מאת:מאת: ד"ר שמי שגיב

לא אחת קורה שכתוצאה מפציעה הגוף באופן אינטואיטיבי משנה את סגנון הריצה. נקע בקרסול יגרום להעברת משקל על הרגל הבריאה וזאת כדי להגן על הרגל הפגועה. מצב זה דורש שינוי בדפוס המוטורי של מערכת העצבים. ככל שהפציעה מתמשכת אט-אט דפוס זה מושרש בתוך מערכת העצבית, זה דפוס הסתגלותי. גם לאחר חלוף הפציעה, מערכת העצבית ממשיכה לנהל את גופנו מתוך דפוס זה.

כל דפוס הסתגלותי למעשה פוגם ומחליש את התנהלות הגוף ואז כעבור שבועות ואולי חודשים מתעוררים לבעיה חדשה אחרת. האם בעיית הגב קשורה לנקע שהיה לפני מספר חודשים? התשובה השכיחה היא "לא, מה הקשר? זה רגל וזה גב". בגופנו הכול קשור בכול, והמערכת המקשרת ומתאמת את כל פעולות הגוף זו המערכת העצבית.

בניתוח פציעות ספורט בהסתכלות המערכתית קיים גם הצורך בהבנה של עומסי האימונים האופייניים לסוג הפעילות. זה נדיר שרץ למרחקים יתלונן על כאבי כתפיים אך די שכיח לשחיין וההיפך, זה די נדיר לשחיין להופיע עם כאבי ברכיים (אלה אם שוחה סגנון חזה) ודי שכיח לרצי סבולת. סוג הספורט, מן הסתם, יוצר עומסים אופייניים על קבוצות שרירים, פרקים, רצועות וגידים. בגדול, ריצה ורכיבה יוצרים עומסים על הגפיים התחתונות ועמוד השדרה ומרבית הפציעות האופייניות לענפי ספורט אלו הינם באזורים אלו (כף רגל, קרסול, ברך וגב). מנגד, שחיה יוצרת עומסים על הגפיים העליונות ומכך שגם מרבית פציעות הספורט בקרב שחיינים הם באזורי הכתפיים והשכמות.

המבנה האנטומי הייחודי לכל ספורטאי אף הוא צריך להיכלל כפקטור בראיה המערכתית בהתהוותם של פציעות ספורט. מבחינה אנטומית קיים המבנה האידיאלי, אך אין אף ספורטאי הבנוי כך, זה רק מבנה וירטואלי. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנו המבנה הייחודי שלו המגדיר גם את תפקודו. עם זאת, שינויים חריגים במבנה השלד עלולים ליצור עומסים נקודתיים אשר תורמים להתפתחות פציעה באזור זה. ליקויים כמו : רגלי O (Genu varum), רגלי X( Genu valgum), עקמת (Scoliosis), פלטפוס (Pes planus), רגל קצרה (Anatonical short leg) הינם רק מקצת הדוגמאות לשינויים מבניים הגורמים לליקויים פונקציונאליים. לרוב אזורים אלה מהווים את החוליה החלשה בשרשרת המכאנית שלשם מתנקזים העומסים.

בהיבט הטיפולי מניעתי, בהתחשב בעומסי האימון האופייניים לסוג הספורט ולעומסים הנובעים משינויים מבניים, יש צורך לכלול מרכיבים במערך האימון התורמים לחיזוקם הפונקציונאלי של אותם אזורים פגיעים. לדוגמה, רצים בכלל, ואלו עם ליקויים מבניים בגפיים התחתונות צריכים לשלב תרגילים פונקציונאליים לחיזוק כף הרגל, הקרסול והברך. תרגילים לחיזוק המערכת הפרופריוספטיבית (Proprioceptive exercise) כדוגמת תרגילים על פטרייה, פילאטיס. שיקום זה הינו גם החלק המשמעותי בשיקום פציעות ספורט.

הטיפול המערכתי השיקומי בפציעות ספורט אם כך חייב לכלול את שיקום מערכת העצבים. שיקום מערכת העצבית מהמתח שנאגר בה ומהדפוסים ההסתגלותיים שהושרשו בה. יש צורך בשחרור מתח זה וכיול מחדש של המערכת. דמיינו שזה כמו מצב מערכת החשמל בבית, ככל שיש יותר מכשירי חשמל פועלים יש יותר מתח במערכת החשמל. כך גופנו, ככל ששרירי הגוף נוקשים, משמעותה, יותר מתח עצבי. בטיפול נקודתי אל השריר, בצורה כזו או אחרת (עיסוי, שיאצו) לשחרר את השריר ולחוש הקלה. אך כל עוד הפקודות, הדפוסים המנהלים את השריר מתמשכים, מחר, השריר יחזור למצבו התפוס.

שיטה טיפולית חדשנית, NETWORK SPINAL ANALYSIS, המשלבת את יסודות הכירופרקטיקה וגילויים מתחום ה- NEUROANATOMY מאפשרת את שחרור המתח העצבי. זוכה פרס נובל, הנוירוכירורג אלפ ברייג (Alf Brieg), גילה שמתח בחוט השדרה משבש את ההתנהלות העצבית ובכך את הגוף כולו. ברייג הגדיר מצב זה כ- Adverse Mechanical Cord Tension.

על ידי מגעים מדויקים ומתוזמנים בנקודות אנטומיות שבהם חוט השדרה, המערכת העצבית, מתחברת אל חוליות עמוד השדרה, שלמעשה מהוות את הקשר היחידי בין מערכת העצבים למערכת השלד, מתאפשר שחרור מתח עצבי. שחרור מתח זה מאפשר לשרירים להרפות, לנוקשות להשתחרר, לנשימה להיות עמוקה יותר. למעשה טיפול זה מבצע מעין כיול מחדש של מערכת העצבים ומאפשר שיפור בהתנהלות כל מערכות הגוף ברמה הפיזית, כימית ורגשיתמנטאלית. לאחר הטיפול מדווחים ספורטאים על ריצה קלילה יותר, אנרגטית וממוקדת.

באדיבות ד"ר שמי שגיב  www.shemidc.co.il