הריצה המדהימה אתמול (ראשון) של פוטיין טספאי במרתון ברצלונה עדיין מעוררת הדים ברחבי עולם האתלטיקה. האתיופית עצרה את השעון על 2:10:53 שעות. התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה לנשים, והבכורה המהירה אי פעם למרתון.
לכתבות נוספות בנושא:
תוצאה היסטורית לפוטיין טספאי במרתון ברצלונה.
הדחייה המסתמנת והמועדים החלופיים: כל האפשרויות לגבי מרתון ירושלים.
נהדר: מקום 2 לאיימרו עלמיה במרתון טאייפיי, מקום 9 למאור טיורי בסאול.
אבל לצד ההתפעלות, ברשתות החברתיות ובקהילות הריצה נשמע גם קול אחר: חשדנות. הסיבה המרכזית לכך אינה קשורה דווקא לטספאי עצמה. אלא לעננה שמרחפת מעל שיא העולם הנוכחי – 2:09:56 שעות, שנקבע ב-2024 במרתון שיקגו על ידי הקנייתית רות' צ'פנגטיץ'.
זמן קצר לאחר מכן, ביולי 2025, הושעתה צ'פנגטיץ' בעקבות שימוש בחומרים אסורים. הבדיקה החיובית שלה בוצעה במרץ 2025, חמישה חודשים בלבד אחרי אותו שיא בלתי נתפס. למרות זאת, שיא העולם עצמו לא נמחק מספרי ההיסטוריה והוא עדיין רשמי. מצב שיוצר לא מעט אי נוחות בקרב אוהדי האתלטיקה. בלשון המעטה.
רות צ'פנגטיץ'. הושעתה | צילום: Clark Adams, Wikimedia
שיפור חריג לבכורה
הריצה של טספאי הייתה לא פחות ממדהימה מבחינה מספרית. מדובר במרתון הראשון בקריירה שלה, ובו היא לא רק קבעה כאמור את התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה, אלא גם שברה את שיא המסלול בברצלונה בפער עצום של יותר מ-8 דקות.
היא סיימה דקה שלמה מהר יותר מהתוצאה השלישית בכל הזמנים של טיגיסט אספה. תוצאה שעל פי רבים נחשבה עד כה לשיא העולם ה"אמיתי". ביצוע כזה במעבר הראשון מחצי מרתון למרתון נחשב חריג מאוד בכל קנה מידה. במיוחד ברמה הזו.
טספאי עצמה הודתה לאחר המרוץ כי שאפה אפילו ליותר. "התכנון שלי היה לתקוף את שיא העולם", אמרה לאחר הסיום. "הרוח הפריעה לי בחלק האחרון של המרוץ, אבל בפעם הבאה אני רוצה לנסות שוב".
פוטיין טספאי במרתון ברצלונה | צילום: World Athletics
רשימת הטובות בהיסטוריה במרתון:
- רות' צ'פנגטיץ' (קניה) – 2:09:56 – אוקטובר 2024
- פוטיין טספאי (אתיופיה) – 2:10:53 שעות – מרץ 2026
- טיגיסט אספה (רתיופיה) – 2:11:53 שעות – סםטמבר 2023
- סיפאן חסן (הולנד) – 2:13:44 – אוקטובר 2023
- ג'ויסילין ג'פקוסגי (קניה) – 2:14:00 – דצמבר 2025
הנתון שמדליק נורות אזהרה
אחת הסיבות לכך שהביצועים האחרונים במרתון הנשים מעוררים חשד היא ההשוואה לשיא העולם לגברים. השיא של קלווין קיפטום עומד על 2:00:35 שעות, בעוד השיא לנשים של צ'פנגטיץ' הוא 2:09:56. המשמעות היא שהשיא הנשי נמצא בפער של פחות מ-8 אחוזים מהגברים.
בענפי סבולת, הפער הפיזיולוגי המקובל בין גברים לנשים עומד בדרך כלל על 10 עד 12 אחוזים. כאשר התוצאות מתקרבות הרבה מעבר לכך, חלק מהמומחים מתחילים לשאול שאלות. במיוחד בענף שסבל בעבר ממקרים רבים של שימוש בחומרים אסורים. תוצאתה של טספאי אגב, ניצבת על 8.7 אחוז. יותר סביר מהשיא של צ'פנגטיץ', אך עדיין מחוץ לנורמה.
אין בכך הוכחה לשום דבר. יתרה מכך, השוני בין מרוצי הכביש למסלול הוא שנשים יכולות להשתמש בפייסרים גברים מהזינוק עד לסיום מה שעשוי לעוות את הסטטיסטיקה. אבל עדיין, הספק כבר שם וזה אחד הנתונים שגורמים לכך שגם הישגים יוצאי דופן מתקבלים כיום בזהירות ובחשדנות רבה יותר מאשר בעבר.
בני נוה מוסיף בנושא: "טספאי מחזיקה בתוצאה השלישית בטיבה בחצי מרתון בעולם עם 1:03:21 משנת 2024 וזה בהחלט היה הופך תוצאה של 2:13 לסבירה עבורה. מעל שתי דקות מהר יותר, ועוד במרתון בכורה, זה כבר מעורר תמיהה. סביר גם להניח שלנוכח התוצאה בחצי היא כבר הייתה במעקב של ועדת הסמים העולמית. ועדיין התוצאה מעלה תמיהות לא קטנות.
I sincerely hope that these 💊💊 aren't involved.
— Silency (@Silency4shizz) March 15, 2026
התגובות ברשת: התפעלות לצד ספק
ברשתות החברתיות אפשר היה למצוא תגובות מכל קצות הספקטרום. חלק מהאוהדים הביעו התפעלות מוחלטת מהריצה. אחרים היו הרבה יותר ספקנים. אחד המשתמשים כתב: "הבעיה היא לא טספאי – הבעיה היא שאנחנו כבר לא מסוגלים פשוט להאמין לתוצאות כאלה".
תגובה אחרת ניסחה זאת בצורה חריפה יותר: "כששיא העולם נקבע על ידי מישהי שהושעתה אחר כך, כל תוצאה שמתקרבת אליו מקבלת מיד סימן שאלה". "זו לא טענה נגד טספאי", כתב אוהד נוסף, "זו פשוט המציאות של ענף שלמד בדרך הקשה לא להיות נאיבי".
הישג עצום – עם כוכבית?
חשוב להדגיש: אין שום עדות או טענה רשמית נגד טספאי. הריצה שלה חוקית לחלוטין עד שיוכח אחרת. אבל האתלטיקה כבר חוותה יותר מדי מקרים בעבר שבהם ביצועים יוצאי דופן התבררו בדיעבד כבעייתייים. התוצאה היא אווירה שבה אפילו הישגים אדירים מתקבלים לעיתים בזהירות.
וזה אולי הסיפור האמיתי מאחורי הריצה של טספאי. מצד אחד – תוצאה היסטורית שאמורה להיות רגע של חגיגה.
מצד שני – ענף שעדיין נאבק לשקם אמון. ולא בהצלחה יתרה יש לומר. וכך, במקום שכולנו נחגוג ללא הסתייגות את אחת הריצות הגדולות בהיסטוריה של המרתון לנשים, עולם הריצה מוצא את עצמו שוב במקום מוכר מדי: מתפעל… אבל גם חושד.
