כשתומר בסן (42) מראשון לציון הביט הבוקר סביבו, כשהוא ניצב על פסגת הר מרה ברכס הרי ההימלאיה שבנפאל – בגובה עוצר נשימה של 6,476 מטרים מעל פני הים – הוא התקשה לעצור את הדמעות. הדרך לפסגה נמשכה שבועיים של מאמץ גופני ומנטלי מפרך בקור מקפיא ובחמצן דליל, אך המסע האמיתי של תומר החל הרבה קודם לכן – לפני יותר מ-20 שנה, בחדר בידוד סטרילי בבית החולים.
לכתבות נוספות בנושא:
- ניצחון בבוץ: נבחרת Tough Mudders גייסה 3.5 מ' ש"ח למען גדולים מהחיים
- ילד הפלא של עולם האולטרה: אסף איילון בפודקאסט של שוונג
- בדרך לאנטרקטיקה עוצרים במצפה רמון: המסע המרגש של דודו דאנו
החלון לעולם מתוך הבידוד
בגיל 18, בדיוק בזמן שחבריו עמדו בפני גיוס והחלו את חייהם הבוגרים, חייו של תומר נעצרו. הוא אובחן עם סרטן באזור האף והלוע ונאלץ להתמודד עם שנת טיפולים מורכבת וקשה. כזו שכללה כימותרפיה, הקרנות ובידוד ממושך מהסביבה.
באותם ימים ארוכים וחשוכים, שבהם נותק משגרת החיים, החברים ובית הספר, הגיעה אליו קרן אור מצילת שפיות: האגודה למלחמה בסרטן העניקה לו מחשב ביתי. המחשב הפך לחבל ההצלה שלו. הגשר היחיד שחיבר אותו למציאות שבחוץ, ללימודים ולמעגל החברתי.
תומר בסן לפני תחילת הטיפוס | צילום: אור בסן
התמיכה הזו הותירה בו חותם בל יימחה. מאז שהחלים, תומר סירב להסתפר, קעקע את סמל האגודה למלחמה בסרטן על גבו, התגייס לצבא ובגיל 20 נסע לראשונה לנפאל כדי לגלות מחדש את כוחותיו. עם השנים הוא הקים משפחה עם שלושה ילדים, בחר במקצוע שכולו נתינה כפיזיותרפיסט שעוזר לאנשים להשתקם, אבל הבטחה אחת נשארה בוערת בליבו: להחזיר בחזרה.
קרחונים, מינוס 20 מעלות וחוסר חמצן: האתגר בדרך להימלאיה
הטיפוס לפסגת מרה נחשב לטרק הפסגה הגבוה ביותר בנפאל. הוא מציב רף אתגרי קיצוני גם למטפסים מנוסים. המסלול המפרך נמשך כשבועיים וכולל הליכה יומית של כ-5 עד 10 ק"מ. בתנאי שטח הרריים תלולים, המסתכמים ב-5 עד 7 שעות צעידה מאומצות בכל יום. כדי לאפשר לגוף להתרגל לדלילות האוויר ולהימנע ממחלת גבהים מסכנת חיים, העלייה מתבצעת בהדרגה איטית וקפדנית.
ככל שמטפסים מעלה, התנאים הופכים קיצוניים. בגובה של מעל 6,000 מטרים, ריכוז החמצן באוויר צונח לכמחצית מזה שבגובה פני הים. מה שהופך כל צעד ושאיפה למאבק מתיש. בלילות הטמפרטורות צונחות לעיתים קרובות אל מתחת למינוס 15 ואף מינוס 20 מעלות צלזיוס. בליווי רוחות מקפיאות וסופות שלג פתאומיות. יום הפסגה עצמו הוא המבחן האולטימטיבי. יציאה לדרך כבר ב-2:00 לפנות בוקר בחשכה מוחלטת, צעידה עם פנסי ראש וסנדלי שלג וקרח על גבי קרחונים ומדרונות תלולים. זאת במשך כ-10 עד 12 שעות רצופות של מאמץ קצה פיזי ומנטלי.
תומר בסן בפסגת ההימלאיה | צילום: אור בסן
"אני הייתי שם – ועכשיו תורכם להאמין"
את מסע הטיפוס הנוכחי מימן תומר מכיסו הפרטי. כשהוא מקדיש כל צעד וכל טיפת מאמץ למטרה אחת: גיוס תרומות לפרויקט המחשבים של האגודה למלחמה בסרטן. הפרויקט שהציל את נפשו כשהיה נער.
מיד עם הגעתו לפסגה המושלגת, כשבידיו דגל האגודה, אמר תומר בהתרגשות: "יש לי את הזכות לסגור מעגל היום. גם אם היה לי קשה מאוד פיזית ומנטלית, אני לא מאמין שאני עומד איפה שאני עומד. אני רוצה להגיד תודה לכל הילדים שמתמודדים כעת עם מחלת הסרטן. אני הייתי שם. הייתי בבידוד, עברתי הקרנות, והנה היום אני עומד על פסגת ההימלאיה. תהיו חזקים, אני סומך עליכם שתעברו את זה ותצאו לכבוש את הפסגות והמטרות שלכם".
פותחים מסך לעתיד: איך אפשר לעזור?
עבור ילדים המתמודדים עם סרטן, מחשב אינו מותרות. הוא כלי קריטי המאפשר להם להמשיך ללמוד ממיטת בית החולים או מביתם. וכן לשמור על קשר עם מוריהם וחבריהם לכיתה, ולהישאר חלק בלתי נפרד מהעולם שמחוץ לטיפולים.
כדי שאף ילד לא יישאר לבד בבידוד, תומר קורא לציבור להצטרף אליו למסע ולתרום לפרויקט המחשבים של האגודה למלחמה בסרטן. כל תרומה, בכל סכום, תסייע לרכוש מחשב נוסף שיעניק לילד חולה חלון לעולם ותקווה להחלמה.
