מאת:עופר ביידה

מרוץ לילה לבן בת"א קיבל חשיפה רבה והבטחה להפקה שעוד לא נראתה בארץ.
בעוד לא מעט רצים ורצות עושים את דרכם (חלק בהליכה וחלק בריצה) מאזור רידינג (הקרוב לנקודת הסיום במרכז דניאל לחתירה ב"גני יהושע") לנקודת הזינוק בכיכר רבין – ניתן לקבל הצצה ראשונה למה שמחכה לנו לקראת סיום הק"מ השני למרוץ.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

אני עושה את הדרך בריצה קלה, עם כל ההכנות שעשיתי בבוקר לא לשכוח כלום (שבב מדידת זמנים אישי, מצלמה, סוללות, מעטפה עם מספר חזה, חולצת הריצה), אני מגלה ששכחתי מכנסי ריצה, לכן החימום עם מכנסי טריניג ארוכים די מעייף.
מזל שאני פוגש רץ מוכר שנותן לי "לגיטמציה" לעבור להליכה על מנת לדבר איתו…
לבסוף אנו אכן מגיעים לכיכר, בהחלט מראה מרשים שלא מוכר ממרוצים אחרים נגלה אלינו

זהבה שמואלי שהיתה שותפה לארגון המרוץ, עם רצי קבוצתה (רצי רמה"ש) שנבחרו לשמש כפייסרים במרוץ

גם יחידות צה"ל השונות התייצבו למרוץ – בה"ד חיל הים היתה אחת מהן

למי שעוד לא יודע/ת מה אנחנו עושים פה…

הרבה רצים ורצות שרצו עם בני משפחתם, נתנו למרוץ נופך מיוחד – למשל האחיות שירי ולימור דיין

הגיע הזמן להגיע לאזור קו הזינוק, בהחלט מראה מרשים!

ועם כבר אחיות – נטע-לי ואחותה הצעירה דנה, שמאז מרוץ חולון בסתיו שעבר, מסיימת באופן קבוע בין הרצות הראשונות, במרוצים בהם היא נוטלת חלק

יש הרבה זמן עד לזינוק ותמונות אווירה בחושך לא היה לנו הרבה בעבר, אז נמשיך לנצל זאת – קבלו את מיטל נחמיאס ואבי כץ

המקצה ל-10 ק"מ עד גיל 29 כבר ממוקם

וגם הפייסרים כבר מוכנים

הרצים והרצות כבר דרוכים,

אבל לפני זה עוד מופע אקרובטיקה להנאת הנוכחים

חשבתי שחיל הים הוא חיל קטן יחסית – לפי התמונה נראה שהם מגלים נוכחות מרשימה

והמקצה הראשון יוצא לדרך

עכשיו יש זמן לצלם את הרצים היותר ותיקים

אני מזהה את שירלי אלבלינג כמי שעובדת כמוני במוטורולה, ובעלה שי מצטרף לתמונה משפחתית – הם ירוצו במקצה ל-5 ק"מ,

לפתע הם מאותתים לי שהמקצה שלי (10 ק"מ – 40+) יוצא לדרך
אני מפעיל את הגארמין – שעון מבוסס לווינים – רק בנקודת הבקרה בקו הזינוק, שם היה ממוקם שטיח, לצורך קליטת זמן הזינוק של כל רץ ורצה

ואנחנו כבר בתוך הריצה, החנויות ברחוב אבן גבירול ניבטים אלינו מהצד

ולא נקפח גם את הצד השני של הרחוב

במרוץ האחרון בעונה זו – מה יותר מתאים מלראות אלי בוצר הוותיק (בחולצה הלבנה מימין), שמרוץ גלעד – לזכר בנו גלעד – פותח את העונה בסוף אוגוסט, בשדות רעננה למרחק 5 ק"מ – ניפגש שם!

כיף לרוץ ברחובות ת"א,

כמו שבוודאי ערן ואיריס נאור חושבים, לפי החיוך הנסוך על פניהם

עולים על גשר אבן גבירול בואכה שדרות רוקח

לפי הזווית – הוא לא מצלם את המסוק שמרחף ממעל – אז את מי כן? הדגים בירקון???

זהו בערך המיקום בו צילמתי את התמונה הראשונה המופיעה בתחילת הסיפור – גם אם קשה לראות זאת בגלל החושך

מתופף ראשון אותו נפגוש אחרי פניית הפרסה בדרך לכניסה לפארק הירקון

יצאנו מהגשר

כשהמבט מופנה קדימה

כ-3 ק"מ כבר מאחורינו – 15:29, אם זה רלוונטי במרוץ חוויה מסוג זה

ונקודת המים הראשונה לפנינו – נראה שהשימוש בכוסות מקשה על מחלקי המים לעמוד בקצב, וכך למרות שיש מספר שולחנות נוצר "פקק" – כנראה שגם אנחנו הרצים שעצרנו בשולחן הראשון תרמנו לכך…

אפשר לחזור לריצה בשביל רחב יחסית

הבנות שמכוונות בתמונה, מפנות את רצי ה-5 ק"מ לרוץ ישר אל הגשר, בעוד רצי ה-10 ק"מ מתבקשים לרוץ שמאלה – ברקע לוח דיגטלי עם סימונים מתאימים

למרות הלוח היו כאלה שטעו ורצו 10 ק"מ במקום 5 – ואולי גם הפוך…
לא היו שטיחי בקרה במהלך המרוץ שיאפשרו לזהות קטעים של המסלול בהם היו אמורים להיות רק רצי 5 ק"מ או 10 ק"מ – וגם אם נניח שמספר האנשים שטעו היה זניח, הרי בישראל אנחנו חיים – ודי לחכימא ברמיזה!

רצי ה-10 ק"מ כעת במנהרה מתחת לגשר – לרגע חשבתי שאני במרתון ניו-יורק או וונציה…

אפשר גם לנוח על הספסלים,

אבל אנחנו מעדיפים "להישמע" להוראות השלט (גם אם הן באנגלית) ולהמשיך לרוץ…

מטפסים לגשר נוסף

פיונה שלקמן מבקשת הוכחות למשפחה שהיא רצה גם כאן (בעבר פגשתי אותה במרוץ המקביל במסגרת חצי מרתון ירושלים)

קצת קצב,

לפני עוד נקודת מים

הרצים והרצות שזינקו במקצים הראשונים כבר חולפים על פנינו – ריקי סלם – הפייסרית ל-50 דקות גם ביניהן

גם למדריכות/קצינות הכושר הקרבי של צה"ל הייתה נציגות מכובדת במרוץ

אבי וענבל בראון זוכים לתמונה על גשר הצאפרי – קצת קשה לצלם בגשר צר זה – אבל כמו שאומרים – קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים בסוף…

רפי ואולה הדר מתווספים לכמות לא קטנה של תמונות משפחתיות במרוץ זה

עוד 11:57 דקות חולפות והשלט מאשר שאכן עברנו מחצית מהמרוץ – 5 ק"מ

שוש ברכפלד אותה אפגוש בסיום, זכרה שצילמתי אותה – אני לא כל כך (עם העייפות והלחות, בקושי זכרתי מה אני עושה פה…)

לא ברור לי כל כך איך הגעתי לזוית צילום כזאת,

או לאיזה כיוון אני רץ…

אהה – כנראה שצריך להגיע לשביל מאחורי העצים!

הגענו…

כשלצלם כבר אין כוח אחרי שגם הק"מ השישי מאחורינו (בכ-5:30 דקות) מבקשים מהמצולם להתכוונן לאחור

הק"מ השביעי (אותו ארוץ בקצב דומה לשישי – כ-5:30 דקות) עוד בעיצומו, אבל עידוד תמיד עוזר

מרוץ זה מוכיח לדעתי, יותר מכל דבר אחר – ריצה בת"א מוסיפה לשיפור פני העיר,
לתשומת לב האגף לשיפור פני העיר ששמו מתנוסס על המחסום בתמונה…

עוברים מתחת לעוד גשר בדרך לעוד נקודת מים

אפילו היה מי שינציח זאת למעננו

ממשיכים לרוץ

הק"מ השמיני גם הוא כבר היסטוריה (עדיין כ-5:30 לק"מ),
אך לפתע רעש מפריע את "מנוחת הרצים" – כנראה שאנחנו לא בניו-יורק סיטי בכל זאת…

הלו – השיחה בטח התנהלה כך: "כן, אני במרוץ לילה לבן בת"א -עושים פה חיים…"

רצים עם חולצות לבנות בלילה לבן – מתאים

עוברים מתחת לגשר הלפני אחרון לפני הסיום הקרב ובא

הרץ בתמונה מסביר שנאלץ לרוץ עם התיק מאחר ולא הייתה שמירת חפצים – אני לא מבין איך לא חיכו לנו עשרות משאיות עם שקיות שקופות כמו במרתון ניו-יורק…
בעצם אני מבין – אבל תמיד צריך לשאוף ליותר גם במגבלות ארצנו הקטנה…

נכנסים לק"מ האחרון

והנה פייסר שהבלון "מאיים" לברוח לו…

רויטל תומר במאמץ אחרון

פונים לכיוון המעבר מתחת לגשר האחרון

עידו פורת שחבר ל"שוונג" (כמו במרוץ גזר האחרון) בארגון המרוץ וחתום בעבר על ארגון דואתלון איש הכוח (עם יוסי מלמן) בכביש 6 ועוד – שלא לומר איש ברזל בעצמו בעבר, שולח קריאת עידוד

מעבר הגשר הזה הוא קרוב לוודאי הצפוף ביותר במסלול כולו ויתכן שרק הוא הצדיק חלוקה למקצים – אבל נחזור לכך בהמשך

אין לי מושג איך הגעתי לדשא ולאן נעלם השביל…

אז חזרתי אליו (לשביל)

קצת חשוך לי (בדיעבד הבנתי שכנראה שזה בגלל מופע אורות לייזר – היה דבר כזה?), כך שקו הסיום מגיע לי קצת במפתיע…

לא ברור לי קצת איך הגעתי למחסומים אלו – אבל אפשר לסכם את חלק הריצה:
2 ק"מ אחרונים ב- 10:57 דקות – השעון שלי שהתצוגה שלו נעלמה בסביבות הק"מ השביעי חזר מאוחר יותר לחיים ומראה 55:02 דקות זמן אמיתי (כזכור הפעלתי אותו על שטיח הבקרה בזינוק), זמן רשמי לפי אתר חברת המדידה – 55:24 דקות – בהסתכלות על זמני הספליט שניתנים לצפיה גם כן באתר, התוצאה שלי עוד יותר טובה 54:47.
מקום 375 מתוך… (רק במקצה שלי? טוב זה לא ממש משנה…)
המרחק – אם ניתן לסמוך על השעון שלי הראה 10.080 ק"מ.

מתחילים בחיפוש אחר המטמון – בקבוק מים – מה שלא מפריע לאפרת יצחקי – קצינה בווינגייט – לחייך!

טוב שיש את מירב פרי ואייל אסולין – תמונה של בקבוק המים, לפני שגם אני אזכה להינות ממנו… תודה!

עמית (בן ה-12) וצחי בן גל שרצו את המקצה ל-10 ק"מ!

שוש ברכפלד מזכירה לי אחרי שהאור חוזר שנפגשנו באמצע הריצה

מיכל רג’ואן ודפנה שב ששימשה גם כפייסרית בפעם הראשונה – מנציחות את הרגע

רצים ורצות מחליפים פרטנרים וקבוצות ריצה – אבל הנוסטלגיה תמיד נשארת

מים מים בששון…

ממעייני הישועה…

נעמי ויינשטוק – משחזרת את הקפיצה ממרתון טבריה האחרון, שהקנתה לה את תואר תמונת החודש של ינואר 2007 ב"שוונג"

חלי רוזנשטיין – ביום ספורט של מוטורולה לא הצלחתי לקלוט אותך בעדשת המצלמה – הנה הפיצוי

הלן וולפסון ויונית זקס, אתלטיות ממכבי חיפה הצטרפו גם הן לחגיגת הריצה

גם רונה זמיר והסוללים היו כאן

רחל רובינשטיין מציגה את ההוכחה שגם היא רצה 10 ק"מ
אל התמונה הזאת הגעתי, אחרי שזיהיתי את מוטי קלינגר איתו צילמתי במספר משחקי כדורסל, כולל משחקי נבחרות הנערות ועתודה נשים בחודש האחרון.
התמונות באתר ספסל – בו כותבות גם אורלי וליאור – הבנות שלו – אתר מומלץ לחובבי הכדורסל.

ניגש לטקס, לאחר דברי פתיחה ותודה של עינת – מנהלת השיווק של נייקי ישראל,

המנצחות ל-10 ק"מ

המנצחים ל-10 ק"מ

המנצחות ל-5 ק"מ

המנצחים ל-5 ק"מ

בגלל בעיות טכניות בעיבוד התוצאות, מכריזים ששאר חלוקת הגביעים לקבוצות הגיל תבוצע בפעם אחרת, בזאת תם הטקס…

אפשר לסכם:
בחלקים רבים של המרוץ הרגשתי שמרוץ לילה לבן היה מעין "מיני" מרתון ניו-יורק בתל-אביב
הפקה מרשימה וריצה חוויתית, בהחלט לפעם ראשונה – עצם העובדה שזכינו להיות מוזנקים ע"י ראש העירייה רון חולדאי, הוא כבר כמעט מבחינת ימות המשיח…
עכשיו רק אפשר לקוות להיתלות בדברים הטובים בתקווה להחזרת מרוץ חצי מרתון או אפילו מרתון מלא – רחמנא ליצלן – ברחובות תל אביב (אולי בלילה? לא בטוח שזה רצוי, בוודאי שלא בתקופה זאת של השנה…)

נקודות לשיפור:
1. אם לגבי הקושי, שהתעורר חלקית בחלוקת המים במהלך הריצה, בגלל כמות המשתתפים אפשר להתמודד, הרי שעם חוסר במים בסיום אחרי מרוץ בלחות כזו לא ניתן להשלים – לא ברורה בדיוק הסיבה, אך בהנחה שיתכן וחלק מבקבוקי המים "נלקחו" ע"י רצים או צופים שלא נרשמו לריצה, כדאי אולי לשקול מתן בקבוק אחד (אולי גדול בחום כזה) לכל רץ תמורת סימון מספר החזה שלו למשל.

2. למרות שהמרוץ הוגדר כפאן ראן – עדיין הייתה בו מדידת זמנים מקצועית כולל אפשרות לקבלת זמן אמיתי של תחילת ריצה ע"י מיקום שטיח בקרה בזינוק.
ייתכן שחלוקה למס’ מקצים הייתה בלתי נמנעת בהתחשב במספר הרצים ואופי המסלול, אך החלוקה לקבוצות גיל ללא הוספת מקצי עילית לרצים התחרותיים – והיו כאלה – גרמה לבעיות:
רצים ורצות לא מעטים זינקו במקצה מוקדם יותר מהמקצה שלהם וכתוצאה מכך מופיעים ברשימת התוצאות כפסולים, מצד שני הדבר לא מנע מלפחות חלק מהם לקבל את גביעי הניצחון שכן חולקו…
לפי מה שהבנתי המארגנים כן מתכוונים לבצע איחוד או קורלציה בין המקצים השונים לשם קביעת הזכאים לגביעים.
הרבה יותר פשוט היה לחלק את המקצים לפי תוצאות – עילית ומספר חלוקות נוספות לפי תוצאה צפוייה כמו שעושים במרתונים גדולים ולתת לגאוס (ועקומת הפעמון שלו) לדאוג לשאר…

להתראות בשנה הבאה!

קישורים קשורים
תמונות מרוץ לילה לבן כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר