מאת:עופר ביידה

מרוץ אשדוד המהווה בשנים האחרונות את אליפות ישראל למרוצי כביש למרחק 10 ק"מ, מאפשר גם לילדים להנות מהאווירה החגיגית עם שלושה מקצים למרחק 2.5 ק"מ:
שניים תחרותיים לגילאי 12 ו-16, ואחד עממי.
המקצה הראשון – עד גיל 12 – יוצא לדרך

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

קצת פחות מ-10 דקות לאחר מכן, וראשון הילדים נכנס לסיום.
מאחר והמארגנים לא השתמשו בצ’יפים (כמו שיעשה מאוחר יותר במקצה ל-10 ק"מ), הדרך היחידה לדעת אם הרץ אכן עבר את כל המסלול, היא הגעתו לסיום, עם פתק שהיה אמור לקבל בנקודת הסיבוב (הפתק הצהוב בתמונה, שעליו הכיתוב מרוץ אשדוד).
מסיבה זו גם לא מופיעות תוצאות המקצים התחרותיים ל-2.5 ק"מ באתר 4sport (חברת המדידה) יחד עם תוצאות המקצה ל-10 ק"מ.

עוד ילד נכנס לסיום עם הפתק הנדרש

רגע, אבל איפוא הפתקים?

צריך פתק???

איזה פתק???

כזה פתק! לבנות הוא היה בצבע כחול

דולב דרורי, רגילה בוודאי לכך, שגם בתחרויות הטריאתלון לילדים בהן היא משתתפת, הילדים זוכים לאותו היחס כמו הבוגרים (מספר משתתף תקני וצ’יפ) – פה היא נאלצת להסתפק בפתק שיוכיח שרצה את כל המרחק.
אומנם מחיר ההשתתפות למקצי הילדים, היה נמוך משמעותית לעומת המקצה ל-10 ק"מ, אבל נראה שרבים מההורים היו מוכנים לשלם קצת יותר, כדי למנוע את ההרגשה שנוצרה בסיום, כאשר ילדים רבים הגיעו לסיום ללא פתק, (אולי לא תמיד באשמתם) וחלקם אולי לא נכללו עקב כך ברשימת המסיימים…

לאחר ההתארגנות שלי לקראת המקצה שלי, אני חוזר לאזור הכינוס, מקצה ה-2.5 ק"מ עד גיל 16 כבר בעיצומו, בינתיים יש זמן לתמונות אווירה

והנה מגיע (בתמונה בצד ימין) מנצח המקצה, לצידו, נדמה לי נראה מנצח מקצה הילדים…

גם אצל הרצים היותר גדולים, שיטת הפתק עובדת…

את המנצחת בין הבנות פיספסתי, נצטרך לחכות לטקס הסיום כדי לתת לה את הכבוד.
הרצה במקום השני, עם הפתק הכתום ביד בדרך לסיום

ובמקום השלישי (כמובן עם פתק ביד) דניאל דרורי, אחות של דולב אותה פגשנו במקצה הקודם, גם לה הפודיום לא זר מתחרויות טריאתלון לא מעטות

הגיע הזמן לגשת לזינוק המקצה ל-10 ק"מ בו אני משתתף (למעשה שעת הזינוק המתוכננת כבר חלפה לה…)
בשנה שעברה הצלחתי לצלם מספר תמונות יפות, כשגולת הכותרת הייתה סטאין מרחף כאשר חלף על פני לאחר מס’ ק"מ.
מאז, המצלמה הגדולה המקורית הספיקה להתקלקל במרוץ זכרון יעקב האחרון (ובזאת סיימה את תפקידה…), עם המצלמה הגדולה החדשה רצתי במרוץ חולון (המרוץ הביתי שלי), אבל לא נראה לי שארוץ איתה בעוד הרבה מרוצים.
מצד שני, ברור לי שמאחר ומרוץ אשדוד מוזנק בשעת אחר הצהרים ומסתיים בחשיכה, לא יהיו הרבה תמונות עם ארוץ עם המצלמה הקטנה.
בלית ברירה, אני מתייצב על קו הזינוק עם כל 1 הק"ג של המצלמה החדשה יחסית

באיחור של כ-13 דקות מהזמן המתוכנן, נחשול הרצים והרצות יוצא לדרך

רצים ורצות ותיקים רבים מגיעים לאשדוד, ודי אם נזהה בתמונה את איציק קומריאן, אתי זר ושלומית רוזנפלד

כיכר הקשתות כבר מאחורינו, הק"מ הראשון הוא ברובו ירידה, ורבים מתפתים לפתוח את הריצה מהר

רונה זמיר, עוד רצה ותיקה ומנוסה, בוודאי יודעת בדיוק מה לעשות כדי לצלוח את המרחק

עם הסימון לסוף הק"מ הראשון, אני מציץ בגארמין – 4:08 דקות, אבל הוא מראה רק כ-700 מ’, לרגע אני מודיע לרצים מסביבי שהמרחק קצר, אבל אז אני רואה שהגלובל סאט דווקא מאשר שעברנו ק"מ, ומבין שהגארמין שוב התחיל לזייף…

תמונה אחרונה בינתיים, של הרצים בצד אחד של הכביש,

ואחריה אני עובר לצלם את הרצים שחוזרים בצד השני של הכביש.
אם שנה שעברה סטאין היה בודד בתמונה (עליה סיפרתי בתחילת סיכום זה, בהקשר למצלמה איתה אני רץ), הרי שנראה שהשנה מתפתחת ריצה טקטית בשלב זהה של הריצה

גם אני מגיע לנקודת הסיבוב/שטיח הבקרה.
ק"מ שני בקצת פחות מ-5 דקות וסה"כ 9 דקות ל-2 הק"מ הראשונים

בדרכינו להשלים את הסיבוב, ולחזור לצד השני של הכביש, כמו רצי העילית לפני דקות ספורות

אני רץ על הדשא כדי לצלם את הרצים שבאים מולי, אבל בקריאת "שוונג" אני פונה לצלם את אלו שרצים במקביל אלי

הנה אחת הסיבות שאני רץ על הדשא – ירון רוכין עם חיוך גדול מתחת לשפם…

גם השנה, כמו שנה שעברה, הייתה השתתפות ערה של אנשי השגרירות הסינית בת"א

אני חוזר לצלם את הרצים בצד שלי של הכביש

לא תמיד רצים מבקשים שאצלם אותם, לא מעט פעמים מבקשים ממני לצלם את החולצה שלהם…

אם יש כוח לחייך, סימן שהכל בסדר

פיספסתי את הסימון לסוף הק"מ השלישי, למיטב זכרוני נקודת המים חיכתה לנו בסמוך לו.

כיכר הקשתות נראית שוב באופק

האם מחיאות הכפיים הם לי?
תוך כדי הריצה חשבתי שגם הפעם, שוטר חובב ריצה זיהה אותי (כמו במרוץ פארק המים האחרון ברעות),
אבל מבט מקרוב בתמונה, מלמד שאלו דווקא מדי צה"ל (סליחה אם זהו רץ שאני אמור לזהות, זיכרון חזותי הוא לא הצד החזק שלי…)

את ז’ק כהן וזהבה שמואלי לא התקשיתי לזהות, חבל שהתמונה המקורית שניסיתי לצלם אותם, לא כל כך הצליחה…

את הק"מ הרביעי לא פיספסתי, 11:08 דקות לק"מ השלישי והרביעי ביחד – מזמן לא עברנו כיכר…

אתלט העבר והמאמן כיום רחמים גאשה – בחולצת התכלת – ממתין גם הוא לרצי העילית

מאחר וכישורי הצילום שלי בתלות בתנאי התאורה, קטנים ביחס ישר לעוצמת התאורה, אני עושה ניסינות לא מעטים תוך כדי הריצה, להגיע לכיוון אופטימלי של פרמטרי המצלמה.
את סטאין, כמו גם עוד כמה מהרצים המובילים, לא הצלחתי לצלם מסיבה זו.
את נועם נאמן – בדרך למקום השמיני – כן הצלחתי,

כמו גם את נילי אברמסקי בדרך למקום השני

אחרי עוד כיווני מצלמה נראה שחיים זרגרי ממועדון ארוחת הבוקר, לא באמת רץ בשעות אחר הצהריים כששעון החורף כבר בעיצומו…

ורותי זינדל-אוכמן מייצגת גם היא אגודה/מועדון זה

מיכאל קריימר ודניאל טרסטמן מייצגים את הנוער בתחרות

נקודת מים לפני שנכנסים לסיבוב ארוך (עוד כיכר?) שאחריו נחזור לצד השני של הכביש, לחלק האחרון של המרוץ

גם כאן היה לנו שטיח בקרה

זה לא נגמר, גם לצלם כבר אין לי כל כך כוח…

סוף סוף, חזרנו לכביש – אני מתחיל לנוע לצד השני כדי לצלם את הרצים שעדיין בדרך לסיבוב

והנה Guo Zhiguang, אומנם התרגלתי בזמן האחרון בעבודה לשמות סיניים, אבל שם יש להם "כינוי אמריקאי", שבו אנחנו המערביים, קוראים להם במקום השם הפרטי הסיני…

כבר די חשוך, נראה שבקרוב אצטרך להתרכז בריצה…

אבל לא לפני, שניתן את הכבוד לאסתר רובינוב ותמי חובלשבילי.
את ארבעת הק"מ האחרונים (החמישי עד השמיני) רצתי ב-22:30 דקות.

כיכר אחרונה שהמצלמה מסכימה לצלם

אחרי עוד שני ק"מ – האחד ב-5:30 דקות והשני ב-6:15, אני מסיים ב-54:28 דקות לפי הגארמין (אין משמעות למרחק 9.82 ק"מ, מאחר וכזכור הגארמין זייף בק"מ הראשון של המרוץ).
54:24 דקות לפי הגלובל סאט – 10.07 ק"מ, וזמן דומה לפי התוצאות הרשמיות – מקום 313 מתוך 425.

לאחר הסיכומים, אפשר לעבור מתפקיד הרץ לתפקיד הצלם, יוסי ספר ודוד סואר מסיימים את הריצה

אריה לנדסמן, אמון הפעם על מדידת הזמנים מטעם חברת 4sport

דוד דומברובסקי, ריבה קינן ואייל כץ צולחים את קו הסיום

נעבור לתמונות אווירה, ריבה ורון קינן

פיטר ולוריס מנדלוביץ – שסיימה במקום החמישי והראשון בקטגורית הגיל שלה

נעבור לטקס, נתחיל עם החלק הצבאי

נודה לנציגי שגרירות סין בת"א

הטקס מתארך, קהל רב נשאר לכבד את הזוכים וגם להגרלות שנערכות במקביל לחלוקת הפרסים…

מנצח מקצה הילדים ל-2.5 ק"מ

וגביע מוענק גם במקצה המקביל לילדות

מנצחי מקצה הנערים ל-2.5 ק"מ

מנצחות המקצה המקביל לנערות

מהצעירים במקצים הקצרים נעבור לוותיקים במקצה הארוך

מנצחות המקצה ל-10 ק"מ

מנצחי המקצה ל-10 ק"מ

מרוץ אשדוד ממשיך להוכיח שהוא ראוי לארח את אליפות ישראל למרוצי כביש למרחק 10 ק"מ.
אולי כדאי לשים דגש יותר על העלאת מדרגה של מקצי הילדים והנוער במסגרת אכסניה מכובדת זו (צ’יפים וכו’)
להתראות בשנה הבאה במרוץ הכיכרות!

קישורים קשורים
תמונות מרוץ אשדוד כולל כל התמונות מכתבה זו כאן