שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

ליאור זך-מאור, מאמן חזק בראש קל ברגליים

כיצד המאמן ליאור זך-מאור בוחר במה להתחרות ב-2018?

אחרי איירונמן המבורג, אפיק ישראל ואליפות העולם באיש ברזל בהוואי, המאמן ליאור זך-מאור מסכם שנה מאתגרת ומשתף בהכנות שלו לקראת שנת סבולת נוספת. איך בוחרים במה להתחרות בכל השפע הזה?

את שנת 2017 אני מסיים ברגשות מעורבים. ברצף התחרויות של איירונמן המבורג באוגוסט, אפיק ישראל בספטמבר, אליפות העולם באיש הברזל באוקטובר – סיימתי 2 מתוך שלוש תחרויות. אבל מבחינת תוצאה רק אחת מהן היתה טובה. חזרתי מהוואי לארץ וקיבלתי המון שיחות ניחומים ואמפתיה. אנשים התקשו להאמין כשאמרתי להם שהיה מדהים ושהעובדה שבתחרות היה פחות מוצלח הפעם לא הצליחה לפגום יותר מדי בחוויה. להבדיל מבתחרויות אחרות, בהוואי החגיגה נמשכת שבוע והתחרות היא חלק מאוד משמעותי אבל גם ממש לא היחיד. זאת כל החבילה. האימונים על המסלול, המפגש עם טובי החובבים מכל העולם וכמובן המקצוענים, הטקסים, האקספו, ומצעד המשלחות. אני אומנם ספורטאי הישגי ויומרני, אבל בסוף אני לא מקצוען ולא הכל נשפט אצלי תמיד רק במדדי תוצאה.

איך מתכננים שנה חדשה אחרי כל כך הרבה תחרויות מתישות? ליאור זך מאור | צילום: טלי שיינברג

זה לא שלא התבאסתי בכלל מההתבשלות הטוטלית שלי במרתון והמעבר להליכה. התבאסתי. אבל לא יותר מדי ולא ליותר מדי זמן. פרופורציות. היסטוריה. ממשיכים הלאה. באף ענף ספורט, לאף ספורטאי, אין 100% הצלחה.

מבחינתי אימונים חזרתי מאוד מהר לעניינים. העובדה שהלכתי חלק מהמרתון בהוואי קיצרה מאוד את תהליך ההתאוששות של הרגליים. אחרי שבוע כבר הרגשתי שהרגליים חוזרות אליי ואני יכול לרכוב ולרוץ כמעט כרגיל. כמובן שחזרתי לאימונים רגועים יחסית ולא מיד פול גז.

מיקודי חורף

את החורף הנוכחי החלטתי לנסות להקדיש בעיקר לשני דברים עיקריים. הראשון מביניהם הוא שיקום הריצה. אמנם בשנים הראשונות שלי בספורט היו לי רגלי איטריה והריצה היתה החזקה שלי, אבל זה לא סוד שבעשור האחרון אני יותר שחיין-רוכב מאשר רץ. בגודל ובמשקל שלי לא קל להיות רץ טוב. אני מודע לזה ובמידה מסוימת השלמתי עם זה. כנראה שכבר לא אהיה 65 קילו וכנראה שכבר לא ארוץ שלוש שעות באיש ברזל. אבל עדיין אני חושב שאני יכול, ורוצה לנסות, לרוץ טוב יותר.

הדבר השני הוא עבודה על תשתיות. חיזוק. המערכת האירובית שלי מאוד מאומנת ויעילה. אני נוהג לקרוא לזה "התוכנה". התוכנה טובה מאוד. אבל אני מרגיש שכרגע "החומרה" לא תומכת בתוכנה. בעיה. כנראה שזה גם קשור לגיל. שינויים שהגוף עובר כשאתה מתבגר.

תכניות 2018

מבחינת תכנית תחרויות לקחתי את השבועות הראשונים אחרי הוואי בשביל לחשוב ולהתפקס. כשאני מתכנן את התחרויות שלי יש כמה רמות שמשפיעות על ההחלטות:

הרמה האישית- מה הייתי רוצה לעשות בשביל עצמי. מה הכי יקדם אותי כספורטאי סבולת ומה הכי מתחשק לי לעשות. ברמת החשק והכיף יש רשימת תחרויות ארוכה שמתחשק לי לעשות בשנים הקרובות. חלק מהן בטריאתלון אבל חלקן ברכיבה או ריצה בלבד. למשל קייפ אפיק אופני הרים, קומרדס אולטרה מרתון, הוט רות' אופני כביש, ועוד.

