול (25/06/2013)

  • 2.מתיש+ מוזר 
    א) ארוך מידי ומתיש
    ב) אין ספק שכל שמוק היום נהייה ״ טריאתלט, מרתוניסט, איש ברזל״ אבל גם הטרנד הזה ייגמר וישאר הגרעין הקשה.
    ג) אתה חי מאותם המונים, בזכות אותה חנות של שוונג, אותם אירועים שעולים כסף, ושכמותם יש כמו זבל….
    ד) הזניית כל הענף שייכת גם לכם, יש לכם עסק לנהל, ולכן כל יומיים יש עוד מירוץ, עוד משחה, עוד תחרות…. חייבים לחיות

    אני מבין את המלכוד שלך

    מישו (25/06/2013)

  • 3.
    מה רצה המשורר
    אמרת דבר אחד סתרת עצמך בשני
    התשת אותנו

    נעם (25/06/2013)

  • 4.הפעם האיש צודק 
    מלבד
    אותה חבורת נערים מובחרת, הענף נראה כמו בדיחה. זה עם קסדת נג"ש ורגליים
    מגולחות, ההיא הבלונדינית עם הציצי המנותח, ההם שקונים ג'לים כאילו היו
    מים. אלוהים ישמור, זה פשוט נראה עלוב

    מאיר אלוני (25/06/2013)

  • 5.לכל אלו שהגיבו לפני 
    התגובות שלכם עלובות. הכתבה היא לא התנגחות, לא ביקורת על הזנייה וזו לא אמירה קודרת או ורודה.
    זו הבחנה והבעת דעה. הוא אומר שכשמגיעים לאלפים, אסור לשכוח לטפח את האלופים.
    כל כך פשוט. כל כך נכון.
    לצמרת
    ההישגית בענפי הסיבולת בישראל קשה מאד. אתם הרי יודעים את זה. צריך לעזור
    להם. בטריאתלון תל אביב התגלגל ציוד משתתפים בשווי עשרות מיליוני שקלים
    (רק דמי ההשתתפות הגיעו בטח לכמעט חצי מיליון), אבל צמרת הספורטאים בענפי
    הסיבולת נאלצת פעם אחר פעם להתמודד לבדה.
    הם בקושי מתקיימים, בקושי
    מתאמנים. ספורטאי חייל מתבקש לשלם פי כמה מהמשכורות הצבאית שלו למאמן. שיאן
    עבר בישראל עובד כחדרן בבית מלון.
    ואתם ממשיכים לעסוק בביקורת על הכתב או בביקורת על "הזנייה" שלא קיימת, או על אתר שוונג , או על אלוהים יודע מה.
    תתביישו לכם. שכחנו את ספורטאי הצמרת שלנו. עזבנו אותם. זה היה עצוב, זה נשאר עצוב, והתגובות שלכם רק מוסיפות לעצב הזה.
    יאיר, כתבת יפה

    מזקני השבט (25/06/2013)

  • 6.שאול ומישו, רק על עצמכם לספר ידעתם? (לת) (25/06/2013)
  • 7.חסר פואנטה 
    זו
    בעיקר כתבה ללא פואנטה. מילים כמו חול ואין מה לאכול. מה השורה התחתונה?
    חוץ מהעקיצות המתבקשות ( שאולי בשבילם נבנתה כל הכתבה) לא הבנתי מה ההתחלה
    מה האמצע ומה הסוף.

    עוד משהועםכתרשלמלכה (25/06/2013)

  • 8.תגובתי לכתבה לא לתגובה 
    שמחתי להגיב על הכתבה, גם אם לחיוב ולפעמים לשלילה.
    מוזר שאנשים בוחרים להגיב על תגובה במקום על הכתבה.
    בהערכה רבה לכולם.

    שאול (26/06/2013)

  • 9.אוף…  
    זה ארוך, מעייף ובלי פואנטה… מזל שזה לא מודפס כי היה חבל על העצים.
    המדור הזה באמת כבר הפך למדור התנגחויות שלך בן עמי… התעייפנו.

    זה שלאידעלשאול (26/06/2013)

  • 10.שחצן 
    אני
    בדיוק אותו רץ שבאותה שנה עושה גם את מרוץ העשר שלו וגם את המרתון הראשון
    שלו ובכתבה הזו ניזכרתי מה מרתיע אנשים להירשם לתחריות או להצטרף לקבוצות
    ותיקות , זה השחצנות , היהירות , ההרגשה שאתם נותנים שלא משנה כמה רחוק או
    מהר נרוץ אנחנו נישאר ליצנים בשבילכם ,

    נ.ב
    כן ,נרשמתי לחצי ישראמן ועכשיו אני מחפש אופניים ….

    אתה שחצן יהיהר ופוגע בציבור הקוראים שלך …

    מתחיל (26/06/2013)

  • 11.עוד אחד שנמאס לו מהכתבות שלך 
    האמת יאיר,
    נראה לי שמיצית.
    מעייף, קטנוני, שלילי וחסר פואנטה.
    פעם נהנתי לקרוא אותך. היום כבר ממש לא.

    עודאחדשנמאסלומהכתבותשלך (26/06/2013)

  • 12.מילים כדורבנות 
    איך עם 1500 איש על קו הזינוק יש רק ספורטאי סבב אחד? למה טריאתלון נתפס כענף להיטקיסטים חובבי ספורט, ולא כענף אולימפי יוקרתי?

    אם
    טריאתלון נהפך רק ספורט למבוגרים עם נטיה ספורטיבית, חבל על משאבי המדינה
    (המעטים) המושקעים בו. מדליה אולימפית היא לא מטרה בעיני, אלא אמצעי.

    המטרה
    היא חינוך. חינוך למשמעת, כבוד, חברות ומצויינות. יותר ספורטאים, פחות
    שיכורים דוקרים ושאר מריעין בישין. אבל למה לנער ללכת לעשות טריאתלון
    בישראל?
    מי יהיה המודל לחיקוי שלו? מהנדס תוכנה שנהנה לגלח את הרגליים?

    ההצלחה
    של האחים אלתרמן גררה מאות ילדים להתעסק בתחום. אם מי מהם היה זוכה במדליה
    אולימפית, היינו חוזים בגל של נוער ששוטף את הבריכות והכבישים.

    אליאור (27/06/2013)

  • 13.אוהב את הטריאתלון אבל בוא לא נשכח שזה ענף שאף פעם לא שלח אף אחד לאולימפיאדה 
    עם
    כל הכבוד לפטפטני האיגוד המטופש הזה לדורותיהם הענף לא הביא אף אחד
    לאולימפיאדה אף פעם. חוץ משלושה בודדים שעבדו תמיד בכוחות עצמם, הענף הזה
    מבחינה תחרותית ברמה העולמית בדיחה

    אסף (27/06/2013)

  • 14.אז אגיב 
    כמה קשקשת ברשת. שיוהו…

    קודם
    כל בכתבה המדהימה טעויות למכביר. זו הגירסה ה-12 ולא ה-13 של טריאתלון
    ת"א. דבר שני, איך אפשר לדבר על התוצאות של השנה בהקשר לתוצאות של השנים
    הקודמות בת"א כאשר עד היום התחרות הזו היתה עם דראפטינג והשנה היא לא ???

    בהתייחס לאולימפיאדה וכו', חברים מה אתם אומרים על כך שהטריאתלון הוא ענף אולימפי 13 שנה בלבד( סידני 2000). סבלנות…

    חייבגםלהגיב (27/06/2013)

  • 15.חיים בסס 
    טריאתלון תל אביב התקיים 13 פעמים.

    הטריאתלון הוא ענף אולימפי משנת 1990 ונכון שהוא התקיים במשחקים האולימפיים רק מאתונה.

    מגיבלחייםהמגיב (27/06/2013)

  • 16.הטריאתלון הישראלי באולימפיאדה ובאליפויות עולם – עובדות 
    הטריאתלון
    באולימפיאדה כבר 4 פעמים כולל סידני וזה תנאים שווים לכל המדינות. איגודי
    טריאתלון קיימים בישראל ובמדינות אחרות לפחות 20 שנה. עדיין אף טריאתלט
    ישראלי לא הגיע לאולימפיאדה.
    האלתרמנים, רון דרמון וגם נינה פקרמן במרחק הארוך עובדים לרוב בכוחות עצמם.
    לארבע
    האולימפיאדות האחרונות הגיעו שייטים, מתעמלים, אתלטים, רצים, שחיינים,
    ג'ודאים, חותרי קיאק, ועוד הרבה. גם טייקוואנדו לא נמצא הרבה שנים
    באולימפיאדה אבל לוחמי טייקוואנדו ישראלים כבר הגיעו לשם.
    חבל על
    הדיבורים והקשקושים. ההישגיות בענף הטריאתלון בישראל בדיחה לא משקיעים בה
    בכלל. גם לאליפויות עולם לבוגרים בקושי מגיעים. הבכירים עובדים לגמרי לבד.
    לא דומה למה שקורה באנגליה, ספרד, גרמניה ומדינות אחרות.
    אז מנהיגי המועדון, לא לבלבל את המוח בבקשה.

    אסף (27/06/2013)


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות