"שכחתי למה נכנסתי לחדר"; "אני לא מצליח להתרכז"; "אני מרגישה שהמוח שלי עובד לאט". אלו משפטים שמטופלים רבים העוברים כימותרפיה מכירים היטב. התופעה הזו, המכונה בפי רבים "כימו-בריין" (Chemo Brain), אינה רק תחושה סובייקטיבית. היא מוכרת היטב בעולם הרפואה ומשפיעה על מיליוני חולי סרטן ברחבי העולם.
לכתבות נוספות בנושא:
- זורקים כסף לים? המחקר שמנפץ את המיתוס על אומגה 3 ובריאות המוח
- מחקר פורץ דרך: האם תוסף הקריאטין המוכר יסייע לגוף להילחם בסרטן?
- מעבר למיטת הטיפולים: מדוע שיקום פעיל הוא מרכיב מרכזי בחזרה מפציעה?
מחקר אמריקאי רחב היקף שפורסם השנה בכתב העת Journal of the National Comprehensive Cancer Network מציע בשורה מעודדת. הליכה יומית בשילוב תרגילי כוח פשוטים עשויים להפחית את הפגיעה הקוגניטיבית ואת העייפות המנטלית הנגרמות במהלך הטיפול הכימותרפי.
כשהמוח מתעייף מהטיפול
הכימותרפיה נועדה להשמיד תאים סרטניים. אך היא משפיעה גם על מערכות נוספות בגוף, ובראשן מערכת העצבים. עד שלושה מכל ארבעה מטופלים מדווחים במהלך הטיפול על ירידה בזיכרון, בקשב, במהירות החשיבה וביכולת לבצע משימות מורכבות. אצל חלקם התסמינים אף נמשכים שנים לאחר סיום הטיפולים. מעבר לפגיעה באיכות החיים, הקושי הקוגניטיבי עלול להקשות על אלמנטים נוספים. נטילת תרופות, נהיגה, עבודה, ניהול משק הבית ואף על היכולת להתמיד בטיפול הרפואי עצמו.
למרות שכיחות התופעה, עד היום אין טיפול תרופתי יעיל ומוסכם ל"כימו-בריין". לכן, חוקרים מחפשים בשנים האחרונות פתרונות שאינם תרופתיים. בראשם, פעילות גופנית.
כימותרפיה | צילום: klbz, Pixabay
המחקר הגדול ביותר שנערך עד היום
במחקר השתתפו 687 מטופלים שהחלו טיפול כימותרפי ב-20 מרכזים אונקולוגיים ברחבי ארצות הברית. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות.
- קבוצה אחת קיבלה תוכנית אימונים ביתית בשם EXCAP. תכנית שכללה הליכה יומית ותרגילי כוח באמצעות גומיות התנגדות במשך שישה שבועות.
- הקבוצה השנייה קיבלה את הטיפול הרפואי הרגיל. ללא תוכנית פעילות גופנית מסודרת.
התוכנית הייתה פשוטה ליישום. כל משתתף קיבל מד צעדים, גומיות, חוברת הדרכה ותוכנית אישית שהותאמה ליכולתו. המטרה לא הייתה להפוך את המטופלים לספורטאים. אלא לשמור אותם פעילים גם בתקופה הקשה של הטיפולים.
התוצאות
ההבדל התחיל להופיע כבר אחרי שישה שבועות. כצפוי, רוב המטופלים חוו ירידה מסוימת בתפקוד הקוגניטיבי במהלך הכימותרפיה. אולם אצל מי שהתמידו בפעילות הגופנית, הירידה הייתה קטנה יותר. בקרב מטופלים שקיבלו כימותרפיה אחת לשבועיים, תוכנית האימונים הביאה ל:
- פחות בעיות בזיכרון ובריכוז.
- פחות תחושת "ערפל מוחי".
- פחות הערות מהמשפחה ומהסביבה על שכחה או בלבול.
- תפקוד קוגניטיבי כללי טוב יותר בהשוואה למטופלים שלא התאמנו.
גם בתחום נוסף נרשם שיפור משמעותי: העייפות המנטלית. מטופלים רבים מתארים את העייפות הזו כתחושה של מוח "כבוי". גם אחרי שינה טובה. במחקר נמצא כי בעוד שהעייפות המנטלית החמירה משמעותית בקבוצת הביקורת, היא כמעט שלא השתנתה אצל המטופלים שהתאמנו באופן קבוע.
צילום: shutterstock
למה פעילות גופנית משפיעה על המוח?
אחד החלקים המסקרנים ביותר במחקר עסק בשאלה כיצד פעילות גופנית מגינה על התפקוד הקוגניטיבי. החוקרים בדקו סמנים דלקתיים שונים בדם ומצאו קשר בין פעילות גופנית לבין תגובה חיסונית מאוזנת יותר. בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא כל דלקת היא "רעה" – הגוף זקוק לאיזון בין חלבונים המעודדים דלקת לבין כאלה המדכאים אותה.
במהלך הכימותרפיה האיזון הזה עלול להשתבש. החוקרים מצאו שככל שהתגובה החיסונית הייתה מאוזנת יותר, כך הפגיעה הקוגניטיבית הייתה קטנה יותר. אחת ההשערות היא שהשרירים הפעילים בזמן פעילות גופנית מפרישים חומרים המסייעים לווסת את מערכת החיסון ולהפחית את ההשפעות השליליות של הטיפול על המוח.
לא רק המוח – גם אורח החיים השתנה
ממצא נוסף הדגיש עד כמה חשוב לעודד פעילות גופנית כבר בתחילת הטיפול. בזמן שמטופלים שלא קיבלו תוכנית מסודרת הפחיתו את מספר הצעדים היומי שלהם ביותר מ-50%, המשתתפים בתוכנית הצליחו לשמור כמעט לחלוטין על רמת הפעילות שלהם. בנוסף, הם ביצעו בממוצע שלושה אימוני כוח בשבוע בני כ-25 דקות כל אחד.
המשמעות ברורה: גם בתקופה שבה הגוף חלש והטיפולים קשים, ניתן להמשיך להיות פעילים. ואין צורך באימונים אינטנסיביים כדי להפיק תועלת.
האם זה מתאים לכל מטופל בכימותרפיה?
כאן חשוב לסייג. השיפור המשמעותי נמצא בעיקר אצל מטופלים שקיבלו כימותרפיה במחזורים של שבועיים. אצל מטופלים שטופלו אחת לשלושה או ארבעה שבועות לא נמצא יתרון ברור. החוקרים אינם יודעים עדיין להסביר את ההבדל, וסבורים שנדרשים מחקרים נוספים כדי להבין האם יש צורך בתוכנית אימונים ארוכה יותר או בעצימות שונה עבור קבוצות אלו. בנוסף, רוב משתתפי המחקר היו נשים עם סרטן שד, ולכן יש צורך לבחון האם הממצאים תקפים באותה מידה גם לסוגי סרטן אחרים.
מה ניתן ליישם כבר היום?
המסר מהמחקר אינו שכל מטופל צריך להתחיל לרוץ מרתון או לבצע תוכניות כושר מורכבות. למעשה, דווקא פעילות מתונה, עקבית ומותאמת אישית היא זו שנמצאה מועילה. אם אתם או אדם קרוב אליכם עומדים להתחיל טיפול כימותרפי, מומלץ לשוחח עם הצוות המטפל לגבי שילוב פעילות גופנית בטוחה במהלך הטיפול.
המלצות מעשיות:
- התחילו מוקדם: אם אין מניעה רפואית, כדאי להתחיל בפעילות כבר בתחילת הכימותרפיה ולא להמתין עד להופעת העייפות או הקשיים הקוגניטיביים.
- שלבו הליכה יומית: גם הליכה בקצב נוח למשך 20–30 דקות, בהתאם ליכולת האישית, יכולה לסייע בשמירה על רמת הפעילות.
- הוסיפו תרגילי כוח פשוטים: שימוש בגומיות התנגדות או תרגילים כנגד משקל הגוף מסייעים לשמירה על מסת השריר והתפקוד הגופני.
- התאימו את הפעילות ליום הטיפול: בימים שבהם מרגישים עייפות מוגברת ניתן להפחית את משך הפעילות או את עצימותה, אך להשתדל שלא להפסיק לחלוטין אם המצב הרפואי מאפשר זאת.
- הקשיבו לגוף: כאב חריג, קוצר נשימה משמעותי, סחרחורת או חום מחייבים הפסקת הפעילות ופנייה לצוות הרפואי.
בשורה התחתונה: פעילות גופנית מתונה עשויה להפחית פגיעה קוגניטיבית ועייפות מנטלית במהלך כימותרפיה. אך כמובן אינה מהווה תחליף לטיפול האונקולוגי. כיום, יותר ויותר מרכזים אונקולוגיים בעולם משלבים אנשי מקצוע מתחום האונקולוגיה של הפעילות הגופנית (Exercise Oncology) כחלק מהטיפול הרב-תחומי. הממצאים מחזקים את ההבנה שפעילות גופנית אינה רק כלי לשיפור הכושר, אלא עשויה להפוך לחלק בלתי נפרד מהטיפול התומך בחולי סרטן. לעיתים, דווקא הצעדים הקטנים ביותר הם אלה שמסייעים לשמור לא רק על הגוף, אלא גם על צלילות המחשבה.