ברמה המקצועית מסקרן אותי לראות האם אני עדיין יכול לשפר את השיא שלי באיש ברזל. לגרד כמה דקות מפה וכמה דקות משם. ומסקרן אותי לראות האם אני יכול למצוא דרכים להתמודד עם החום בהוואי ולעשות שם תחרות טובה גם בתנאים קשים כמו שהיו השנה. אני רוצה לנסות לעשות סלוט לאליפות העולם שוב. לא בשביל "לנקום". לא בשביל להוכיח משהו לעצמי או למישהו אחר. אני רוצה לחזור לשם כי זה מאתגר אותי וכי זה כיף אדיר להיות חלק מהדבר הזה שנקרא אליפות העולם באיש הברזל. במיוחד שבשנת 2018 התחרות תחגוג 40 ואני מאמין שתהיה חגיגה גדולה ומיוחדת. אני מקווה להצליח להגיע להוואי בשנה הבאה ומקווה לעשות את זה כחלק ממשלחת קבוצתית גדולה ככל האפשר. השנה היינו שלושה. השאיפה שלי היא לחזור לשם בהרכב גדול יותר.

הרמה הקבוצתית- מה נכון שאעשה משיקולים של הקבוצה. אני בדרך כלל "פותח ציר" לתחרות איש ברזל שנה לפני שאנחנו מוציאים אליה משלחת קבוצתית. רגנסבורג, אוסטריה, המבורג, וכדומה. מהבחינה הזאת הגיוני שבשנת 2018 אשתתף בתחרות שאנחנו מתכננים לנסוע אליה בשנת 2019 כקבוצה.

מלבד כל המשתנים והשיקולים שפרטתי, קיבלתי מספר הצעות מעניינות להשתתף בתחרויות סבולת בארץ ובעולם. תחרויות שהייתי מאוד רוצה להשתתף בכולן. אבל כמובן שזה בלתי אפשרי. אחד הדברים שאתה מבין כשאתה מתבגר זה שאתה כבר לא יכול להשתתף בכל כך הרבה תחרויות כמו פעם כשהיית צעיר. הגוף סופג אותן פחות בקלות וההתאוששות אורכת יותר זמן.

הגיע הזמן לעבוד גם על הריצה. ליאור זך מאור | צילום: באדיבות ליאור זך מאור

זאת גם אחת הסיבות שאאלץ לשבור את מסורת "ישראמן מלא כל 3 שנים" שהחזקתי משנת 2009. קשה לי לבוא לישראמן "על הדרך". יש לי יותר מדי כבוד לתחרות הזאת. או שאני בא ושם הכל על המסלול כמו בפעמים הקודמות שהשתתפתי, או שלא. במיוחד כשהמתחרים הישראלים הבולטים צעירים וחזקים מאוד ואני יודע שהם יוציאו ממני כל גרם אנרגיה שיש לי בגוף ובראש.

הסיבה השנייה היא שעם למעלה מ-40 ספורטאים בתכול אני תמיד בדילמה איפה יותר חשוב שאני אהיה. על המסלול או לצידו. בשנתיים האחרונות הייתי לצד המסלול וכך גם יהיה השנה. אבל אני עוד אשוב להתחרות בישראמן מתישהו. אין לי ספק בזה.

בינואר הקרוב אני נכנס לשנתון שמעביר אותי לקבוצת גיל 45-49. ברמה המקומית זה מעביר אותי לקטגוריה של ויטלי פרוסט, אמיר בכר, אודי דורון ואחרים. ספורטאים מעולים אחד אחד. ברמה העולמית זה מעביר אותי לקטגוריה שבה אם אצליח לשמר את התוצאות שלי אני יכול להתברג גבוה יותר מאשר בקטגוריה הנוכחית. החל מגיל מסוים להיות צעיר בקטגוריה זה יתרון.

עוד שנת סבולת חלפה. עוד שנת סבולת מתחילה. אין לי מושג מה יקרה בה אבל מה שבטוח יהיה כיף, יהיה קשה, ויהיה מעניין.

אמשיך לעדכן.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות