רצים עם כוכבים – Veolia Desert Challenge 2011

"ריצה בלילה זה משהו שלא חוויתי אף פעם. זה מאגי, מסתורי, אתה מרגיש שאתה בפלנטה אחרת. הפחד מהבלתי נודע, מהול בכיף שמשתלב עם הנוף והכוכבים. למרות החושך מסביב אתה מרגיש ביטחון. יש אווירה של אחווה כשאתה מוקף באנשים שדואגים לך בכל רגע"
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp


"ריצה בלילה זה משהו שלא חוויתי אף פעם. זה מאגי, מסתורי, אתה מרגיש שאתה בפלנטה אחרת. הפחד מהבלתי נודע, מהול בכיף שמשתלב עם הנוף והכוכבים. למרות החושך מסביב אתה מרגיש ביטחון. יש אווירה של אחווה כשאתה מוקף באנשים שדואגים לך בכל רגע"

מאת:אילן גולדמן

מילים אלו שייכות לחן יוסף, אשר נדדה כל הדרך מהצפון כדי להשתתף לראשונה בחייה ב"דזרט צ'אלנג" הדרומי שנפתח אתמול בלילה עם מקצה הריצה ל- 30 ק"מ. חן הייתה מבין עשרות הרצים אשר עמדו משולהבים על קו הזינוק של המקצה ל- 15 ק"מ אשר יצא לדרכו ב- 20:30 ודילג מעלה אל נחל פרצים, בואך מערת הקמח. 


מזנקים ל- 30 ק"מ (צילום: אילן גולדמן)

"לעתים מאות מטרים בין 'סטיק לייט' אחד לשני מותיר אותך לתהיות פילוסופיות רבות, אם בחרת לרוץ בנתיב הנכון"

חן סיימה את המקצה כעבור שעה וחצי, זמן רב אחרי המנצח בפועל – ניר שמעייה (ראה הרחבה בהמשך), אך הבטיחה: "שנה הבאה אני כאן בוודאות. יש בזה משהו ממכר". רבים חשו כמוה אתמול בעת שרצו בפיתוליו החלקלקים של נחל פרצים ובמישור עמיעז האין סופי, בעת שהם רודפים אחרי אלומות הפנס של שותפיהם להרפתקה. "זו ריצת חיי", הכריז מיכאל וינצ'וק, רץ טרי שהגיע לבדוק מהי ריצת לילה. "זה כל כך שונה מהריצות ביום יום", פסק נחרצות. 

איגור גיליק – מנצח המקצה ל-30 ק"מ, המתאמן בימים אלו למרתון טבריה שיתקיים בחודש הבא, מודה אף הוא: "היה כיף אדיר, באמת אחד המרוצים החווייתיים שזכיתי להשתתף בהם". איגור חצה את קו הסיום בזמן של 2:10 שעות ומסביר, כי הכיף שלו במרוץ שכזה נובע מהשוני שבו. "זה כל כך שונה מטחינת האספלט היומית במרכז (הארץ). קשה לתאר את ההרגשה של לרוץ לבד באמצע המדבר. שקט אבסולוטי שלא ניתן לחוות בשום מקום למעט המדבר. שטיח כוכבים אינסופי מעל הראש. מאחוריך באופק שובל אינסופי של פנסי ראש רודפים אחריך. בפועל אתה לחלוטין לבד .מדי פעם יש איזה "סטיק לייט" קטן שמוודא כי אתה במסלול הנכון. לעתים מאות מטרים בין "סטיק לייט" אחד לשני מותיר אותך לתהיות פילוסופיות רבות, אם בחרת לרוץ בנתיב הנכון".


רוכבי הדזרט (צילום: שוונג)

החלק הארי ממשתפי ה"דזרט צ'לאנג" הגיע מזירת אופני השטח. הרוכבים מכל הארץ החלו לנהור למתחם הענק כבר משעות הצהריים המוקדמות. רובם התמקמו במלונות הסמוכים ובמתחם הקמפינג הצמוד לשטח התחרות. הרוכבים זינקו ל-4 מקצים שונים: קצר למרחק של – 23 ק"מ, בינוני למרחק של 47 ק"מ ולקינוח: הארוך מכולם למרחק של 70 ק"מ. מלבד זאת, התקיימה גם תחרות "גביע המזה"ת", מרוץ המעניק  ניקוד בין לאומי לרוכבים התחרותיים בתחום המרתון, אך זה למרבה הצער התאפיין במיעוט משתתפים.

שני גור, סטודנטית לביו- רפואה מאוניברסיטת בן גוריון, הייתה מבין אלו אשר לקחו חלק בריצה ולמחרת בבוקר עוד מצאו כוח לעלות על אופניהם. גור סיימה את הריצה ל-30 ק"מ במקום ה-3 הכללי מבין הנשים. "זוהי פעם ראשונה שלי בתחרות לילית", סיפרה לנו אשת הברזל המתהווה לאחר מכן. "שמעתי חוויות מקרובים שהמליצו לי לנסות והלכתי על זה. הריצה הייתה אחת המאתגרות שהיו לי אחרי שהפנס שלי שבק חיים בק"מ ה-2. נעזרתי בכוכבים והירח", היא מודה. "אתה צריך להאמין שאפשר לראות. זה כמו הישרדות בחושך", סיכמה. 

אמיר סוידאן – ספורטאי השבוע שלנו הבטיח וקיים. גם הוא היה מבין אלו אשר אחרי ריצה קשה ל-30 ק"מ (בקצב ממוצע של 5:00 דקות לק"מ), נכנס לאוהל ונערך לרכיבת מרתון שטח קשה של 70 ק"מ בבוקר שלמחרת. סוידאן סיפר לאחר הרכיבה: "נתתי כל מה שהיה לי. זה הספיק למקום ה-26 בקטגוריה אבל אני מרוצה למרות שכואב לי כל הגוף. סוידאן סיים כעבור יומיים, 100 ק"מ של ריצה ורכיבה בזמן כולל של 6:11 שעות, כשחיוך ענק מרוח על פניו. "היה מעולה".


שני גור משמאל, תופסת מקום על דוכן המנצחים (צילום: באדיבות שני גור)

הערות הכותב לגבי "ניצחוני" במקצה ל-15 ק"מ ריצה:

המקצה הובל על ידי החל מיריית הפתיחה ובפער משמעותי שהלך וגדל. בנקודת הסיבוב במקצה 15 הק"מ לא היה שופט ומצאתי עצמי ממשיך על מסלול מקצה ה- 30 ק"מ. המארגנים החליטו להעניק לי את המקום הראשון על אף שלא חציתי את קו הסיום ראשון, כשהם מסתמכים על עדותם של הרצים שפיגרו אחריי ועל עדותו של שופט התחרות שהודה כי ראה אותי מוביל, טרם אייש את מקומו בנקודת הסיבוב. רצתי מרחק העולה על  20 ק"מ והייתי הרץ ה- 90 לחצות את קו הסיום. בלהט הרגע ולאחר יותר מ- 20 ק"מ ריצה נעניתי לקריאה לעלות אל ראש דוכן המנצחים. רק לאחר מכן התחלתי לחשוב על הניצחון ואז גם הגעתי למסקנה כי איני יכול לקבלו. ברצוני להדגיש: אני מוותר מרצוני על הזכייה ומבחינתי המקום הראשון שייך לזה אשר חצה את קו הסיום במקום הראשון, ניר שמעייה. אני מודה למארגנים על רצונם הטוב להעניק לי את הניצחון ורוצה לציין לטובה את איכותו של הארוע. אנסה את מזלי גם בשנה הבאה בתקווה כי המחדל שמנע ממני "ניצחון", יילקח לתשומת ליבם של קברניטי הארוע.



אילן גולדמןאילן גולדמן
אילן גולדמן-עורך משנה אתר שוונג אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי

כל הכתבות שלאילן גולדמן במדור- מזרח תיכון חדש



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"עוד יבוא יום בו לא אוכל לרוץ יותר. היום הוא לא היום הזה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג